פוסטים אחרונים

יומנישלג

צליינות השלג הכי אהובה עלי. כמותית, אני מלא אהבה ושמחה יותר שעות ברצף מוקף בהרים עולה יורד נדנד. העיירה שפינדלוב ו 30 קמ מסלולים סביבה היא חממה למתחילים, נוחה לתרגול טכניקה, ידידותית ומסלול אולימפי אחד מפחיד. בצהריים עולה לרכס מדבדין 1295 מ׳ שממול הפנסיון. עונג צרוף לשרירים. במסלול הארוך שתופר סביב ההר מצליח לגלוש אחורנית. חוזר קליל רגליים לפנסיון פוד יאסאני יש לי חדר יחיד עם מזרון שאמצעו מוגבה בכסנטימטר מלבן להיטיב ההרפייה, ורצפת עץ שמעצימה את רעש הילדים שמתרוצצים סביבי. העונה עומדת להסתיים אך בינתיים זה השבוע הכי מושלג מפעיל ערוץ קומיקס בלי קול ומתחיל לשחרר את כיווצי הגוף. אחרי שלוש שעות מוכן לאוכל. פנסיון פוד יאזנו מתגלה כמסעדת שף, מרק בשר, כרוב ממולא בארנב ופירה עדין.

יום שלישי

שלג יורד מהבוקר. את עשרת המטרים מהמבנה הראשי למסעדה חוצה בגרביים ובכפכפי ים לארוחת בוקר . דיל האוכל ממשיך עם ארוחת בוקר מדויקת. האינטימיות בשני חדרי האוכל לא מרתיעה אותי מלחצות את ה״לא נעים״ ולקחת צידה לצהריים. שיהיה. יש לי כעשר דקות של ירידה מתונה בקצב מדוד. אין עדין מעבר בין מבדבין לשני הרכסים האחרים נתתי לסקיבס להחליט. הוא הוריד אותי בסבאטי פטר עם רכבל נוח לגובה 1200 מ׳ ומשם שלל כחולים אדומים ושחור אחד וחצי. השתעשעתי למעלה למטה מסובב את מוחדנאריאלי החדש שלי. השלג לא מפסיק לרדת. נחשף אליו מדי פעם בין הורדת הכפפות, משקפיים וצווארון, הוא קריר וטעים, מדי פעם חופן ברד ולועס, אספקה טרייה. מוגן, הטבע מביא לי הצגה ואני הללויה. למנוחת צהריים עולה על הסקיבאס. סבוב בתוך עיירה צפה בשלג ואור אפור, טעות בירידה מפחד ממסלול תלול ופונה לרכס הארמקובה עם שלושה אדומים. בשעה אחרונה אזרתי אומץ ועליתי לפסגה, הכנות לשחור האולימפי שמדי פעם מציץ. שעה וחצי במקלחת ידידותית ליוגה מקלחת, עוד שעה בהיה בקומיקס, הצלחתי להגיע לפייס דקה ויאללה ארוחה. עוד נוקאאוט עם מרק פטריות, כרוב חמוצ ודאמפילנג תפא לצד נחת חזיר, עוגת גזר עם רסיסי שקדים ובירה ורטלובי מהכפר למטה

יום רביעי (יום 3 לצליינות במקדש ההר)

עברתי מסנובורד לסקי. לקח שעה להיזכר במה שלמדתי שנה שעברה ולבסוף שעטתי בעונג בירידות עם מספר קטן להפתיע של התרסקויות. הבעיה היא בעליה שלא מצליח לשמור על יציבות במעליות T ועף מהן. אפשר לבחור מסלולים ארוכים או כאלו עם רכבלים אבל בלא מרץ החלטתי לא לחפף ולעבוד על טכניקה. גלשתי לרכס מתחילים עם שלוש מעליות בגבהים שונים. היה סיוט. כל ניסיון מתחיל בגישה שונה לעשות את הדבר שעם מגלשי הסקי לא מקדישים אליו מחשבה, מתחברים ונמשכים. אבל לא בסנובורד. שמירת איזון במעלית בסנובורד דורשת מהגוף העברת משקל קדימה. להערכתי אני כבר כל כך מפחד, המתח מתרכז בפלג גוף עליון ומשאיר את הרגל הקדמית, ימין מתדלדלת . כל היזרקות ממעלית מתחילה מאותה הטייה לאחור, איבוד איזון , נסיון לחזור, ניסיון נואש להיאחז, התגלגלות הצידה שלא להפריע לבא אחרי. ואז ירידה והתייצבות למסדר אצל שומר המעלית לסבוב נוסף. בשתיים מהן לפחות הצלחתי לאחר ניסיונות רבים להגיע לפסגה, במעלית השלישית והארוכה מאוד, פרשתי אחר שעה של נסיונות. הייתי גמור. לא היה לי סיכוןי. הרגלים רעדו. פרשתי זה אומר שטיפסתי 400 מטרים, מחצית מסלול המעלית, הכי גבוה שהצלחתי עד אז. השרירים כבר היו במצב מתוח שהם השתחררו בעלייה התלולה. סיימתי את היום בשני סיבובים מהירים במורד ... העליה עם רכבל התמונות הן בסיום מרגש של דרמה שבה, בשעה הראשונה, ביצעתי טעות של טירונים, הפקרתי את הגלשן והוא גלש עצמאית, חצה את אזור הגלישה ונעלם בתוך השלג בתוך היער. טמטום ונחישות מאזנים אחד את האחר, לא היה לי כוונה לוותר על הגלשן כבר בצהרי היום ומאז לא נפרדנו

