קאטהSeFini; פרק ה- פאנגלוצ'אן[2]

שמש שקרית מאירה את אינתיפאדת האש. משפרצה האש לראשונה ועד עכשיו הקולקטיב בכוננות פריצה לשידור. משעה שלוש כשהשמש מתחילה לרדת מערבה ובזמן שהיא מסתתרת מאחורי העננים נהיה קר לעזאזל. ויבש. בפגישת העבודה הראשונה של נור ושלי היא סיפרה שהיובש עושה פלאים לשיער שלה ושאלה מה קורה לשלי. אני חושב על קרחת אני אומר לה ומחליק על שיערי. קרחת, למה, היא פערה פיה. סתם ככה, בשביל השינוי אבל וואלא את צודקת, השיער באמת מרגיש יותר טוב. כמה אני ממעט ללטף את שיערי חשבתי והתנחמתי שברמת תשומת הלב אליו הוא דווקא לא מקופח, אין פעם שאביט במראה ואשתחרר מתחושת הנס שבא לי שיצמח ואכן הוא עדין צומח. לעומת זאת את גופו של אבא, כך מספרת אמא בפאניקה וכולו גירודים בעיקר בפלג גופו התחתון ובגב התחתון. כמוך היא מוסיפה ואני אומר ממש בנימה של מה פתאום ואז נזכר שגם לי מגרד בתקופה האחרונה ואולי הסיבה היא לא בהכרח החשוד המיידי, חצי ליטר חלב חם בשביל הקקאו או זה שלא הולך לים כי הים שקט פלאטה. הרוח המזרחית שמשגעת את השריפות עשתה סטופ למשמעת הגלישה. עכשיו לא תהיה לי ברירה, כשאחזור לים תהיה הכניסה אליו מבחן אומץ חורפי. אני שוטף את חליפת הגלישה החדשה ומכין אותה שיהיה. מבאס אותי שאין לי סאפ, עכשיו זמן מעולה לסאפ ואז אני מתבאס שמתבאס וכו'. מתקשר לקייטן לשאול מה קורה עם הקיאק של הגיס שלו, שישים אותו אצלי ושנתחיל לגלוש. הוא חושב שזה רעיון נפלא אבל לא חוזר אלי. התיאוריה שלי שהוא עדין כועס שלא הזמנתי אותו לבוא לרבוץ אצלי כשתמרה עזבה, שהעדפתי להתעלם מאומללותו כי רבה. אופפפ הוא מעצבן אותי. מעצבן אותי לחשוב עליו ועל זה ולמה זה מעצבן אותי. איזה רגש מחליף הכעס? את חוסר האונים לעשות משהו שהוא לא ויתור, התחנפות, ניסיון לרצוי מגוחך, את הכיווץ הלא נעים של חוסר התקשורת בננו, את אוזלת היד של מערכת היחסים עצמה, את המשמעות שהיא מייצרת לעצמה בהעדר הקשר, בהיותה גוף נע ללא כיוון. לי מייצגת התנועה הזאת בזבוז. כבר לא אוכל להשתחרר מההזדהות עם הייצוג הזה, למה שארצה בעצם? אינף סייד מכריח עצמי לתפארת אי הקשר לצעוד בנתיב הסדרה

400 השירים: המי באקורד החמישי קרס מה שאומר שאי אפשר לתרגל את פור אליז. נשברתי תודה לאל והתקשרתי למכוון פסנתרים. הייתי כל כך נחוש שהפתעתי עצמי, לא התמהמהתי ובחרתי מהרשת את רן פורטוגלי, דור שני למכווני פסנתרים, וקבעתי איתו לעוד שבועיים. זה אומר שעכשיו זה רק הגיטארה ואני עם עוד כוס קפה לפני שאלך. מוזר כמה דחיתי כיוון הפסנתר אותו כל עוד תמרה היתה בבית ומייד עם לכתה, כשאין עוד קול שיסיח דעתי לבד ממה שמייצר בעצמי, התהפכה הדחיינות לביצוע. כדי לוודא שאעמוד בתקן החודשי מוסיף עוד משקולתàשלושה ביצועים שונים ואחד שלי בסוף החודש, הוי זה יהיה איום אבל פאק:]

בוב דילן - עוד קפה לפני שאלך

מדיה ישראלית: מסובך פרק ג' וד'. הזדהותי עם תוקפנתו של רן שריג, התחמדותו עם בנותיו הצעירות, קשיו להתמודד מול הצלקות שהוא וגרושתו גרמו לבתו הבוגרת ממשיכה. מריח אפשרות שעודף הזדהות יגרום לי לעזוב את הסדרה. יצרתי נאמנות בשנייה. מה יהיה?

מדיה: "עדי ראייה" מחכה לפרקים הבאים. למה לעזאזל אין את תרגום למקור הנורבגי חוץ מפאקן הולנדית. מערכת היחסים בין השוטרת שהגיעה מבאפלו לפרי לאנסר המקומי מעניינת. הוא קצת טו גוד אבל רעבאק מזכיר כמה מחברי הגודים, לא כמוני מספר חסר חמלה

ספרות ישראלית: ציפר ובני מינו, שבוע הבא, אין לי כוח לכתוב על זה, מורכב מדי

ספרות מתורגמת: אלן סיליטו/מספר המעשיות. בונה על מי שכתב את בדידותו של הרץ למרחק ארוכים שישחרר אותי משבריר. התלבטתי כן/לא כזה אבל כשהגעתי למניש וראיתי איתו כמה דקות של הסדרה "עולם המערב" שעלילתה מורכבת (ממה שהבנתי) מסיפורים שהושתלו אצל אנשים אמיתיים ווירטואלים, הרפיתי לתוך הבחירה.

