קאטהSeFini; פרק ג- פנייה לשעה 3
הצטברות היממות לבדי, בלי עוד גוף שיש להתחשב במרחב סביבו ועיניים אנושיות שמציבות לי מראה, מנכיחה את פרק הרווקות החדש. עדין אני רק מסתכל על מה שמסביבי, מעכל את העובדה שזהו, עכשיו אני אחראי. ברור לי שדבר ראשון שחייב לעשות זה להעיף כמה שיותר חפצים מהעין, פרטים מיותרים שאין לי שימוש וגם אם היה לא הייתי מגיע אליהם משלל הפרטים. אני מתחיל לנקות את הבית, האובססיה הקלילה עוזרת. טוב לי. מרגיש כמי שיצאה עז שהכניס בעצמו. ברור שמרגיש קצת לא נעים עם התחושה הזאת אבל כל מה שנותר לי לקוות שהעז מרגישה אותו דבר לגבי. גם אני עז. FOLLOW ME SAY THE GOAT , משפט מספר ילדים שלא מצליח למצוא בגוגל, היה ביטוי רווח כשהיינו משפחה, אמא אבא ילדה. רגע רגע נזכר, היא עוד לא ארזה את הספרים יש מצב למצוא אותו. מוצא את הספר בקלילות, איזה כייף...רובין מבחינה בהתלהבותי, מרימה את הראש ומקשקשת בזנב. . מממ.... בזיכרון איחדתי שני ספרים, את הספר "נתיב התיש" GOAT TRAIL של בריאן ווילדסמית' ואת הספר ביקור משפחתי או משהו כזה...חוזר למדף הספרים. הנה, בקצה צמוד לעץ THE RELATIVES CAME "המשפחה הגיעה". כן, היה משהו בספרים האלו שהגדיר אותנו לגמרי. בנתיב התיש יורד התיש מראש ההר לעיירה ומפתה את החיות שנקרות בדרכו להשתחרר מכבליהן ולהצטרף אליו. הם אכן מצטרפות יוצרות בלאגן אך לבסוף ממשיך התיש לבדו לעבר הלא-ידוע. צלילי חיות, אוינק אוינק מו-מו מה מה, איורים גדולים וגזירות של חלונות הצצה הפכו את הספר לחביב מיקה מתי שהוא. "הקרובים באו" (תרגום אחר לשם הספר) היווה לנו השראה: כך צריך שיהיה ביקור. חוסר הנוחות של המשפחה שלביתם מגיעים קרובי המשפחה מוירג'יניה להתארח לכל הקיץ מתגמד לנוכח שמחתם המידבקת וקלילותם החברתית. לכתוב על שני הספרים, שלא היה להם שום נגיעה אלי לאחרונה, זה לייחס חשיבות לעובדה שמסיבות כלשהם אני תקוע איתם עכשיו במשך כשעה, משתמש בהם כדי לברוח מכתיבה ובמקביל דן עם עצמי אם ראוי לכתוב עליהם או יותר נכון, האם ראוי לכתוב עליהם ל"פרסום", האם יש סיבה למנוע מעצמי את עונג הכתיבה עליהם. האם מניעת הכתיבה עליהם היא חסכון? (מי מגביל אותי) האם אעניש אותם שלא אכתוב עליהם, האם אעניש עצמי, האם אשקר לעצמי. בשיעורי בית של השבוע אני קורא את סוסנה הולר אומרת שהשיח מווסת את ההתענגות, מכריח ללמוד יחסים בין הידע וההתענגות ללא הרף, את הצורה שאנשים (אני) חווה התרגשויות, פועל ומתנהג. הגרון נחנק. אני אוהב את זה? כנראה שכן. מתכתב עם אילה היא אומרת שאני הופך לתימהוני. כן... זה ברור. כותב לה שהמדרון לשם חלקלק וספק אם תהיה דרך חזרה. אין ממש ספק, לא תהיה דרך חזרה, התימהונות היא עמדת הגנה יעילה כשאפשר להרשות אותה כלכלית.
העבודה ביום ראשון הרגישה טוב יותר. פתאום בא לי לכתוב על אוכל (ניוקי ופוקאצ'ה דבר ראשון) וכמובן כנגזרת גם על הפרעות אכילה וכו'. כבר חשבתי לפנות לבחורה שצילמה אבל כמובן הסתבכתי עם עצמי וזה לא קרה כי אני לא בטוח שלא אפוטר ולא רוצה להעיק ולא ולא ולא, ובדיוק אותן שאר השטויות שבגללן חשוב לי לעבוד במטבח, לא בפאן המקצועי של הידיים והחך אלא החברתי. יש לי תחושה שלא אוכל לעמוד בעבודה במטבח עוד הרבה שנים, מתי שהוא אעדיף להיות שומר וכבר שחושב על זה מתחיל החשש שמא לא תהיה לי עבודה כשומר. כמה אפס יכול להיות בחוסר בטחון, חוסר אמונה, חוסר הפנמת הגיון תן וקח, לא יודע לא יודע כזה, תגובת נגד לביטחון האדון/אבא או מבט חד על הזיוף שבעמדתו. למרות הכול הוא, האדון/אבא, לא מזייף הוא אותנטי לגמרי בתחושת השליטה שלו. גם כשהוא לא, הוא פשוט מעמיד פני שולט ונמצא במקום שהעמדת הפנים הזאת אפשרית.
