פוסטים אחרונים

פרק ז' - לולאת איזון וליבון

[רשומות יומנאיות ז- ט"ו נכתבו לאחר יומבלום]

בחג שבועות שאלתי עצמי מה עלי לעשות עם העובדה שהפקת יומבלום לא מתרוממת. הייתי חייב להגיע להחלטה: לבטל את שתי ההפקות (המשחק ואירוע המשפחות) המרכיבות את יומבלום או לבטל אחת מהשתים. אם כן, את מי? להמשיך ככה לא התאים לי. הופעתי כמה ברור היה לי שאני מוותר על המשחק ולא על אירוע המשפחות שבכלל צמח יותר מאוחר. לקחתי את השאלה למניש תוך כדי צפייה בדרמה שהתרחשה במרוץ פורמולה 1; ניקו רוזנברג ניצל טעות בהכנסה למסוף וחטף להמילטון, בן קבוצתו, את הבכורה. מניש הציע שאתייעץ עם אדי, ברמן מיתולוגי. אדי אמר שהרעיון מדליק ושהוא ישדך לי בעל פאב. גיא ואורי מגיעים לארץ ואנחנו מתכווננים לפגישה בלי לסגור. הגיסה של אורי במצב אנוש והכול נזיל בגזרה שלו. אני הולך לראות את העבודה של אילה ובוכה מרוב התרגשות. כל פריים פיצוץ למוח, הסצנות מתקדמות לעברי בזאת אחר זאת, כמו גלים הן מתנפצות לי למוח. כל אחת מהן מורכבת מתמונות שהיא שיחררה במהלך העבודה אך זאת הפעם הראשונה שאני רואה את הסרט במלואו, יושב על הספסל וצופה בו בלולאה

למחרת יומבלום

התקשיתי להעלות את הסאפ מהמצוק חזרה למועדון הגלישה. יומבלום רוקן כוחותיי. אסד סימן לי מרחוק לי שזה בסדר, שהוא יעלה אותו בשבילי אך התעקשתי וניסיתי לטפס מהצד שבו יש יותר תמיכה לטיפוס. מרוב עקשנות לא שמתי לב שאני נכנס לאזור של שיח ממשפחת הסרפדים שעליו מכוסים שערות ובעת דריכה ברגל יחפה נשבר קצה השערה, ולעור מוזרק חומר צורב, במעין פעולת מחט של מזרק. אסד צחק על גאוותי היהודית, זרק לי את הכפכפים שאחלץ עצמי ולקח ממני את הסאפ. ברגליים צרובות דיוושתי חזרה לבית. כספר לאמבטיה/שירותים, בחרתי בלי היסוס בדון קיחוטה/סרוואנטס חלק 2 כתחליף ל- "20,000 מיל מתחת למים" שנשאר בתיאטרון אלמינא. נסעתי לקריוקי גל להחזיר את ציוד ההגברה הנייד. גל הודיע שהוא תקוע בתור בבנק ושאשאיר את הציוד אצל חבר שלו שעובד באולם אירועים סמוך. החבר העביר את שלושת הרמקולים/מקרופונים/ למכונית שלו שעמדה במגרש חנייה ונפרד ממני לשלום. שנייה אחרי שהוא נעלם מעיני נזכרתי שלא לקחתי ממנו קבלה, משהו שמעיד שהחזרתי את הציוד במלואו. רק זה חסר לי עכשיו. סימסתי לקריוקי גל שהעברתי ושיעשה בדיקה והוא ענה שהכול בשליטה גבר. חזרתי הביתה, הייתי באמצע הסנדק חלק 2. ציפיתי בו והמשכתי לחלק 3. במהלך ההפקה צפיתי ארבעה פעמים בסאגה על שלושת פרקיה, סך הכול 25 שעות קופולה לאזן וללבן את המגלומאניה שלי

יום כתיבת הרשימה

נוסע להורים כדי לאסוף מספר חפצים שהם מתעקשים שאקח אותם מדירתם המתפנה. בדירה נשארים דברים שהם לוקחים לבית החדש שלהם ותמונות/רהיטים שהוזמנו מראש על ידי אנשים שונים לאחר שהם יעזבו. אלו מסומנים במדבקות עגולות בצבעים שונים. הרבה ציוד פוזר למעון נשים מוכות ולזוגות צעירים, ילדים של חברים שלהם. לקחת אבא מבקש שאעזור להוריד ספה לשכנים. במאמץ משותף עם ג'וני, השכן מהקומה ה-1, אנחנו מפרקים את הספה ודוחסים אותה למעלית הקטנה. אבא מזכיר שהשנה מלאו 25 שנה לספה שנקנתה במיוחד עבורי ודריה כשקפצנו לארץ להתחתן. אני מוזג שאריות מחנבייר בולס, הגרסה ההולנדית מלאת הערער לג'ין, ואנחנו משיקים כוס, והנה יש פחות בקבוק לסחוב.

לבנית קטנה, צילום: אטמו קייטן

Molly Bloom's Soliloquy (Ulysses 18: Penelope) James Joyce

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now