קאטהSeFini ; פרק י"ב- חזרה לשעה 12 ידיים מוצלבות למעלה

שבוע עמוס, כזה שבא לפרק ושיפרקו אותי באימונים במעט האימונים שהספקתי להגיע, שכולל בית קברות, מריבות, הפקה, המון הסחות דעת שגרעו מחשבון זמן של רבמכר, החוליה החלשה. אני לא ממוקד מספיק בשביל לבודד שלוש שעות לכתיבה הבדיונית ושעות הישיבה מול המחשב מתפזרות מדי בשביל לאסוף אותן למשהו יותר מהמשך דחיסת טבלת עלילת גרסה 4 לצורה שתשמש אותי לגרסה 5. הדבר היחידי שקל לי להתמקד בו הוא 2666, הספר בולע אותי. בולניו בולע אותי, אני לא יודע איך הוא עושה את זה לא שזה ממש מעניין. התחלתי את החלק השני. בחלק הראשון מתוארת צמיחת מערכת היחסים בין ארבעת חוקרי בנו פון ארצ'ימבולדי, סופר מסתורי שדואג לטשטש עקבותיו עוד בחייו. בחלק השני מגיעים חוקרי הספרות לעיירה בצפון מקסיקו בעקבות רמז ולסיפור מצטרף מרצה לספרות באוניברסיטה, שמקבל את פניהם. 2666 לא מנהל מאבק לתשומת לב עם "תמונות עירום" ו"לרגל עבור מקום אחר" הוא פשוט לוקח אותו. בצורה מפתיעה שניהם לא ויתרו ולקחו כמחצית זמן סדרות הטלוויזיה. הסיפור השני "כתיבה תמה" מפגיש על אוטובוס שתי בחורות, מעריצה תמימה של ספרי מיכל שלוו ודוגמנית-עבר שחושדת שתמונות חושפניות שלה הועלו לרשת. כמו ב MIND BLOWING ECSTASY- הסיפור הראשון בקובץ שבו סבתא רחל פועלת ללא חת כשהיא חשה סכנה לפרטיותה ולערכיה – גם שתי גיבורות כתיבה תמה, רוחמה וירדן, הן לא קורבניות ופאסיביות בזמן עלילת הסיפור אך בדרכים שונות חייהן הן מסכת עיקור וחירור כוח חיותן. מקום פגישתן, האוטובוס, כלי תחבורה סביל מתמצת את שעובר עליהן וקושר את עולמותיהן. חייהן של ירדן, משתמשת חדשה, שמצבה הכלכלי מכריח אותה לקחת מוניות ורוחמה, שמשתמשת בזמן ובמרחב המוגן של האוטובוס לשגות בחלומות ולרבד אשליותיה מתנגשות האחת באחרת ללא סיבה מלבד אקראיות. הגורל מתעתע בהן להיפגש לא כדי ללמוד כלום מלבד שחרה קורה. גם לאחר שקרתה פגישתן, לא ישתנה דבר וכאן טמון העצב הגדול בסיפור. חיי ירדן ורוחמה ימשיכו לנוע במסלולים דמיוניים מקבילים, מחשבותיהם מטלטלות עם טלטוליו הממשיים של האוטובוס.

אני אוהב להקדים לשיעור לאקאן, לראות את סוסאנה כותבת על הלוח, להתחבר עוד לפני שהכיתה מתחילה לרמזים. הגעתה של ה1 קצת אחרי שהשיעור התחיל הסעירה את לבי. החזקתי את הידני כך שיכולתי ללא עיכוב לתעד את הסערה [הוי אלוהים...יש מצב היא מתיישבת, פאק לאן היא הולכת? היא לא רואה את הכסא לידי או רואה ובכל אופן לוקחת כסא מהצד. המוח צורח לאן לעזאזל, הכי נוח לידי, כנסי לאוטו תרצה, הווווו לא מאמין היא באה לשבת לידי...לפחות זה היה קצר] בסיום השיעור אמרתי לה שאני חייב לספר לה שהיא סוג של השראה לכתיבה ושהיא שאלה למה בעצם היא צריכה לדעת, מה בעיה עם ההסתרה התחלתי לגמגם. לך תסביר את תחושת הלא נעים שקיבלתי משני הסיפורים ב"תמונות עירום", שההתייחסות שלי למילה זהה לתמונה? שהסתרה שווה לבושה? שלהביט עליה ולחשוב שאני מסתיר גורם לאי-נעימות שלא יכול להרשות לעצמי, בטח לא בקורס לאקאן בשיעור שמדברים בו על מעבר לאקט ודוגמאות כקפיצה למסילה כשרכבת דוהרת.

