טמבור גולש; פרק י' - חזרה לים

מזג האוויר הלא ברור ואווירת הפינוקי הקשו עלי לצאת מהבית אך בסופו של דבר הרגשתי מגוחך לכתוב על סופגניות שלא אכלתי השנה (יותר מאוחר סיכמנו תמרה ואני להתכוונן כך שמחר נתקן את המצב בעזרת הסופגניות של דלאל בנווה צדק) ולא ללכת לים. אחרי כל הבלגן בראש יש גלשן אין גלשן, כן יוסי לא יוסי, הגעתי אתמול, שישי וראיתי שהחיים כמעט ממשיכים כרגיל. מייקל סידר את הבסטה שלו ושר שירי מות האהבה באיטלקית מדיסק שהוא שם כל פעם שמישהי אחרת שוברת לו את הלב, ולא מוכנה שהוא יגור איתה. היה מעונן כשהגעתי וכבר לא בא לי לגלוש אז לא עשיתי כלום חוץ מלבהות מסטול בים. הים היה שטוח אבל עם גלים מסודרים, מעולה למתחילים בסאפ ולגולשים מנוסים שיודעים למצות גלים נמוכים. איציק גלש מול "בית אצל" עם הגלשן החדש. באיזשהו שלב הגיע לורו, שיוצא לסבוב בים כל יום שישי אחרי העבודה, ודוד שלח את מייקל להביא בירה. הבנאליות של האירוע, המצב הכלכלי של הנוגעים בדבר העמידו באור מגוחך את ה"סכסוך" והחלטתי להמשיך להירגע לתוך הצומוד. כשהגעתי לשם בשבת היתה המשפחה של דוד, גיסתו, אשתו ושני ילדיו בחוץ ואחיו גלש בתוך הים. מרחוק זיהיתי את הבן של איציק גולש עם הגלשן החדש שאיציק קנה. (איציק מאחסן אותו בחנות ליד חינאווי שהבעלים שלה כמעט חתם על הסכם עם העירייה ובסוף ביטל אותו לאחר שאולץ לשלם ארנונה). המתנתי כעשר דקות עד שאח של דוד סיים ואז אותתי שישאיר את הגלשן. יש משהו מעניין בהתנהלות בין דוד לביני, שמחייב אותי ללמוד לא לדבר על הבעיה, לזרום עם המצב, לנשום עמוק כמו כשעבדתי עם מרגרט. נכנסתי למחסן לבדוק מה העניינים. כצפוי הוא היה מבולגן, האולי-גלשן שלי בלי סנפיר, החליפה שלי רטובה (מי רוצה להשתמש בחליפה כזאת ישנה לעזאזל) אז לקחתי חליפה אחרת, יותר חדשה משלי אבל קרועה בכתף, וסופסוף נכנסתי לים. איזה כייף. פאקן שבועיים לא הייתי בים. התגעגעתי. הים, צלול וקצת מלוכלך, התחיל לעלות ורוח הצפונית התחזקה. כשחזרתי לחוף תפסתי גל בלי להתכוון ובסופו התרסקתי למים הקרים. נהדר. השנה התאמנתי רק על חתירה אבל מהקיץ אתחיל להתאמן על תפיסת גלים בסאפ.