(יום חמישי (יום 4 בהר

חמישי. יום 4 מתוך 5 במקדש ההר, 12 שעות גלישה אחרונות

לו הייתי יותר חכם, פחות פזיז וקצת מחויב להבטחות של עצמי הייתי לוקח בוקר אחד של שיעור סנובורד, קורא קצת, מתכונן, מתייעץ אבל לא, זה לא המצב. התעקשותי על תרגול מעליות אתמול השאיר אותי עם כאב במפסעה ששידר פחד בפה פה פה. ההישרדות חילצה ממני שקדנות ולפני שעליתי לרכס הרמקובה עם רכבל תיכננתי מסלולים ללא מעליות T. היה יום צלול, שמש יפיפיה ושלג רך השמיע וווווווששששש נעים לאוזן כששייטתי בתוכו. ההבדל בין סקי לסנובורד טמון כבר בעקומת הלמידה. סקי הוא הליכה משודרגת, התאמת הפסיעה לתנאי שלג, ולכן כה מהר לומדים את טכניקת הגלישה. מספיק יומיים שלושה שבהם מתרגלים את תנועת הפנייה והעצירה ואחריהם אפשר לבלות חיים שלמים בתוך מסלולים מסודרים בלי להרגיש בחוסר. סנובורד דורש שעות של נפילות כואבות בשביל לתרגל את שתי צורות הסיבוב: קדמי ואחורי. פנייה אחורית, כשמשקל על עקבים והאצבעות פונות למדרון, טבעית ונלמדת ראשונה. פנייה קדמית, כשמשקל קדימה מחודד לאצבעות, קשה יותר ללמידה בגלל הפחד ליפול קדימה וחוסר הטבעיות בלהיות עם הגב למדרון. השמועה טוענת שבסופו של דבר פנייה קדמית נוחה ויציבה יותר. כיוון שלא חציתי את מחסום הפחד ליפול מדובר עבורי בשמועה, מנחמת אומנם, מסמנת עתיד, לא קשורה אלי עכשיו. תפוס בנעליים נוחות ונעימות על משטח עץ מאפשר הסנובורד לאגן לנוע בחופשיות, להמצץ, להיבלע, לינוק את ההר. אחרי סיוט תרגולי אתמול, אני מעדיף היום לצבור דקות התענגות בסבובים אחורים מאשר לתרגל את האחורי וליפול שוב ושוב. בשעה האחרונה תירגלתי ירידה עם הגב ללא סיבוב, תנועה במורד ההר עם הפנים לפסגה. כל פעם שירדתי בצורה חלקה את ההר עשיתי שטות ברכבל. פעם אחת התבלבלתי וקפצתי בתחנה לא מאוישת. פעם אחרת, תפסתי לא נכון את מעקה המעלית כשעמדתי בצד ימין של המושב ונגררתי מאחורי שני הגולשים שלצידי, שלא הספיקו להתיישב, לצד שמאל של המושב. עשרה אחוזים מהפציעות מתרחשות במעלית אבל אני יודע שהכי חשוב הוא להירגע שם והרוגע יגיע רק כתוצאה מההיכרות. לא זייפתי, שמרתי על פאסון כמה שיכולתי ולא התפתיתי לעלות לרכבל עם הסנובורד ביד. בסוף אחד מהמסלולים השחורים התקינו מתקן לתחרות פעלולי גלשנים לקראת תחרות סוף העונה מחר ומספר גולשי וגולשות סנובורד התאמנו עליו. במסגרת חשיבה חיובית מכול הסרטונין במוח הקפדתי לעבור שם, לזהות ולדמיין אחד ממגוון פעלולי הצעצוע הנפלא שלי, שהומצא בשנות ה 70, שאפרפר במסע צליינות החורף הבא, רחוק בעוד שנה מהנער שהייתי אז.

סופשנחת לילה אחרון שישי יום 5 במקדש

׳סתלק ילד..סגרו ת׳מעליות, לך טייל שופינג, כנסייה סופשנחת‬

צעדתי בזהירות במשעול מושלג למחצה למרכז העיירה, ביקרתי בכנסיה, השתנתי VLz מול השמש על השלג בנקודה הכי גבוהה ומצאתי את המכולת והמלון של הישראלים. משוחרר מציוד ההליכה משחררת את האגן ואני בתחושת דילוג הכי יציב שבעולם

בוקר אחרון בעיירת צלייני מקדש ההר. ערפל כבד. התעוררתי מוקדם כרגיל אך הפעם מזדרז להכנס לחדר אוכל כדי לעלות במעלית מרגע הפעלתה ולגלוש על שלג בתול. מחוץ לחדר אוכל, ברמקול קטן שפונה לרחוב שרה בילי הולידי ברצף

Billie Holiday - A Foggy Day (1957)

another beautifull version (b. h. may b blocked by youtube)

Judy Garland - A Foggy Day (The Judy Garland Show)

יא׳אללה איזה סקידיל ארגנתי לי, מלך, מלך... גנימשלמפיק ‫#‏סופשנחת

mash up of Steely Dan's Countdown to Ecstasy.

בירידות שועט מותג החיים שלי אחרי ישראל קרישטל בן ה–112, חיפאי ניצול .שואה, והאדם המבוגר בעולם

.בעליות על הרכבל מפרפר פחדים כאבקה מעל השלג

בירידה מהרכבל הצלחתי לשמור על איזון ולא נמרחתי כהרגלי

מספיק. אני מסודר לשנה. אפשר לחזור ברלינה

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now