מקרר בסדר; פרק ג' - תפרושת רוחבית
על שולחן מחוץ לחנות בדרך חזרה מהים, רעב משעה של ניסיונות כושלים להזדקף על על הסאפ [Stand Up Paddleboard. אפשרויות תרגום: 1- לא לתרגם. 2- חספה על משקל חסקה. 3- גלשן עמידה] הפפושאדו'ס, העוגיות שבלעדן אין פסח. מסודרות כפירמידה שהורכבה בקפידה משלושת צורותיהן (ריבוע, עיגול, פרח) במחיר של 2 ב-15 משאיר לכאורה את ההתלבטות מה לקנות פעמיים. בפועל תמיד הפרח יופלה לטובה. כמנגנון הגנה עצמית למעיים אני שוכח מהפפושאדו'ס מיד עם תום הפסח וכך נשמרת איכות ההפתעה כשהם מופיעים שוב בשוק. פפושאדו'ס ושסק, שסק ופפושאדו'ס כל היממה.
אני מקשיב שוב לחלק האחרון והיותר אלקטרוני בספיישל של ה"קצה" על PSYCHIC TV (אביחי פרטוק). מקשיב ומגגל, מוצא ביו-טיוב, מקשרר ומתקשר. האזנה להם תובעת באופן רדיקלי לבחון את החושים, לשאול מהי המוסיקה בחיי, איך מתבצע השינוי מ"אני חושב" לחיים של מחשבה. בסרטונים אפשר לחזות בתהליך שינוי המין שג'נסיס עובר/ת, נסיגה בכל הכוח לתוך העצמי כדי לערער כל מה שהיה בטוח וקבוע מבחוץ. פס קולה של הלהקה הופך לאלקטרוני, הקצב משתלט על המילים והטקס. גרסת הכיסוי ל R U EXPIRIENCED של הנדריקס בביצוע הלהקה ובתם של ג'נסיס ולידי ג'י, בת השש, היא הצהרה פוליטית ופילוסופית: לא עוד שיפוט קיומי. המאזין, הצופה, אני, מועתקים ממושגי העולם הישן לעולם הקיים לגבי דידי. נו, מה הפלא שהחגיגה בבארבי היתה חגיגת שבט ניו-אייג'ית בהפוך על הפוך על הפוך..
בשלישי היה יום ניקיון ב"ליברפול" . הסקיפר מינה אותי לאחראי אלומיניום שעל הסיפון. מ' וד' ירדו לגוף האונייה. הסיבה העיקרית שנבחרתי לשייף את החלודה מעל העמודים והמשטחים לאורך ורוחב החרטום והירכתיים היתה רגישותי למחלת ים. הפעם הייתי מצויד בכדורי "בונין קומפלט" שאמור לטפל ואף למנוע מחלת ים/תנועה. את התסכול שלי על רגישותי הוצאתי על העמודים. מחלת תנועה היא ערמומית אבל אני נחוש לגבור עליה, תעודת מבחן ליכולת שליטה על הגוף. שני שליש מהאוכלוסייה רגישים למחלת תנועה. נחשפתי אליה לראשונה רק כשעליתי על "ליברפול". לא יכולתי שלא להימנע מלמרק את האלומיניום של ה Hallberg-Rassy 42' יפיפייה שלא אוהבת אותי - שהסיבה העיקרית ליום הניקיון היא העמדתה למכירה - בתקווה שתנצנץ לקונה האפשרי אי שם בעולם. כמובן, שכמי שמאניש כל חפץ לא יכולתי שלא לנסות לפייס במקביל את "ליברפול" מתוך הנחה שצפויים לי עליה עוד כמה וכמה קשרים ימיים.
סיימתי קריאת הרומן הפסיכיאטרי עדין/סמואל שם. בא לי נהדר המשפט: "הם ישבו בירכתיים, מתחת למה שעדין למד לדעת שהיה הגף והמנור של התפרושת הרוחבית רבועת החיבל של התורן הראשי"
