פוסטים אחרונים

טמבור גולש; פרק ז - סופי

הפעם זה נראה סופי. הגעתי לגלוש הבוקר בים עולה, מאתגר אך אפשרי למתחילים, ומצאתי את שהמועדון סגור, הדלת נעולה, חלון הדלפק הוסח עד הקצה ואין כסאות או מושבים על דשא הפלסטיק. השכן עם הקמפר אמר לי שזה לא סופי שהרי בים שום דבר לא סופי עד שהעירייה תבוא ותבלדז פה את כולם ושלא אאבד תקווה. זהו, נראה לי שיצא לי כל האוויר מבלון האשליות. הרגשתי כמפוני גוש קטיף, שכולם אמרו להם אבל רק הם נשארו דבקים באמונתם. לא בא לי לדפוק על הדלת של דוד ולשאול אותו מה עם הציוד, ואיך לעזאזל אני יורד לים. במקום זה הסתובבתי, בהיתי קצת בגלים וחשבתי על מועדון גלישה שאבנה על חופי בורמה שיהיה לי אם אספיק לחיות. אחר כך נסעתי הביתה ותרגמתי מונחי גלישה. ליד המקלדת פרטתי את החוויה הזאת שנקראת חיים, אמת בלתי מעורערת כדלת סגורה וגלים בגובה מטר.

לאחר שתרגמתי מספר מושגים ועקבתי קצת אחרי גיבורי שנות השבעים והשמונים בעולם הגלישה מצאתי שהבעיה שבה התחבטתי ביום רביעי היא אי יכולתי לשמור על מקצב סדור של תרגום מונחי הגלישה. הרהורי גלישה אלו עמדו לצד הרהורים למה מכור המתמכר, שהרי לא לחומר הוא מכור אלא להרגלי צריכתו. אני לא יכול שלא לשים לב שאני לא דואג לסאפ או לחליפת הגלישה אלא רק לעובדה שאולי כבר לא אוכל ללכת מתי שבא לי, לשחרר את רובין ולגלוש. והנה, אני לא מוותר, שוב משתמש במילה אולי, לא מוותר, לא מוותר. לא יאומן...דביל מושלם

ההתרסקות הגופנית המשיכה השבוע. לכאורה נראה שאני כבר מסתגל עליה, ממשיך כרגיל רק מוריד את שעות האימון, הנגינה והגלישה אבל רק לכאורה. בגלל הרצון להמשיך לשמור על קצב לוקח לי יותר זמן, לפעמים שש עד שמונה שעות, להשלים כמה מאות שורות סיפוריות ואחרי זה אני סחוט, לא בא לי כלום, רק לצלול. ודווקא השבוע יצאתי החוצה לאחר ההימעכות על השטיח בתום הכתיבה בגלל מסיבת יום ההולדת של וילינה ובכורת המצליחנים. אחרי שאני מתרומם אין לי בעיה להמשיך וגופי נע כחמאה.

גולש גלים בכניסה לבית הספר לקציני ים עכו /ישראל בן-עזרא

התקפה מאחור BACK ATTACK -

הגלישה התלולה בחלל הצינור נחשבה כקשה יותר לרגולרפוטרס (רגילים, טבעי, ימין מאחורה ושמאל קדימה) שתפסו גלים שנשברים לשמאלם כשגבם אל קיר הגל. הגופיפוטרס החזיקו ביתרון כיוון שפניהם הופנו לכיוון הגל בעוד שהם רכבו קדימה. בחורף 1975-6 הצליחה קבוצה קטנה של רגילים לבצע את קפיצת הידע וסגרה את הפער ברמת ההופעה של שתי הקבוצות. הכינוי של התנועה היה "התקפה מאחור". עבודות ההכנה לביצוע התנועה התרחשו בדצמבר כשבמשך שבועיים נעו הגלים, נחשול אחר נחשול, בסדרתיות קבועה וללא הפסקה ואפשרו לגולשים לחקור את הגל ולמצוא פתרון.

שטיפה מאחור- BACK WASH –

גל או התרוממות קצרת זמן ומנוגדת כיוון שנוצרת בדרך כלל מקו מת של מים לבנים שזורם לחוף משופע, מסתובב וחוזר לאזור הגלישה. התוצאה היא גל צד שמופיע כנחשול ללא שבירה או גבעת קצף ויכול להשתלב כאדווה או להתפוצץ לתוך הגל הבא. בחופים מסוימים שהתופעה קורית באופן סדיר גולשים משחקים עם גלים אלו, שהם מספיק גדולים בשביל לרכב עליהם. יחד עם זאת שטפון מאחור יכול להיות מסוכן לגולש לא מנוסה והתקלות איתו מסתיימת במחיקה מהצד העיוור.

נטישה, שחרור – BAIL OUT –

נטישת הגלשן מתרחשת באחד משני המצבים: 1- קפיצה במהלך הרכיבה; בד"כ מבוצע כברירה אחרונה לפני מחיקה. צורה כזאת היא בעצם מחיקה עם שליטה. 2 – צלילה לצד אחד של הגלשן אחרי שנלכדים איתו בגל כשחותרים לתוך גל נשבר ללא אפשרות להתעסק איתו. נטישה/השתחררות מתרחשת הרבה בכל הרמות. עד שנות ה-70, לפני שפותחה הרצועה לוותה נטישה בשחיה אל החוף ואסיפת הגלשן.. באותה תקופה הגולש היה אמור לתפוס בחוזקה את הגלשן ולהתבייש בפינה כשהוא נוטש אותו. יש שהשוו את הנטישה לאוננות כיוון שהכי טבעי הוא לעשות אותה הרבה, לגמור איתה מהר ושאף אחד לא יראה.