The Relatives Came by Cynthia Rylant. Grandma Annii's Storytime
ביום שני היתה פגישה עם שירלי. בדרך שוב התאמנתי לשאלה למה לאקאן עם התשובות המוכנות מראש, הרצון לענות שוב ושוב על אותה שאלה ובכל פעם בצורה אחרת, הרצון להיפגש עם אנשים דומים לי, הרצון לא להיות עם אנשים שלא מתאמצים לעשות משהו (טאי צי ולאקאן). המשרד שלה נמצא במחסן של חצר יפיפייה בקרית שאול במקום שלא הכרתי ויש לה שאז לונג אדום-בורדו ואווירה מוקפדת, שונה מהבלגאן שבמשרד של ד"ר מאיר אבל בלי להיות מנוכרת. ורק הטיול הזה היה סיבה מעולה, דבר בטוח שידעתי שיהיה וכך היה
אני חושד שהפרק בסדרה "מסובך" הביא את אמאבא להציע לשלם עבור טיפול השיניים. לא הייתי חושד לולא היתה אי בהירות בתשובתם לשאלה אם הם רואים את הסדרה של ההוא ושלוש הבנות ושלוש הגרושות או ארבע, תערובת של בקיאות והכחשה, ורצון עז מצידם לרדת לפרטים של טיפול השיניים שממנו הגעתי. בשביל הפאסון דחיתי תגובה לנו אתה לא יודע כמה זה עולה, אין תמי שתעשה לך הכול לעוד כמה ימים שלא יחשבו שאני הוא למרות מוכרות המצב. היה אחלא איתם. הורדתי לאמא יישומי חדשות שתהיה בעניינים ופייסבוק שתעשה לי לייקים. היא אדם אחר מאז שהזזתי את כפתור הנדידה ביי ביי חבילה של עשר ₪ . לבנת בן חמו, "לנצח תיזכר בתור הקריינית הדתייה הראשונה בגל”צ" הזכירה שכל תשיעי בנובמבר הגיע זר סיגליות וצ'וטטתי עם תמתמ שאצל אמאבא בחיפה, אופפפ כמה טובי מסך אנחנו, קופי ביל ומלינדה כשהיו צעירים וניסו תקשורת-רשת הו יההה
#קאתהSeFini פרק ג'- צ'י ומעבר לפיפה שעה שלוש
Sigaliot - Mediterranean Andalus Orchestra with Shuky Shveiky & David Broza
ופאף היא תפסה מרחק. תפסה מרחק זה לא נעלמה. זה יכול, לא בהכרח, משאיר אפשרות בפיזיקאל אימורטליות של הסיפור, בלי מסטיק ועם הרבה אוכל. השבר בננו קיבל את הייצוג במה ואיך שאכלנו לחוד וביחד. שתי צלקות שלא יתיימרו לאחות כלום. כשידענו שהישורת האחרונה חיינו מחייבת שקט כל אחד לעצמו החלה המתנה טיפולית לנשירת הצעד. אתמול עבר הציוד, היום הגיעה המיטה וזהו היא עברה. הכנתי חריימה טופו וטיבנתי בטטה ודלעת עם סיפור מאחוריה. היא באה, אכלה בתיאבון לקחה עוד דברים וששאלתי אותה אם היא צריכה שאקח דברים אמרה שתצטרך אותי רק מחר, שכבר אמרה לי וביי. ביי. לילה ראשון לבד עם צב וכלבה בדיכאון, צעד קטן במרחב רווקות ענק, לי לרובין יתאים תהום. לפנינו ליל אולפני בחירות, מתים אסירי תודה ורן שריג כי מסובך נו מור.
#קאתהSeFini פרק ג'- צ'י ומעבר לפיפה שעה שלוש
קאטה, תנועה 4: מצ'י שעה 12 לפיפה שעה שלוש
סבוב מותניים משקל לימין, מחבר הידיים מול הגוף ל[1:30]
סבוב אצבעות כף רגל '45 שמאל ל[1:30], העברת משקל לשמאל
רגל ימין צעד קטן קדימה ל[3:00]. מחבר נפרד וזרועות נפרשות לחיבוק גדול. ימין גובה כתפיים, שמאל גובה מותניים