ממממ....פתאום יש לרובין תיאבון והיא מחסלת את ארוחת הבוקר בצהריים המאוחרים

קאטה:

המשך הפנגלוצ'יאן בעמידת מוצא שעה 3. אחרי הפנג – הדיפה למעלה WARD OFF תוך שימוש בכוח פנימי מתפרץ. הסטה של מכה בעזרת יד שמאל

לו- ROLL BACK, תנועת גריפה, נסיגה. ניקוז מכה לרגליים, הרחקת המכה בעזרת יד שמאל ושליטה על המרפק ביד ימין. מותן מסתובבת לרגל שמאל האחורית

צ'י- דחיפה קדימה כשכף יד שמאל מונחת על אמת יד ימין, זרת שמאל על פרק כף יד ימין (בוהן ימין מופנית למעלה). מותן מסתובבת לרגל ימין הקדמית

אן- מכה קדימה בשתי הידיים ביחד, כפות ידיים קדימה ושוקעות למטה. מותניים מסתובבות לשמאל ולימין, קדימה ואחורה

שני מקרי מוות כה שונים האחד מאחר, זה של אברהם רוני דרעין, מראשוני מתרגלי הצ'י-קונג בארץ ושל טובי בראונינג מפתחת שיטת "עוצמת הרכות", עבודת גופנפש מבוססת על נענועי גוף, יצרו ריק שלא הצליח להתממש למילים. המחלה ואיתה איבוד מגע במקרה הראשון והחלטה, במקרה השני, להישיר מבט לתוך אובדן ולהתאבד, הציבו מראה שהשתיקה אותי. כשניגשתי למקלדת, שינה סימן הכתיבה צורתו לסימן קריאה, קו אנכי נוקשה כאצבע על שפתותי אחות חובשת כובע בד מעומלן בתמונה שהיתה תלויה במסדרונות מרפאות קופת חולים של פעם. השיטה לעבור את זה היא להתעלם, לשכתב את העבר, להמשיך הלאה, לתרגל את השיטה. יש שיטה, אני רק לא מצליח לתרגל אותה, להעביר אותה כהחלטה לגוף ולרגש. בינתיים..בינתיים. בין חיפוש אמת נעלה לחקר סיבתיות נפשית משהוא בוער לומר ומשהו לא רצוני מכבה אותו. #קאטהסהפיני פרק ה' – פאנגלוצ'יאן[2]

chi kung - part1-Avraham Ron Darin

תמרה באה לבקר, לשנע חפצים ולשתות קפה. היא התלהבה יותר מתוכניותי לארבעים השנה הבאות מהרעיון להדביק לכוננית שליד האסלה את אוסף המצתים. הכעס שלי שהיא פוסלת את הרעיון בחזקת סלידתה המופגנת מהמחשבה על כמות האבק שיצטבר עושים אותי יותר נחוש. בכאילו כזה כי כתיבה על הכוננית המוצתת מנטרל כבר חמישים אחוז מהדחף. אני אוהב לכעוס. הסלידה נעלמה כשהפכה לבחילה. אם לא יוצא לי לצרוך קומדיות סימן שאין לי רצון לצחוק, לא בגלל שאין קומדיות מצחיקות. לבכות זה מעולה. לפחד, מה זה? לפעמים מפחד מעצמי כמה מטומטם חסר פחד אני. מופתע היא פעולה ברירת מחדל שנגדעה ולומדת עצמאית בלעדי להתפעל מחדש כמו צ'אט בייקר שלמד לנגן שוב לאחר ששברו לו את השיניים. מה עוד יש לנו? שמחה, הפתעה, פחד, סלידה, עצב, וכעס. כעס אני הכי אוהב. אהבה. אלף. אבא. אמא. פסקה הבאה פעולות שכבר אין מי שיעשה עבורי: להרוג נמלים מדי בוקר #קאטהסהפיני פרק ה' – פאנגלוצ'יאן[2]

Chet Baker - Look for the Silver Lining

אלף: אהבה = כל מה שלא בחילה. אמא – השבוע יומולדת. בלאקאנית, מקור המועקה פרידה ממנה. מסמנת שמצב רוח תלוי במזג אוויר, נוחות וסיפור טוב. אבא- לראות אותו כשהוא חלש וסביל גורם לגרף המועקה להיצבע. הפקטורים כל כך רבים שהבריחה היחידה היא לכתוב, להביא סיפור טוב. בפועל הוא כתב והיא הסתפקה בעמדת עריכה וביקורתיות מוגנת. לכתוב זה להיות שניהם, לאכול בכפית את מוחם. הידיעה שאולי מדלן מק'קיין, הילדה שנחטפה בפורטוגל לפני עשור, נמצאה ברומא מוצאת אותי בפרק האחרון של "נעדר". גוגל מזכיר שאחת ל מוצאים אותה עד שמתברר ש...אחר כך גללתי ונגללתי בין מגוון סופים איומים והנחות נפלאות של שישי השחור. בסוף כתבתי עליה כדי שארגיש עוד יותר נוח למחוק עצמי לדעת #קאטהסהפיני פרק ה' – פאנגלוצ'יאן[2]

The Missing TV Trailer