פרק ט' - כלב כנעני
זה לא שאני רוצה לעטות משפטי מסכה. רצון עז להוציא וחוסר מיומנות בלספר מסתכמים לצירופי מילים, הכי תקציר לתיאור משהו עם פרטים שבלעדיהם אפשרי אך מה שווה. אני קורא את רנה מברלין ומזכיר לעצמי שאיך שלא יהיה, ובהינתן המאמץ שבלאו הכי מושקע, יוצא קוד שיותר קרוב ממנו למציאותי לא יתומלל.
בזכות יוסי, מפקד מועדון עולם 1 נשארתי בתל-אביב. במקום לשייט עם החספה ניצלתי את הגלים הנמוכים כדי להתאמן על גלשן גלים. באמצע השבוע - לאחר שהסכמתי עם עצמי, מאמני הפרטי, לתרגל רק ורק ורק ברגל ימין כפופה ומקובעת בקרסול ללוח, לא להחליף ולא לתחמן, לא כאילו ואולי - פיצחתי את תנועת יסוד: קימה משכיבה לעמידה. אוקיי, מפה, המים הם הגבול.
התחלתי לקרוא את הפרק תמר אהבת עולם/לאור יום לפני שנפגשתי עם תמרה באירוע "של מי/מה מפה זו?" על הישובים הפלשתינאים שהועלמו מהמפות. איחרתי קצת ונעמדתי אחרי עמירה הס, הדוברת האחרונה להערב. לפי מחאתה החרישית, מדי עשר דקות כשעלה דובר/ת אחר, היא לא העריכה שיהיו כה הרבה דוברים והערב יתארך עבורה. לי לא היה אכפת כי הגעתי הרבה בגללה והנה מצאתי עצמי לצידה לוקח מידה מפות, צילומים ואף תכשיטים, מוצגי עזר להרצאות, ומעביר הלאה והצידה. מאחורי באה ויצאה בחורה צעירה כבת 30 מקועקעת ממוקדת עמירה ונשפה בדואט מתאחר כשהתברר גם לה שעליה לחכות לתורה. אני מספר בגלל הדמיון והשוני בין תמר הדמיונית לעמירה המציאותית. שתיהן, חרוצות, עצמאיות, דור שני למפלגה הקומוניסטית ובעלות מבנה גוף חזק, שורי משהו, שבנוי להירתם ולהיהפך לכלי. השוני הוא העיקר. תמר היא מזרחית ענייה, צייתנית שצברה מרירות ושבעה השפלות עד שעזבה את המפלגה. אביה, פעיל מחתרת קומוניסטית בעיראק שבא לישראל להמשיך את המהפכה, עזב את המפלגה הקומוניסטית רק לאחר שהכניס את בתו למפלגה. המרד של תמר מתרחש רק לאחר מות אמה והתאבדות סטפאן, בן-זוגה ואבי בנה. עד אז, נוכחות האם בחייה שימרה בתמר התקרבנות כברירת מחדל טבעית להישרדות בחיים טרום ניצחון המהפכה. כפי שחשיבה שוויונית מהפכנית טבעית לתמר, כי כך היא גדלה, כך תהליך ההשתחררות טבעי לתהליך האימהות שלה. בזכות הילד היא נאלצת לעמוד על רגליה האחוריות ולהלחם על שמגיע לו, שהרי על שלה היא מילדותה ויתרה. חינוכה האישי, יציאתה מדרכי חשיבת המפלגה להתבוננות חדה במתרחש סביבה מתרחש בזכות תמר ושמיל, שכול אחד בדרכו, מראה לה דרכים אחרות להתמודד עם החיים במצב חלש. שמיל, נהג מונית מזרחי אוהב ספר מבית דתי ורותי. תמר מרחיבה על רותי. הקשר התחזק בזכות שותפות גורל של נשים מוחלשות כלכלית ואקטיביות של רותי ביוזמת מפגשי פתע ולמרות סירובו, הנדיר, של שמיל שרותי תיכנס לביתם המשותף. מסתבר שטעיתי (וכמוני, הקורא, הוטעו רוב הדמויות בספר) לגבי מוצאה של רותי. קשה מאוד לסמפט אותה. להבדיל מתמר שהאמפטיה שלה מתגלמת באימהותה ובדאגתה לסובבים אותה, רותי תקועה בפנטזיה, סיפור אהבת נעורים וחזון מהפכני שבגללו היא חיה לבד ואף ויתרה על בנה. לעומת תמר שהיא סוג של כלב מעורב כנוע, רותי היא כנענית גאה, העולם שלה, לבד.
כשהגיע לבסוף תורה של עמירה הס, היא קדחה בשביעות רצוננו לשביעות רצוננו (שהרי בשביל זה סובלים את החום ומגיעים לבית קפה ממוזג + חנות ספרים עשירה בלב תל-אביב). היא קראה לא לוותר, להירדם בשמירת גבולות 67 ולהזניח עוולות 48. נימתה הלא-אישית כשהאשימה, בלי להשתהות ולאפשר לאנשים לשאול (ולהתענג על שיחה) הזכיר את זלזול רותי בפעילות המפלגה הממוסדת, קביעתה שמדובר בפעילות ממלאת חובה צבועה המחווירה לעומת מצב פעולה האישי שלה, החתרני, הישיר והמתסיס.
שבוע ג'רי גרסייה, עד שאהיה מת אסיר תודה אחיה משוחרר, תודה תודעה סליחה מחפש חריזה סימן שאלה. ליאוניד פקרובסקי מספר ב"שישי רבותי ספרים" על כתיבה ישראלית ברוסית עם חשיבה לעיתים על התרגום בעברית. איך הוא מביט במילון רוסי-עברי כשבא לו להשחיל חרוז במשפט. מארגן מחשב לנסיעה דרומה השבוע. מארגן מחשוב הכיתוב ותיוג המילים. בחרתי ללמוד יחד עם עידו את תוכנת "אסאנה" לניהול תנועת מידע. לקחת מילה שפירושה הראשוני במקור בסנסקריט היא יציבה במקום אחד, מנח דומם ולהעבירה לשימוש בארגון עבודה היא יומרנית כהווייתי.
shaft in africa, caryon brush with paint