בחמש בבוקר אני מתעורר בבהלה. בבוקר אני מקבל הודעה מתמרה שמרים נפטרה בחמש ורבע בבוקר והזמנה בהולה למשמרת ניסיון שמתחילה עכשיו. בסדר לי להעביר את הבאסה בעבודה. המקום מצוין בשבילי עכשיו צריך לחכות לתשובה רשמית. [לרגל עבור מקום אחר/אורין מוריס] מיד אחרי סיפור ילד המיתרים היתום שנהיה נגר ונער סיפון שספינתו נטרפה מופיע מכתב מאב לבנו, מאביו של אריה שבמשך עשור מממן את בנו אריה, מכסה דמי מזונות. האב מפציר בבנו להתעשת, כמעט מתחנן שייקח עצמו בידיים וישוב לחלוק איתם את האחריות למשפחתו. פרק כזה לא מחזק אותי בחיפוש עבודה, כמעט להיפך שלא לדבר על שמה שהאב רואה כדמי מזונות אני רואה כדמי סבא וסבתא לגיטימיים. פאק, אני חסר אונים מול האנטי שיש לי לעבוד ומביך אותי לא לקבל תשובה ממקומות. וזה לא תירוץ, בעצם זה תירוץ מעולה לחיפוש האיטי. הגר שולחת מכתב, מודיעה שהיא מתעכבת עם השלמת קריאת גרסה 4. המכתב חביב, ידידותי, מנחם. לפחות היא כותבת. יש לי הרגשה טובה אנאערף....בינתיים יש תקלות בגרעין. המשחק נתקע, הקומזיץ נתקע והסיפור עוד לא ממש התחיל להיכתב. ואני בכלל צריך לנסוע לחיפה

הלוויה עברה בסדר. התעלמתי ממה שבצד ורק אחרי זה נשארתי

פגשתי את סיגלית ודיברנו על לעשות משהו הנצחה לגילי. לא הלכתי לקבר שלו, לא בא לי. כשמאיה הגיעה התלבש לי קונצפט להנצחה, יום גילי ובני למודעות לניקיון ותאונות ימיות, נתחיל לגלגל אותו שבוע הבא. יורד גשם

ב#סופשנחת חלק 2 יעל מתקשרת ואנחנו מיישרים הדורים בפגישת אחר הצהריים לקדם שוב את קומזיץ הסיפורים. בשלב זה גם מערכת היחסים עם אלה מתפתחת, לאט אבל בטוח, זאת התחושה. בסדנת הוודו, אחרי שאביה תוקעת מחט בליבה של עדי שואלת אותה אחת הבנות אם קרן היא החברה הכי טובה שלה ואביה עונה שכן ולא כי קרן לא יודעת להיות חברה. קרן לא מהססת לשנייה ומנסחת בצורה מרשימה מדוע אביה צודקת. היא מתנסחת כל כך בהיר שאני מרגיש לא נעים כמו נוח לי איתה, חברה או לא חברה.

בשבת בשיח גלריה ניר אומר לי שיש מצב שהוא רוצה לאצור את התערוכה ביום גולדמן. פאק. זאת ידיעה נהדרת. עכשיו שיעל חזרה לגרעין יש מצב לתקתק את זה בקלות

התחלתי לשחק משחק בלשות עם יעל של רנג'יט. עוד לא מסתדר עם הקונצפט של החברים שם, תקוע בשלב ולא מבין את הקטע

מאיר בנאי נפטר, הסתיר את הסרטן, למה זה המידע החשוב לי עליו? אולי בגלל ששיריו לא היו הפס-קול שלי אבל היו פס קולם של רבים מבני גילי וצעירים ממני, הרבה מהחוזרים בתשובה

ב: ראשי פרקים

1- קאטה 2- ספרות עברית: תמונות עירום/ענת עינהר לרגל עבור מקום אחר /אורין מוריס 3- ספרות מתורגמת – 2666 רוברטו בולניו 4- מדיה ישראלית: מטומטמת, והארץ היתה תוהו ובוהו 5- מדיה: REAL HUMANS גרסת המקור שוודיה 6 - רשימת ה-400: רע מאוד, שעתיים שלוש כל השבוע. פור אליז התקדם קצת 7- רב מכר

קאטה: חזרה לשעה 12 ידיים מוצלבות בגובה עיניים

[עמידה לכיוון 7:30, דלתות מסתובבות]

משקל על רגל ימין, כף רגל שמאל מסתובבת על ציר עקב. יד שמאל ניצבת לגוף, כף יד עוברת את הפנים, יד ימין לרוחב בגובה חזה; משקל עובר לרגל שמאל. רגל ימין משתחררת ומתקנת עצמה קדימה, אצבעות לכיוון שעה 12; משקל עובר לרגל ימין. רגל שמאל משתחררת מתקנת עצמה להיות מקביל לימין אצבעות שעה 12, יד ימין עולה ומצטלבת עם יד שמאל

ברשת:

