טמבור גולש; פרק ז - סופי
הפעם זה נראה סופי. הגעתי לגלוש הבוקר בים עולה, מאתגר אך אפשרי למתחילים, ומצאתי את שהמועדון סגור, הדלת נעולה, חלון הדלפק הוסח עד הקצה ואין כסאות או מושבים על דשא הפלסטיק. השכן עם הקמפר אמר לי שזה לא סופי שהרי בים שום דבר לא סופי עד שהעירייה תבוא ותבלדז פה את כולם ושלא אאבד תקווה. זהו, נראה לי שיצא לי כל האוויר מבלון האשליות. הרגשתי כמפוני גוש קטיף, שכולם אמרו להם אבל רק הם נשארו דבקים באמונתם. לא בא לי לדפוק על הדלת של דוד ולשאול אותו מה עם הציוד, ואיך לעזאזל אני יורד לים. במקום זה הסתובבתי, בהיתי קצת בגלים וחשבתי על מועדון גלישה שאבנה על חופי בורמה שיהיה לי אם אספיק לחיות. אחר כך נסעתי הביתה ותרגמתי מונחי גלישה. ליד המקלדת פרטתי את החוויה הזאת שנקראת חיים, אמת בלתי מעורערת כדלת סגורה וגלים בגובה מטר.
לאחר שתרגמתי מספר מושגים ועקבתי קצת אחרי גיבורי שנות השבעים והשמונים בעולם הגלישה מצאתי שהבעיה שבה התחבטתי ביום רביעי היא אי יכולתי לשמור על מקצב סדור של תרגום מונחי הגלישה. הרהורי גלישה אלו עמדו לצד הרהורים למה מכור המתמכר, שהרי לא לחומר הוא מכור אלא להרגלי צריכתו. אני לא יכול שלא לשים לב שאני לא דואג לסאפ או לחליפת הגלישה אלא רק לעובדה שאולי כבר לא אוכל ללכת מתי שבא לי, לשחרר את רובין ולגלוש. והנה, אני לא מוותר, שוב משתמש במילה אולי, לא מוותר, לא מוותר. לא יאומן...דביל מושלם
ההתרסקות הגופנית המשיכה השבוע. לכאורה נראה שאני כבר מסתגל עליה, ממשיך כרגיל רק מוריד את שעות האימון, הנגינה והגלישה אבל רק לכאורה. בגלל הרצון להמשיך לשמור על קצב לוקח לי יותר זמן, לפעמים שש עד שמונה שעות, להשלים כמה מאות שורות סיפוריות ואחרי זה אני סחוט, לא בא לי כלום, רק לצלול. ודווקא השבוע יצאתי החוצה לאחר ההימעכות על השטיח בתום הכתיבה בגלל מסיבת יום ההולדת של וילינה ובכורת המצליחנים. אחרי שאני מתרומם אין לי בעיה להמשיך וגופי נע כחמאה.
גולש גלים בכניסה לבית הספר לקציני ים עכו /ישראל בן-עזרא
התקפה מאחור BACK ATTACK -
הגלישה התלולה בחלל הצינור נחשבה כקשה יותר לרגולרפוטרס (רגילים, טבעי, ימין מאחורה ושמאל קדימה) שתפסו גלים שנשברים לשמאלם כשגבם אל קיר הגל. הגופיפוטרס החזיקו ביתרון כיוון שפניהם הופנו לכיוון הגל בעוד שהם רכבו קדימה. בחורף 1975-6 הצליחה קבוצה קטנה של רגילים לבצע את קפיצת הידע וסגרה את הפער ברמת ההופעה של שתי הקבוצות. הכינוי של התנועה היה "התקפה מאחור". עבודות ההכנה לביצוע התנועה התרחשו בדצמבר כשבמשך שבועיים נעו הגלים, נחשול אחר נחשול, בסדרתיות קבועה וללא הפסקה ואפשרו לגולשים לחקור את הגל ולמצוא פתרון.
שטיפה מאחור- BACK WASH –
גל או התרוממות קצרת זמן ומנוגדת כיוון שנוצרת בדרך כלל מקו מת של מים לבנים שזורם לחוף משופע, מסתובב וחוזר לאזור הגלישה. התוצאה היא גל צד שמופיע כנחשול ללא שבירה או גבעת קצף ויכול להשתלב כאדווה או להתפוצץ לתוך הגל הבא. בחופים מסוימים שהתופעה קורית באופן סדיר גולשים משחקים עם גלים אלו, שהם מספיק גדולים בשביל לרכב עליהם. יחד עם זאת שטפון מאחור יכול להיות מסוכן לגולש לא מנוסה והתקלות איתו מסתיימת במחיקה מהצד העיוור.
נטישה, שחרור – BAIL OUT –
נטישת הגלשן מתרחשת באחד משני המצבים: 1- קפיצה במהלך הרכיבה; בד"כ מבוצע כברירה אחרונה לפני מחיקה. צורה כזאת היא בעצם מחיקה עם שליטה. 2 – צלילה לצד אחד של הגלשן אחרי שנלכדים איתו בגל כשחותרים לתוך גל נשבר ללא אפשרות להתעסק איתו. נטישה/השתחררות מתרחשת הרבה בכל הרמות. עד שנות ה-70, לפני שפותחה הרצועה לוותה נטישה בשחיה אל החוף ואסיפת הגלשן.. באותה תקופה הגולש היה אמור לתפוס בחוזקה את הגלשן ולהתבייש בפינה כשהוא נוטש אותו. יש שהשוו את הנטישה לאוננות כיוון שהכי טבעי הוא לעשות אותה הרבה, לגמור איתה מהר ושאף אחד לא יראה.
שוברי חוף –BEACH BREAK -
גלים שנשברים על רצועות חוף עם חול בניגוד לגלים שנשברים בריף או נקודות שבירה. כיוון שלאחר סערות סוחבים המים איתם את החול לחוף, גלים אלו הרבה פחות צפויים ומסודרים ויכולים להפיק צורת צינור ואז להיעלם לתקופה. על פי רוב הגלים הם קצרים, מהירים, באים ונשברים משני הכיוונים. רוב מקומות הגלישה בעולם נמצאים בחופים אלו ולכן גם משם מגיעים כל הגולשים. גלישת חופי חול דורשת מהגולש אופטימיות והרבה עקשנות כיוון שהנחשולים שעוברים את מדרגות החול בתוך המים נוטים לאבד את צורתם ומקשים על הירידה המסודרת. הבעיות בחופים אלו שלפעמים אין להם צינור כניסה למים העמוקים והם מבלבלים את הגולש המתחיל שלא קולט את הסכנה שבשינויי הזרמים וחוזק הזרם הנסוג
dane raynolds
הלוויתן מבבל/הגר ינאי
