פרק י"ד - כשלון מובנה בסיפור
עוד שבוע חלף במסע ההפנמה ששפה לי כלי ביטוי ולא אמצעי להבנת העולם סביבי. כשכר הולם לגאוותי יצא כך שדווקא השבוע - השפעת הספר "היינו העתיד"/יעל נאמן שהתיישב לי במוח שבוע לאחר סיום קריאתו, חוסר רצון לסיים את "אהבת עולם"/יצחק לאור (ודווקא בפרק האחרון, מונולוג של איציק המרצה) ושתי סטירות של ד.פ וואלאס חמישים עמודים לפני סיום "מהתלה נצחית" (לא כולל את 120 עמודי ההערות) - נדחקתי לפינה, שבה כמפלט שבתי וקראתי בשני ספרי הבנת שפה ועולם- בראי השפה/גיא דויטשר והתבוננות מן הצד/סלבוי ז'יז'ק. הראשון מסוגת כך הדברים עובדים והשני כיצד להתמיר ידע סבל לעונג.
שהרי ברור לי שאין עונג יותר מכתיבה
שאת מחירו - ייסורים, שההכרה באופיין המדומיין לא משחרר- אעשה הכול בשביל לא לשלם
ושהדרך הפתוחה ליישב בין ניגודי העניינים היא להמשיך לחטף מכות פיסיות ולשרוק עד עייפה במקצב טורדני שריקת נעימה אדיוטית.
עם המפתח, טבעת קסמים, אני שב לקרוא ב"מהתלה נצחית".
הל וגייטלי, שני גיבורי "מהתלה נצחית", כלל לא מודעים לסכנה גדולה שאורבת להם. עיוורונם הוא לא רק נקודת המבט שלי, הקורא, הוא שלהם, של גיבורי הספר. סיפור ההתבגרות של הל וההתגברות של גייטלי הוא קבלת עיוורונם וייתכן, שבזכותו הם ישרדו את הסכנה שאורבת להם. האופטימיות המדומיינת לעלילת הספר לא אפשרית עבור וואלאס. כדי להגיע למצב הרצוי לו. הוא לא מסוגל לקבל את אי-יכולתו לראות את כל התמונה, את חוסר האפשרות להזדהות מוחלטת עם האחר. האחר שלו, גיבוריו שהגיעו לפסגה האנושית מדומיינת, תמיד חסרי אונים. הכתיבה, מהיותה זרימת און, משקפת את כישלונה המובנה.
בבית החולים, עדין עומד בסירובו שלא לקבל שום משכך כאבים נזכר גייטלי בשלושה ימים שנצמד לפאנקלמן, שותפו לשעבר, שבוחר להתעלם מהסכנה האורבת לו. פאנקלמן נתפס גונב כסף ממאפיונר ובמקום לברוח הוא קונה גבעה שלמה של דילאודיד, משכך אופיואידי, ומזריק לעצמו. גייטלי לא מסוגל להשפיע על פאנקלמן לברוח אז הוא מצטרף לחגיגת ההזרקה. גייטלי, להבדיל מפאנקלמן לא הולל באופיו אך בגלל זה הוא הופך לחסר אונים ככול שהם יותר מתחרעים על החומר. בשלב מסוים הם כבר לא שולטים בצרכיהם וכשנגמרים המים המינרלים לשתייה הם בחדוות יצירתיות משתמשים בשתן שלהם לערבוב החומר לחימום. "הכול רק שקר" הוא המשפט היחידי שפאנקלמן מסוגל להוציא מפיו בשלב שעוד מתנהלת שיחה בינם.
לא רחוק מבית החולים חוזר הל לחדרו ומוצא את אחיו וחבר לכיתה צופים ב"שותף לדבר עבירה", סרט נסיוני/אומנותי שביים אביהם של הל ומריו, סרטו האחרון של האב לפני שהתאבד. מריו טוען שהל פספס לקלוט את העוצמה הרגשית בסרט. הל, שמעריץ את מריו, אחיו הצעיר נכה טוב לב בעל כוח רצון, רואה שוב את הסרט כניסיון להיחלץ מאדישותו לחיים, עמדת מביט-על נטול-רגש שהשתלטה עליו וגורמת לו סבל שהוא לא יודע איך להתמודד איתו. זקן גאה מזמין נער ליווי יפה תואר לביתו. הנער מבקש מהזקן להשתמש בקונדום והזקן נעלב. הזקן מכין עונש/מלכודת לנער ושם בקונדום סכין גילוח, כך שמהר מאוד מתחילת המשכב, חדירת הזקן הופכת להיות מרחץ דם. בסוף הסרט, לאחר שהזקן גומר, פורץ הנער שטוף הדם והכאב בצעקת "רוצח" על שהזקן הפך אותו לרוצח בעל כורחו. ואכן, בעזרת פעלולי גרפיקה ותאורה, מתברר שהנער חולה באיידס ונגיף האיידס מתפשט בגוף הזקן במהירות. שבע דקות, שליש הסרט, בוכה הנער וצועק "רוצח".
scene from katz & karaso brushed with paint ms