לא קל היה לחבב את מרים. זה דרש חוש הומור, התעניינות כללית בתרבות יהודית טימאשווארית ותשומת לב פרטנית. ממבט ראשון נקבעו בננו כללים וגבולות שנשמרו ללא צורך בשיח. הצלחנו לעבור חיים שלמים כשאנחנו נעים בתנועות ריקוד סרטניות, עוקפים נקודות חיכוך ונפגשים במרק העוף בבראסרי. עם בנותיה ויואל נהיינו קיסרות פרת קטנה שאותה היא ניהלה מביתעל הכרמל עם נוף פרוש להר ולים. הטלטלות שעברנו ביחד הפכו אותי לתלמיד שלה לומד דרכיה להדחיק, לברור ולתעדף. עיקרון הנוחות שעל פיו פעלה ודרכי השגתו בצורה הקלה והישירה, כה טבעית ומלאת עוצמה שלהיות לידה היה לקבל השראה. אהבתי להביט את ההשלמה בינה ליואל, כיצד הם נעו יחדיו בעולם המשותף. היא היתה סבתא נהדרת. לא הספקנו לראות כיצד נכדתה, היחידה עם מפתח הזהב, מקרקסת אותה ובמקום חווינו איך היא מקרקסת אותנו עד כמעט, כמעט הסוף ואז יוצאת במהירות.

מרים פרת 1935-2016

‎Vardhan Le Zuz attending ‎הפנינג! ספר ההיסטוריה החשוב הגדול והטוב ביותר שנכתב אי פעם בעולם‎ at ‎‎הבית האדום‎‎‎.

יום א: יום רביעי בקייטנה. מאסת הדימויים מהקיר הצפוני, מהמסכים ודפי הנייר הגיעה למצב רתיחה. נעתי בין החללים. עכשיו זה רק עניין של להמתין עד שייתפס העיפרון. יש לי יומיים לחמוק מזה אז התיישבתי בנינוחות גבי לדלת, משב רוח מאחורה חימום מהצד ושמש מולי ופתחתי מסמך. למקלדת הצלחתי להתמקד מדי פעם, מוציא כמה משפטים מנסח לעצמי משמעות מעשיי כמה שיותר רחוק מפרידה שאינה נוגעת בדבר, ממרים, מזה והזה והזה. הסיפור כמובן לא מתקדם, מוותר גם על זה. יש מצב שאזדקק לעוד משהו חוץ מעיפרון וכדאי שאחשוב גם צעד אחד קדימה. מחברת אחת אצלי ואחת אצל יעל. אילה הסתלפפה בשגרשיר ליד דלת כניסה ואמרה לי לבחור שיר. קוואמי שגר את החדש של ניל יאנג ושירשגרתי עבורה. נראה איזה רוח, שדה, אליהתלאביבית תיחשף. תמכתי טכנית ב=== לשירשגר ונתקעתי. זזתי למצב הפקה לקדם את הקומזיץ, אם אנחנו עושים את זה סקראם אז שווה אולי ללכת על ניסוי בטא, לא? יאללה אימון דפוק לי את הראש המשתולל תודה לאל קאטהSeFini ; פרק י"ב- חזרה לשעה 12 ידיים מוצלבות למעלה

יום ד': טקס הפרידה ממך היה רגוע כצפוי והתנהל על מי מנוחות. מזג אוויר מושלם ללוויה, שמש חמימה של חורף, שיחקת אותה, מת כמלכה. יעל סיפרה לי שקיבלת הדרכה למוות, שהספקת לדון באפשרות שהנה זה בא מה שקרה לאחרים כל הזמן. בנצי סידר רב רפורמי, כזה שלא היה מרגיז אותך. הוא קיבל הוראות בשמך וביצען כלשונן. יואל סיפר איך חזרת לנגינה כנערה, ותמי איחלה לך מילים אחרונות של בת ושחררה את הארון למסע. הקבר כוסה בפרחים כמו שאת אוהבת, בטח שהריאלי הביאו. שמנו בשבילך נרקיסים למיקה, אתן נראות טוב ביחד שוכבות על הערוץ תחת עץ התות, (חיטה?) ירוקה נעה ברוח קלילה. נשארנו קצת וכשעלינו אליך לכרמל נהייה מוזר בלעדייך, אצטדיון בצבע זהב, קניון שאהבת. בבית התכנסו המשפחה המצומצמת + רובין. יואל ניצל היעדרותך והגניב לה עוגיות.. ועוד לאכול בסלון. אריקה סיפרה על החוצפנית שהיית ואיך עקבת אחריה לקיבוץ. ובערב מאוחר חזרתי לראות מה עם הקייטנה והגרעין. הגעתי לשעה אחרונה של משהו שלא היית אוהבת, הקיר לבלב מתמונות ואיורים וכבר יש מדף ספרים אדומים. קרן הראתה לי איור גדול מידות של שיחת הגרעין על הגג. היה פרינג'י למהדרין. בבית קיבלתי הודעה שהמשמרת מחר בוטלה ואין עבודה. רווח לי כל כך, שעבודה מיותרת התחזקתי ממך קאטהSeFini ; פרק י"ב- חזרה לשעה 12 ידיים מוצלבות למעלה

Natalie Prass - It Is You