פוסטים אחרונים

טמבור חג; פרק ב- מעבורת

רשימות מן הגנזך העירוני מאת יונתן רז פורטוגלי

הסיפור, פרק בתולדות המספר ומשפחתו, מסתיר בתוכו פיתולים עלילתיים ורגשיים כ"גמבה קטנה שמוצאים לעיתים ברי המזל בגמבה גדולה". הגמבה המוסתרת היא אסתר לבנון, דיירת קשישה באחד מ-15 חדרי מבנה ערבי ביפו שבו וחמש חצרותיו הפנימיות התגוררו המספר, משפחתו ומשפחה נוספת. במהלך פשפוש בגנזך העירייה מגלה המספר תיעוד סכסוך בין משפחתו למשפחה הנוספת שאירע בילדותו. כשביחד עם אמו משחזר המספר את הפרטים מתבררות לו שתי עובדות מפתיעות: א- שטעה כשחשב שהוא אחראי לסכסוך ב- שהוא לגמרי שכח את אותה אסתר לבנון שגרה בשבע שנות חייו הראשונות בחלל שלימים יהיה סלון דירתם. תולדות הסכסוך גם הן מפתיעות. לדוגמא, המריבה בין אימו של המספר לשכנה לא הפריעה לשכנה לבשל עבור המספר כשאמו היתה עסוקה מדי לבשל כדי שחס וחלילה לא יאכל אוכל תעשייתי שבאותה תקופה נכנס לאופנה. את סופו של הסיפור הנדל"ני לא יודע הקורא. אי-סיום סיפור על נכס ביפו, מבנה לשימור, הוא מהלך ברמה של הצהרה פוליטית. צבעוניות הסיפור - שהזכירה לי את כיכר היהלום של מרסה רודורדה בברצלונה, צדו השני של האגן - מתארת בפשטות מצב סכסוך כהיבט נורמאלי של עירוניות צפופה. תנאי המחייה שבסיפור, נגזרת של צפיפות ודוחק כלכלי נורמאלים לאותה תקופה, נהפכו ללא מקובלים בתנאי האסתטיקה הישראלים-מערביים. צפיפות שכזאת נמצאת בכתבות תחקיר אמנון לוי או בערוץ נשיונל ג'אוגראפיק על עולם שלישי. כשערכו של כל סנטימטר בישראל שקול בזהב וכדי לשרוד עלינו לחשוב כלכלה ונדל"ן אין למעשה אפשרות למהלך נדל"ני זריז כפי שביצעה אמו של המספר בזמנו. יש היום יותר סיכוי לסכסוך מדמם שיתחיל בגלל ילד שפוצע בטעות את בת השכנים, כפי שסבר המספר במשך שנים, ופחות משימוש מושכל במידע כפי שנרכשו

זכויות הנכס של הגמבה, גב' לבנון

קישור לסיפור רשימות מן הגנזך העירוני במעבורת

צילום: רן מונטה

קיץ מאת אסתי בן-חיים

מייד כשסיימתי לקרוא את הסיפור גיגלתי ורוניק סנסון. הזמרת-יוצרת שברקע הסיפור לא פחות מהעיר חיפה והשפה הצרפתית. במקום לבחור עטיפת התקליט המוכרת לי ששכן בצד של אחותי במדפיית התקליטים מתחת לסטריאו שנקנה כשאבי חזר ממלחמת יום הכיפור הלכתי על סימפוניק סאנסון, להתעדכן מה קרה לחלוצת כותבות-זמרות בשפה הצרפתית שנהפכה לכוכבת בתחילת שנות ה-70. הסיפור מתחיל כשהמספרת, בת שלוש עשרה וחצי, יושבת לבדה במרפסת ומרגישה "איך היא נהיית חכמה בכל רגע ומתקרבת לשולי סודם של החיים עצמם". רוב מי שחושב כך, בעיקר צעירים ששקועים בעצמם וממעטים לראות מה קורה סביבם, טועה. יחד עם זאת, אלא אם מתרחש משהו שמאלץ אותם לפקוח עיניהם, הטועים לא יבחינו בטעותם. אירוע ממשי שכזה קרה לה; אימא שלה, ניצולת שואה, נלקחת מהדירה ומאושפזת בכפייה. אחיה הבוגר נוסע לקיבוץ להגשים פנטזיית מתנדבות ואביה, ניצול שואה גם הוא, מסתלק ומשאיר אותה לבד בדירה כשצרחות האם עדיין מהדהדות באוזניה. שנים מאוחר יותר, כשניסיון חייה יעבה תבונתה היא תגלה שאביה שיקר לה באותו קיץ. בקיץ הזה היא מגלה שהחיים בחוץ ממשיכים כסדרם לא משנה מה קורה לה בבית. היא בולעת ברצף את כל ספרי הקריאה הכי נחשבים לאותה תקופה,ספרי חובה למחפשים את סודות החיים, ויחד עם מערכת יחסיה עם השכנה, מהגרת בלגית תזזיתית, נבנה מרחב מוגן במרפסת מול הנוף, מרווח נשימה לפנטזיה. לשכנה יש תינוק מהחלומות שישן כמו שצריך ושלעיתים המספרת מפקפקת בקיומו. הפקפוק בקיום התינוק הוא דוגמא לאיבוד נקודות ייחוס למציאות. לשכנה ולה יש את טעם זהה במוסיקה, חוץ מורוניק סנסון גם סרטי מחזמר צרפתיים של שנות ה- 60, ו- "400 המלקות" של טריפו . השכנה מפתיעה ומזמינה את המספרת לארוחת ערב. המחווה, שנעשתה אולי כחמלה על הילדה שנשארה לבד בבית, מגיעה בעיתוי נכון. המספרת חווה מגע ורגש עדין כמוהו לא הכירה עם בני גילה או בוגרים ממנה. המעבר בין בכי לצחוק מצליח, ולו מעצם קיומו, לבנות עוד רובד בנפשה ולחזק, יש משהו מעבר לשחור גם אם זה בינתיים רק שוקולד בלגי. הסרט "400 המלקות" סרטו הראשון של טריפו שאהוב על שתיהן הוא מפתח, הביטוי ששם הסרט נגזר ממנו הוא להעביר את הזמן, ברביצה כל היום או בתעלולים כניסיון הבריחה של המספרת בקיץ הקודם. לעומת הסרט שמסתיים בתמונה קפואה, משל לגיבור שמאבד שייכות לעולם, משחרר מפגש החסד בסוף הקיץ את הגיבורה ומאפשר לה ביתר בטחה לחפש ולמצוא נקודת יחוס משלה בעולם.