התפתחויות כואבות גם בזירת מכונת הנצח של אלכס/הגר ינאי. החברות עם אלכס לא מביאה את דובה לכלום. אלכס נעלם לשבועיים באמצע הלימודים וכשחזר הוא מפרק את מכונת הנצח שלו ומסתגר בתוך עצמו בלי לאפשר לה או למישהו אחר פתח לחייו. הדיכאון של דובה, שמצאה מזור זמני בהשלכת תקווה וחמימות לעבר אלכס, מתפרץ כשאלכס מתנתק מהעולם, מילולית מפנה לה ולעולם כתף קרה. בלי ממש להתכוון היא מנסה להתאבד וניצלת בזכות הספרנית שאליה היא מתקשרת. אל הספרנית הזקנה התוודענו קודם כשדובה הלכה לחפש את הספר הזאב הלבן של ג'ק לונדון מנסה לבחון אם היא תתרגש שוב מהספר שגרם לה לבכות כשקראה אותו לראשונה כילדה. באותו יום מפנימה דובה לראשונה את התובנה הקשה והמוכרת לאוהבי קריאה שאין להם/ן סיכוי לקרוא את כל הספרים שעומדים על המדפים. היה מאתגר להיזכר בחוויה אישית דומה בספריית בית ספר "בארי" ובלה הספרנית כשלפתע מתגמד ה"אני" כאליס בארץ הפלאות, בלי חור להיכנס אליו. החוויה של דובה מתעצמת כי באותו יום, לאחר שנכשלת במבחן שערכה לעצמה ונשארת אדישה ל"זאב הלבן", דובה מבינה שלא תוכל לחזור לספרים שקראה בעבר. ספרים ליוו את דובה כל חייה. הם הציר, המשענת והדבר היחידי שמצליח למלא את ריקנות חייה. ניסיון ההתאבדות שלה קורה קצת אחרי שהיא מסרבת להצעת הספרנית לקרוא את הספר "כמעיין המתגבר", מסוג הספרים "שמבוגרים חושבים שבני נוער אמורים לקרוא" [עמ' 88]. נטולת עבר ועתיד מספרים, ללא תמיכה ואפשרות רגשית לקבלת תמיכה אנושית, זעפה כלפי הספרנית הוא קש אחרון, שאחריו הממשי הוא ארון התרופות. לספרנית יש חשיבות רבה בחיי דובה כמתווכת בעלת עניין בין קוראים לספרים, תפקידה הוא לגשר בין חשיבת ילדים לחשיבת בוגרים. יש בספרנית בית הספר דמיון מעניין למזכירת הארכיברית מנינווה בספר "הלוויתן מבבל". שם מסבירה המזכירה לגיבור, יונתן, את פשר נבואת הארכיברית והוא בערמומיות מנצל את ידידותה וגונב ממנה מפתח לחדרה הנעול של הארכיברית.

הערך בורדינג האוס על סדרת הריאליטי של שבעה גולשים/ות בהוואי שלח אותי דרך גוגל חזרה לסיפור "בית הארחה" ב"דבלינאים". כל פעם מפתיע אותי הספר הזה מחדש. מרת מוני, בעלת בית הארחה קשוחה, שהצליחה ביעילות להיפטר מבעלה השיכור שמוטט את האטליז של אביה, מציבה מלכודת נישואים מדויקת לאחד מדייריה שנחנה לפלרטוטיה של בתה. האוץ'. אגרוף מדויק לכל הנוגעים בדבר. TRUE COMEUPPANCE

בלוגלישה

עברו כמעט עשרים שנים עד שגם גולשים החלו לכתוב בלוגים ברשת. ב-2010 סיכם צח וויסברג, עורך מגזין גלישה אונליין את התופעה "ענף אחד של רשת האינטרנט הסתובב מספיק לאט ונמוך עד שגולשים יכולים להיאחז בו". אך מרגע שהם נתפסו החיבור הפך למהיר. הבלוגים הציעו ממשק ידידותי לגולש לשתף סיפורי מסע, צילומים וסרטונים של מעלליהם ובתמורה קיבלו חשיפה גבוהה לקהל מפולח עבור נותני החסות. הבלוגריה הציעה מרחב לפעילים מחתרתיים, אנטי-ממסדיים לומר בציבור את דעותיהם. פוסטסרף מ-2009, מהבלוגים הראשונים הסאטיריים נגד חברות ענק, שרד שנה אחת. לעומת זאת רוב הבלוגים של הגולשים היום מסתפקים בתיעוד חוויות הגלישה שלהם והשוואת תנאי הגלישה ומבחינה פוליטית מסתפקים רק בנושאי איכות הסביבה. חלק גדול מהבלוגים נאספים כקישורי תוכן באתרי גלישה שונים. ההערכה היא שהטוויטר סחף אליו גולשים רבים שמעדיפים לעקוב אחר עדכונים קצרצרים

BOARDING HOUSE

מיני-סדרת ריאליטי ששודרה 2002-2003 שבמסגרתה הוכנסו שבעה גולשים וגולשות לבית הארחה בהוואי בשבועות האחרונים של הסיבוב העולמי. כל אירועי התחרות, ניצחונות והפסדים,האימונים, הבית, בליינות במסיבות ומועדוני לילה. רוב הדרמה ממריבות והתקפי רוגז של סאני גרסייה אלוף העולם לשעבר. הסדרה התחרתה ב"גולשות" סדרה נוספת מעולם הגלישה בהפקת MTV

