פרק ב - קרן שמש קרן אור

זצצים למוח + אווירת חג מבשלים אותי לפרק ב, מועדים לסדרת החגים. יש לי שלושה שזיפים שהשארתי במכונית מנסיעות הקיץ במסגרת מסע הניצחון. אני בוחן אותם מדי נסיעה, איך הם מתייבשים בחום הלוהט של המכונית הסגורה. יש ימים שאני מרגיש שהם ורק הם התזכורת שלי לפער בין בהייה והקלדה. כרגיל פספסתי את ההצבעה למצעד. הפעם למצעד האלטרנטיבי של 106. החיבור לרשת עושה בעיות ואני מנסה לעקוף. מקציב דקה לאין פתרון מלבד הוצאה הכנסה של הראוטר ועלאק תקווה. כעבור דקה הרשת חוזרת בחיבור שמספיק לרדיו אך לא ליותר. בסדר. מה רציתי? להגיב כזה רציתי רציתי להגיב כזה רציתי רציתי. הנה..יש מצעד ויש סדרה ויש את הסיפורים של הארץ. אסף אבידן הכי למעלה ברשימה כי הוא אלף אלף. כל מי שבאלטרנטיבי יודע שלא מצביעים לו כי הוא מזמן משייט בחלל של פונדקיי הסקי באירופה והאוויר שם בהרים צלול ולא זקוק למסננים. לו הייתי מצליח להגיע להצבעה יש מצב שהייתי מצביע לו לא רק בגלל שאני חייב דווקא. סדרת החגים מקדמת משפחתיות והוא משפחתי כזה

+ אסף אבידן וחברים מוסיקאים בחדר בדרום תל-אביב

משייט ל"תאנים"/אבנר שץ. הסיפור עושה לי חשק לתאנים, הולך למקרר, מחלץ כשליש, שליש זורק לפח ושליש משאיר לאחר כך, אולי שייק אחרי הסיפור. הסיפור לא ממריא לי, חג מעליו וממשיך לאבנר שץ עצמו.ממממ...נוחת באתר שלו. קצת מיושן, לא נורא. משם ממריא עם סיפור חייו של ריצ'ארד מיינרצהאגן, קצין מודיעין בריטי, בן למשפחת בנקאים שבילדותו ישב, באופן מילולי, על ברכיו של דארווין. מיינרצהאגן הגה, תכנן וביצע תכסיס שכלל תיק מלא מסמכים שהופקר בטעות ועזר לגנרל אלנבי לכבוש את באר-שבע ומשם את ירושלים, לפני חג המולד, מתנה למלכה לכריסמס. מיינרצהאגן חשוד בגוזמאות וחשוב לאבנר שץ בגלל הדיוק לציין שלרבים מסיפורי מיינרצהאגן אין סימוכין. התמונה שהוא מצרף, של ענק משופם אוחז ברגלי בעל כנף שככול הנראה זה עתה ניצוד מרשימה בחוסר תקינותה הפוליטית. האהבה לבדיה של שץ מדבקת ואני שב וגולל מול עיני את הסיפור, מונולוג של נערה בת 18, אחרונת הבנות בכפר שנשותיו רק יולדות בנים. הסיפור מתרחש בעולם שבו גברים שותים קפה ונשים לשות בצק, בכפר נבער שמאז כיבושו על ידי צבא מודרני נולדים בו רק זכרים. אחיו של בעלה המיועד נחשב לתימהוני. הוא היחידי שמעז לומר בקול שמדובר בקללה שהחלה לאחר הכיבוש. הסיפור פורסם ב-1989. שץ אז בן 30 אני בן 27. ממשיך לחפור באתר שלו על גורל אוניית הפאר "שלום" באמצע שנות השישים. הספינה, שעליה חיברה נעמי שמר להיט תדמיתי, טבעה באזור עמוק במיוחד בכיף התקווה הטובה כשנגררה לפירוק במשחתת ספינות בצפ' מע' הודו. אתמול חזרו הורי, נפעמים מהרצאה עליה במפגש גרעין "בתלם" וניסו לשכנע את הנכדים שיגגלו קצת עליה. התגאיתי בהם שלא התפתו לדעת עליה ושלפתי את "העיר באפור", שאמיר ואורי שרנו בלהקה שלנו בכיתה ד'. מה שלא ידעתי, ולמדתי בארוחה ש"העיר באפור" נכתב תחילה כתרגום לשיר "היא היתה כה יפה" (מקום חמישי אירוויזיון 1963) ואפשר לשיר אותו בשני הלחנים.

כשמעלה את חלקה הראשון של הרשומה מנצנץ לי אור מהקיר. לשניונת מסתנוור. האוצ' זה היה אכזרי. פייס העלה תמונה מהעבר, אחת שצילמתי את גיא בביקור שלו בארץ מלפני שנתיים. קרו שמש חודרת מעל ראשו, בעודו נוהג ומצלם. אלו הם ימי הזוהר האחרונים שלנו בתפקיד בוויס ובאטהד. התברגזנו אחרי, דמותו יוצאת ובאה במוחי בהתאם לנסיבות. עכשיו יותר כי הוא בארץ ובדיוק השבוע גמרתי את הקריאה הראשונה בinfinte jest של ד.פ. וולאס. בתנאי שלום הוא היה שואל מה הקשר?, אולי יהיה זכור לו שהצעתי לו שנקרא את הספר ביחד. סביר להניח שהוא יזכור משהו במעורפל. באותה תקופה, שרק התחלתי לכתוב במרץ היה חשוב לי הדיאלוג שרץ בננו בנוגע לקריאה המשותפת. בדיעבד, בחלופת המכתבים בננו בנושא יכולתי לקרוא איך מה שכתבתי, בלי להתכוון להעליב או לעצבן, העליב/עיצבן אותו. בזמן אמת מסלולי חיינו נעו לכיוון התנגשות. הוא דרש כניעות ושמירת גבולות מהבן אדם שאותו הוא לימד לחצות כל גבול בטבעיות. יש חוצי גבולות ששפתם הראשונה היא נתק, שהצורך לסגור מעגל, להמשיך את הזרם בסניף המרכזי קיים רק בגרעין ההישרדות ההכרחי. אני מאוד רוצה להידמות להם, לכן משתדל להיות בחברת בעלי תכונת ההתנתקות. להתחזק. שנה אחרי העלבתי אותו שוב. התפוצץ לי הפיוז כשהוא סירב לתת לי את רשימת השירים שהוא מתאמן עליהם בבס. בדיוק אז קניתי את הגיטרה וזה לא היה הגרוב שציפיתי. והגבתי. הפעם ידעתי איך לפגוע. הוא קפץ כאוטומאט. הייתי אז בחצי הספר "מחווה/מהתלה נצחית" מסתיים כששכירי החרב של סוכן ההימורים סורקין מוצאים את פאקלמן וגייטלי . גייטלי נכשל כצפוי במשימתו לשכנע את פאקלמן לנסות להתחנן על חייו או לברוח והסתפק בדבר היחידי שיכל לעשות, להיות לצידו. פאקלמן מחכה לגזר הדין במקום הכי נוח לו, בביתו, טומן ראשו בגבעת דילאודיד.. גייטלי לא יודע אם ייענש על שלא שמר מרחק עם פאקלמן והוא מחוק מדי בשביל לעשות משהו מלבד להתבונן. סיוט הסצנה אל מול עונג הקריאה תחילה מנוקה גופם של גייטלי ופאקלמן מהשפעת חומר משכך. ואז בעזרת סאנשיין, חומר נדיר ואיכותי גייטלי נזרק חזרה לגן עדן. עד שיאבד הכרתו ויצלול הוא יצפה בתפירת עיניו של פאקלמן לרווחה. פניו יהפכו למסכה גרוטסקית של תודעת כאב.

אצבעות קטנות בהופעה באינדינגב

+ קישור לסאונדקלאוד אצבעות קטנות אלבום חדש אלקטרוני גיטרות הקשה.