שוברי חוף –BEACH BREAK -

גלים שנשברים על רצועות חוף עם חול בניגוד לגלים שנשברים בריף או נקודות שבירה. כיוון שלאחר סערות סוחבים המים איתם את החול לחוף, גלים אלו הרבה פחות צפויים ומסודרים ויכולים להפיק צורת צינור ואז להיעלם לתקופה. על פי רוב הגלים הם קצרים, מהירים, באים ונשברים משני הכיוונים. רוב מקומות הגלישה בעולם נמצאים בחופים אלו ולכן גם משם מגיעים כל הגולשים. גלישת חופי חול דורשת מהגולש אופטימיות והרבה עקשנות כיוון שהנחשולים שעוברים את מדרגות החול בתוך המים נוטים לאבד את צורתם ומקשים על הירידה המסודרת. הבעיות בחופים אלו שלפעמים אין להם צינור כניסה למים העמוקים והם מבלבלים את הגולש המתחיל שלא קולט את הסכנה שבשינויי הזרמים וחוזק הזרם הנסוג

dane raynolds

הלוויתן מבבל/הגר ינאי

והנה שוב הגיע הספר שלא עוזב לי את היד ועלי להיערך בהתאם. אני לא מבזבז את החוויה הילדותית, סקרנות ודחיפות של מוכרחים לדעת, ומתמרן את שאשליית החיים תיסוג בפני מציאות הספר. "הלוויתן מבבל" (קרדיט לנסי שתחב אותו לידי) של הגר ינאי, ספר ראשון שאני קורא שלה ולא האחרון, הגדיל לעשות והביא לי אותה בפולינג פראי; המשיכה, ואיתה הכורח להמשיך, התרחשה למרות האח והאחות המעצבנים של מפתח תרופות פסיכיאטריות גאון ואשתו הדיכאונית שמאושפזת בבית חולים לחולי נפש. יכולתי לעוזבם לנפשם ולא לעקוב אחריהם נכנסים לתוך האמבטיה ויוצאים במקווה מים מעופש בעולם אחר לולא כבר מההתחלה נבזק הדף בפניני דימויים ששאבו את דמיוני, מפעילות אותו, מגרות אותו להמשיך בעוצמה לא פחותה מהכוח שלקח את האח והאחות. מתי שהוא לפני החלק השני של הספר כשהאחות הופכת להיות חייל בכיר בצבא המורדים של העולם האחר והאח שהתחבר לשד בשם הנפלא פזוזו יוצא למסע לגילוי האמת על ה"אמת" שבעולם האחר נלחץ לי מעצור במוח – רגע, אני לא אמור (לפי חוק שנחקק לפני.. וכיו"ב) לכתוב על הספר, ואם אני אמור לכתוב על הספר זה אומר (בחוק) תוך כדי הקריאה ולא אחרי שגמרתי לכתוב.

"כבר למחרת בבוקר נשלחה חוליית חטיפה לערי שפלת הנהרות. אלה עצמה שוחחה עם היוצאים לדרך. "בבקשה מכם, תפקחו עין וחפשו נער בן 12, רזה ובהיר עם פרצוף חכם ועינים כחולות-ירוקות. זהו אחי הצעיר שנחטף בידי אחשדרפן בארידו. בפעם האחרונה ראיתי אותו בחברת שד שעיר בעל ארבע כנפיים שקוראים לו פזוזו". כולם הבטיחו לה שיחפשו אחר יונתן, והיא נמלאה תקווה. אולם כמה ימים לאחר מכן התאכזבה כשהמשלחת שבה ובאמתחתה שלל שמעלים דייגים לאחר סערה: בוץ, אבנים, שקיות ניילון מלוכלכות ופחיות חלודות. החוטפים מצאו שד עגמומי ששמו למטשו, שנראה כמו נוטריה מטונפת שניצלה מכתם נפט בנהר מזוהם, שד מעופף ששמו אוסגוד, שמרבית הנוצות נשרו מכנפיו והותירו קרחות ורודות, ושד חקיין ששמו אנסטרגלו, שפעם הוחזק למטרות שעשועים בארמון בבל ושהצליח לבדר את הטירונים בחיקויים גסים של הקיסר וראש האחשדרפנים האכזרי שלו, אולם מעבר לכך לא נידב שום פיסת מידע מועילה."

הסתבכתי בענק. ניסיתי לכתוב אבל לא הצלחתי להוציא ממני משהו קוהרנטי שיכבד את תגיות הגוגל. לכתוב על הספר אחרי שגמרתי לקרוא הוא עולם אחר (והרבה יותר מורכב) מאשר לכתוב עליו בזמן קריאתו כשכל שטות תמיד תיחשב כחוסר הבנה תמים אך נסבל. עכשיו, בוא לא נשכח איזה שבוע איום אני עובר וכל מה שאני רוצה זה לקרוא ספר פנטזיה שבהגדרתו הרחבה הוא משהו מעורר השראה לחיות ולא לחוות את כישלוני כמבקר ספרות. בסוף חילץ אותי איכשהו מהמבוכה "דוני דראקו", סרט מחלחל על מתבגר סכיזופרני-פארנואיד שמקבל התראה על סוף העולם מידיד דמיוני שלובש מסכת שפן מפלצתי. יש משהו כה בוגר בדוני דראקו ובלוויתן מבבל, בהפרדה הברורה בין שלושת הדורות: הצעירים, שיש סיכוי שישתנו, הבוגרים שרובם שקרנים, צבועים או פחדנים, וזקנים לא נגישים, סבתא מוות בדוני דארקו ומר צ'ירבי ב"לוויתן מבבל", עם עצות קשות ליישום, שהחלטתי דבר ראשון לוותר, לגמור לקרוא ואז נראה איך יסתדרו העניינים.

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now