BOARDING HOUSE NORTH SHORE - Episode #1

גלישת גוף – בוגי

סוג גלישה בשכיבה עם פנים למטה על לוח מלבני רך וגמיש במקצת שחוטמו מעוגל במקצת. הגולש, על פי רוב עם סנפירים, אוחז בשתי ידיו בקצוות הלוח. ללוח אין סנפיר אך יש לו רצועה שמחוברת ליד או לרגל. גלשן הגוף פותח ב-1970 על ידי תום מוריי והיקף המכירות שלו גדול לאין ערוך ממכירות של גלשנים רגילים. מקורה של גלישת גוף הוא בגלישת בטן שמתוארכת מאות ואלפי שנים אחורה אך כמעט נעלמה עד שנות סוף שנות ה-60. גלשני עמידה זקופה וגלשני ברכיים שלטו בחוף עד שמוריי שיווק ב-1973 את "מוריי בוגי", 4 המצאה בת שנתיים שלו, ארבע וחצי * 23 אינטש (12*60 ס"מ) גלשן בטן מפוליתילן תא-סגור. הבוגי, קל, אמין וזול, נהיה פופולארי במהירות. ב-1977, קצת לפני שמוריי מכר את ההמצאה שלו לחברת צעצועים נמכרו 70,000 יחידות לתיירים ולילדים. המכירות ריבעו את עצמם בעשור הקרוב והופצו בכל החופים בבתי-מרקחת, כל-בו ובחנויות גלישה. ב-1980 היה לגלישת הגוף זהות משלה, שונה מגלישת עמידה, עם תווי תקן, שיאים וגיבורים משלה. הגיבור הראשון היה ג'ק לינדהולם מהוואי שפיתח את עמדת הפלת הברך והיה הראשון שגלש עם בוגי בתוך צינור. ב-1979 התקיימה לראשונה בחוף הנטיגנטון בקליפורניה תחרות גלישת גוף מוריי/גאפ פרו. שש שנים מאוחר יותר צורפה גלישת גוף כקטגוריה בתחרות ארה"ב לגלישה. תחרות מוריי בוגי העולמית, שנחשבת לאליפות העולם הלא-רשמית נוסדה ב-1982. ב-10 מתוך 15 השנים הראשונות זכה מייק סטיוארט מהוואי. יותר מאוחר נקרא התחרות בגלישת צינור עם בוגי על שמו. בשני העשורים האחרונים של המאה הודפסו ברחבי העולם כ-20 מגזינים ונוסד ארגון עולמי לגלישת לוחגוף.

המפתח לפופולאריות של גלשן הגוף הוא הקלות וההנאה המיידית של הגולש המתחיל. יש חופים שגלישת עמידה מסוכנת ולכן גלשן גוף הוא הכלי המועדף. גולשי בוגי יכולים לבצע סבוב של 360 מעלות, גלישת ברך, גלגולי חבית וקפיצות באוויר. גולשי עמידה התייחסו במידה רבה של ספקנות לגולשי בוגי. ניק קרול, עיתונאי גלישה, כתב ש"נורא קל לשנוא אותם, אוחזים את הדבר הצבעוני שמיוצר בהמונים כגלגל הצלה בסערה ואז רוכבים על הגל כשראשם למטה כמו צב או מתרוממים על ברך אחת כמו איזה מנצח אמיץ באולימפיאדה". גולשי בוגי כונו בין השאר ספונג'ר, ליד-ריידר וספיד-באמפ. ב-1990 יצא מאמר בשם "האם הדור החדש של הגולשים יואיל לעמוד" שטען שגולשי לוחגוף פוגעים ביכולתה של אוסטרליה להוציא גולשי עמידה ברמה עולמית. בפועל שימש הבוגי עמדת הפתיחה לרבים מטובי הגולשים בעולם ורבים מחופי הגלישה הטובים בעולם התגלו לראשונה על ידי גולשי בוגי. לקראת סוף המאה ירדה הפופולאריות של גלישת לוחגוף. אחת הסיבות היא התרבות בתי ספר לגלישה, שימוש בגלשנים רכים שהקלו על חווית למידת גלישה בעמידה והפסקת שידורי תחרויות הענף בערוצי הספורט. למרות זאת יש עדין מספר מקומות בעולם, דרום אמריקה, האייטי ואוסטרליה שהבוגי הוא כלי הגלישה החביב.

Drop knee, dave hubbard