קישור לסיפור קיץ מאת אסתי בן-חיים במעבורת

Véronique Sanson & Fanny Ardant - Amoureuse

אור גדול מאת א. אלקוויטס (אליעזר בלום) תרגום: דן מירון

הבית הפוך, ארגזים בכל פינה. בעזרת הבלוג מנסה להישאר ממוקד, לתפקד בנוהל רגיל, מסודר. אבא מתקשר, מספר שאמא ממש לא מרגישה טוב והם הולכים לרופאה. מממ...חש שההתעקשות הילדותית לסיים משימה החג, לקרוא ולכתוב ויהי מה על הסיפור האידי היא הדבר הנכון. בלי לחלץ את האור הגדול של אליעזר בלום מראשי נתקעת כתיבה אחרת. לעמידה המופרכת ביעד יש איכות מרפאה, וואלה יופי, מגוחך, מעליב שתרוץ כזה מדרבן, אז מה? משמחת אותי המקריות בבחירת סיפורי החג. סיפור על יפו שאליה תמרה עוברת, סיפור על חיפה שממנה תמרה מגיעה, בשביל מה אני צריך את האידי לעזאזל, זה הכול קטע בלומאי שכזה. המצב בחוץ משפיע על היחס לסיפור ואני מסתער עליו בשאלות עוד לפני שגומר לקרוא; "בשביל מה אתה כותב את זה, מה אתה מספר לי?" בטח בהשפעת ההקדמה. אתה מספר כי אתה יודע שהעולם הזה נעלם כמו שהשפה הזאת נעלמה? (וחזרה ותישאר לנצח מתווכח עם עצמי) בכל אופן אתה מספר כי אתה מפחד מהקדמה סביבך, מחוסר אונים מולה? כי הדרך היחידה שלך להתמודד עם פחד הוא לכתוב עליו, להתכתב איתו דרכו דרכך?

מחפש מידע על אליעזר בלום (1963-1896). ידוע בשמו הספרותי א. אלקוויט. כמעט נאדה ברשת. פאק, הפנס שמאיר מחשיך את האזור שמחוץ לטווח. תובנה עטופה בסיפור דחוס מומחשת בגיגול מהיר. אין בוויקיפדיה אין בויקעפדיה, מה יהיה, מה קורה עם משמרי האידיש? התשובה ידועה. זה לא שהם קוברים עצמם בניירת העבר כמו בתיאורי ספריות מאובקות בספרי פנטזיה, הם פשוט לא יודעים איך לבצע את הפעולה. שיעורי בית לדבר עם דן מרון ולעלות ערך.

קישור לסיפור אור גדול באתר מעבורת

איור אדריכלי: רן מונטה

אתה רוצה לומר שלנו לורדנאים יש אג'נדה שאל ורדן 2קיי, לאחר שגמר לתלות את סולם-יעקב, בית-כנסת נייד לגוף שהוא לו רב, חזן וחסיד, עובר מבית לבית ותולה באדיקות מדבקת לא/נשים על הקירות. דימיינתי גיפים מבצבצים מהערסל בצבע זית שעליו הוא נתלה עליו והחל להדגים תנוחות שאפשר לעשות. ברור עניתי, חינוך ובריאות שיוויוני לכל, קובה-שוודיה סטייל, בקוטר 500 ק"מ סביב ורדן אג'נדה שאפילו ורדן האיטלקי של אונמאני, חלוץ שעדיין לא הכרת, והיה חותם בצ'ילום בליינד. איך הגעת ל-500? הוא ענה ונעמד על ראשו (תמונה תגיע מיד). 5 כללי מוסר לבודהיסט, 50 גוונים של אפור, 500 ק"מ קוטר שיוויון ו-5000 חברים בפייס, להמשיך.. #טמבורחג פרק ב-מעבורת

בתחנת דלק עמדה לידי מכונית שמתוכה בקע מיילס דיוויס. ממממ...חשבתי, רעיון מעולה לרשימת השמעה לחג הכי אהוב על חילונים שלא נפגעו מהמלחמה. יש ביום הזה הכול. הפעם, כבר חשתי בפנים, לא אמלא פי מים אלא אברבר בררררבררר. המשכתי להורים באחוזה. כיבו את המזרקה הרועשת באמצע המתחם וזה כבר עוד בונוס לחג. אפשר לרכוש ארוחה מפסקת ומתחלת. אני מסודר, תודה אומר להם כשמציעים לי לרכוש. תמרה הכינה שוקולד צ'ילי וודקה לכבוד יום כיפור האחרון שלנו ביחד ויהיו עוד צ'ופארים. אבא מתעקש על שעת ארוחת מפסקת. אתה יודע, אני אומר לו, בתור משפחה בעשירון העליון בבערות יהדות אתה מה זה עקשן וניגש לגוגל 17:51 אוייש איחרתי שתי דקות אבל באילת אני בסדר #טמבורחג פרק ב- מעבורת

https://www.youtube.com/watch?v=FQZKi_74ArM

מהבית לבלוך ובחזרה על סקייטבורד. שיחוק. עד מגדל שלום אני חצי משורר

מחפש מילה מי המציא את כפרוש, סקייטבוש. תלאביבוש הופכת כיפור פרינדלי משנה לשנה, כבישיה משתפרים, ידידותיים לגלגלנים/ניות, נטולי/לות-גלגלים מקשקשימ/שות סולחים/חות על ספסלים בפינות שלא מכבר היו שוממות. בכל רחוב יש חתול אימון ריצה לרובין. פוגש את אוריין בהרצל את שושקה ברוטשילד. חופן ציצי מסתלספ, מדברים על החדש של וואלאס שזה עתה יצא, קומיקסאים ובלשי הפרא. בכיכר מגן-דויד מראה לי פרינס מה הוא יודע לעשות בגלגשת. לאנס לא רוצה להצטלם וגבריאל מוצץ את חולצתו ומתקן לי את תנוחת העמידה שאפול יותר נכון בירידה בקינג' גורג'. זה עובד עד שבסוף שוב התרסקתי לתוך הפעלה בסוף השדרה, שיחת תיקון נפש בהנחיית מזוקן לבוש כיפה וטלית, רב באבילון אגן מזרח תיכון. כמה יפה את תלאביבוש מהתגלגל באספלט שלך, כיפור מכפר עוונותיי עושה מקום לעוד כמה צמיגה את תלאביבוש

שקט בחוץ מדבק, נעים מכדי להפר אותו במוסיקה או בסדרה. קולי הפנימי נשמע לי רגוע, רך. שבירוש כזה שכל ציוץ מלמיליאן. הנה הפחד שיגמר מבצבץ. מה שעה? הגוף עייף מהפאקנסקייטבורדינג כל צד ימין חבוט גלגלשת. מביט על גבה של תמרה, עוד מעט לא יהיה פה במזרון, אולי אפילו המזרון לא יהיה. מחלקים רכוש, איך עושים את זה. אנחנו לא מדברים, רק אוכלים את השוקולד המעולה שהיא הכינה לצום.ממממ....מחשבות על כשנשלוט בתל-אביב ונעשה לנו כיפור פעם בחודש נדחקות, אלים מדי. שקט, סתם לשבת, לקרוא לזה מדיטציה, התבוננות, זין בעין, התאוששות גרידא, יאללה תעיף ת'תחת שלך וקדימה להתגלגל באספלט או סתם לכתוב פוסט שיספר לך בכיפור הבא על הטמבל כפרה שכיפרת השנה #טמבורחג פרק ב-מעבורת

כמה יפה את תלאביבוש

מהתגלגל באספלט שלך, כיפור

מכפר עוונותיי עושה מקום לעוד

כמה צמיגה את תלאביבוש

כשירח מתמלא פנס

ואני לך גלגל-בלבל-לוש

#טמבורחג פרק ב- מעבורת

Amir Hass מלמיליאן זה כל כך 1979........ Vardhan Le Zuz ככה זה שתקועים בעבר...תיזהר, עוד מעט גיעו ציטוטים מגריז Michal Engel אני לא חילקתי רכוש. השארתי בערך הכל. נשמה שכמוני..... Chagit Kahan כפרת עוונות... תהיו בני אדם, חלקו שווה בשווה. Esti Lefirg דרך חדשה, מזל טוב, Yael Fibak Ilan אתה כותב יפה.

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon