פוסטים אחרונים

קאטהסהפיני.סיבוב שני. עגור; פרק ב'

הכעס, זעם, עלבון, חימה שלופתת את הראש ולא מניחה עד שמקבלת ים, מקלחת סמים, הסחה לסרט-ספר-סדרה או סתם אגרוף בפרצוף. נכון, את צודקת, השיפוטיות היא שגורמת לי רתיעה מלחקור את שלל מופעי המשנה שמתרחשים אז בגוף ובנפש, מעוורת. עמדת השיפוט על השיפוט גורמת לי עוד יותר לבוז ולהתנשא על כולם, עצמי ופעולת הכעס. אני מאוכזב מעצמי על שאני נגרר לשם. הכעס אכן הופך את הכועס לאדון רם מכולם לפחות בעיני עצמו. לא שזה רע כשלעצמו אבל רעבאק... חוסר ההלימה בין היוהרה למקומי בשרשרת המזון מביך ולא מצחיק. אני שונא לא לצחוק כשמשהו אמור להצחיק ולא מצחיק. התסכול הזין את הזעם עד שהרדמתי עצמי ואז יצא החרא בחלומות. באחרון הכרחתי עצמי לצאת מהמיטה כדי לצאת מהאימה. זאת היתה הזדמנות מצוינת לרחוץ את הכלים שהצטברו, לנקות את הכיריים ולשאוב את השערות של רובין. הכרחתי עצמי למלמל משפט אחד או שניים משפינוזה כמנטרות שימושיות, שילמתי מס שפתיים להכרת מזלי הטוב שיש לי זמן ויכולת לעבד תחושותיי לפאקנכתיבה. עיבוד הכעס לכתיבה יצר תחושה משונה. במקום הדחק הפיסי התחילה תחושה מוכרת של גירוד. מממממ... זה היה מעניין וכמעט אפשר לומר נעים במוכרתו, כאילו חזר לבקר חבר ישן מהילדות. לעומת תסכול שיוצא בכעס שהצטבר שנים, מתבשל בגוף כבסיר לחץ ושם אותי בעמדה חסרת אונים מרגע שהתפרץ הרי שמשהוחלף הביטוי החיצוני מזעם (שעליו יש טאבו משפחתי שדינו עונש) למשהו מוכר כגירוד. זה לא שחזרה שליטה באף אחד מהמקומות בהם הרגשתי מאוים, מושפל ונבגד אבל לפחות נוצר מרווח התבוננות ואפשרות לאמוד נזקים. הגירוד מפעיל כלי, בדרך כלל אחת מהידיים, עשר האצבעות, לפעמים מים רותחים לכבות את השריפה בפנים אבל אחחחח... היסטמין אהובתי, מי היה מאמין שככה תרכובת אורגנית שגורמת להרחבת כלי דם ולכיווץ בלתי רצוני של שרירים בדפנות החלקים הפנימיים תגיב אחרי כל כך הרבה שנות תנומה ודווקא על כסף, האיכסה הגדול. OK אז איזה סיפור נבנה הפעם סביבו? בוא נראה את המורה לעברית מתרגמת את הרשומה הזאת... ביקשת, קיבלת, ישירות לתיבת הדואר. הקירגיזית כבר לא תגיע ואני מרתיח את הקפה שחור של שרלי שהיא אוהבת ולא תשתה. הוא טחון מספיק גס וכששותים אותו נשארים פירורים כשוקולד מריר בזוקים על הלשון הרבה לאחר הלגימה. ככה היא השאירה אותנו והלכה. החוסר שהיא משאירה בנו יהדהד עם התקווה שהיא תשוב כשייגמר החום. לפחות אין בי עצב. שונא להיות עצוב. עדיף לי לשחק עם סכין חד מאשר להיות עצוב. להיות עצוב זה להימנע בכל מחיר מגירוי, לכעוס זה להתעמת ולגרד זה לבחוש בבשר החי, כמו ששנינו בוחשים בה. בוחשים ונבחשים

מילא מדוזות... מה יהיה עם הים הנמוך

בורח ל"יוליסס" ומסדר את הקטעים שהוקראו בשרשרת הקריאה. תשומת הלב עוברת מבלום לסטיבן. למה באמת סירב סטיבן לבקשתו האחרונה של אמו לכרוע לידה ולהתפלל? בלי משים נעלם הדיון על האשמה וייסורי מצפון והופך לשטוח. סטיבן שמסרב לומר כן לפנטזיה של האם של עולם מסודר עם סיבה ותוצאה שמגולמת בגופה המרקיב ששוכב תחתיו הוא אותו סטיבן שמסרב לפנטזיה של כל האנשים סביבו. במקום זאת מקבל סטיבן דדלוס כנפיים משלו והופך מסתם עוד בן סורר ששבוי בפנטזיה של עצמו ונלחם בפנטזיה של אחרים לסמל של עמידה מול מוות

[עדכון חם מרחבי הרשת...ארבעה מטיילים בקירגיזסטן דיווחו כי נקלעו לסופת שלגים וערפל כבד, בגובה 3,713 מטרים. מסוק הוזנק לחלצם...היא בטוח לא מסוג המטיילים האלו. אחיה כן לעזאזל. ממש כן. הוא אפילו פאקנהראה לי תמונות, מה להתקשר? פאקנתרגיע תכתוב במקום]

לפני שיוצא לחשוב על הקומיקס בתדר עם יובל הם, היא,מתקשרת להתנצל על אתמול. טוויסט בעלילה. בואי רובין הולכים לצייר

ב. סיכום שבועי

קאטה – גשקו 2.- ספרות עברית – לא 3. ספרות מתורגמת - לא 4. עיון – השיח של לאקאן/בנימיני 5. קומיקס – לא 6. מדיה – פארגו 7. מדיה ישראלית – לא 8. נגינה- פסנתר, 7. רב מכר – פרקים 5-6-7 8. יזמות- פגישה עם יואב בתולעת

ג. יומנאי ברשת

‎Vardhan Le Zuz attending ‎גשקו שנתי‎ at ‎‎אוהל שם‎‎‎. שתי תובנות השבוע החולף שא- אני אוהב להיות בסביבת לימוד במידה שווה ללימוד עצמי ב- אני לא רוצה להגיע לגשקו בגלל שפשוט לא נוח לי, לא מסתדר לי, הורס לי את הפאקנסדריום. אז משטרתי עצמי לאימוני בוקר ונאלצתי להמר שאכתוב את רבמכר אחה"צ. יצא ערב גלש ללילה בגלל השנ"ץ פוסט #גשקו. שנ"ץ מעולה זה היה תיקנתי בחלומי את כל הפגמים בגרסה והשתדלתי לזכור כמה שיותר אחר כך. ועדין, לא סומך על עצמי בשיט אני משאיר פתק גשקו 11 לעזוב ב 10 #WAWA K.Sefini2nd.agur# פרק ב

‎Vardhan Le Zuz attending ‎גשקו שנתי‎ at ‎‎אוהל שם‎‎‎. לקחתי מרווח זמן ונסעתי בנוחות לגשקו, הנופש האתגרי שלי. זפזפתי בדרך בין צפיחית 88 לרזי ברקאי וחשבתי על הנשים בחיי ועל שני הצנטרים שהכניסו לאמיר ובגללן הוא לא בא לישראל עם נעלי הmbt שלי לעזאזל. כמובן שהכנסתי לעצמי את כל השטרונגול הרגשי אם כבר אז כבר. עשיתי את כל הסיבוב דרך הגינה של "תלמי אביב", שבע טחנות והשביל לאורך הירקון. מאחורי בית הצנחן פגשתי את שמוליק, מותיקי המרכז שהשבית אותי בבעיטה לפני מספר שנים ושוחחנו קצת עד שהגענו לאוהל שם. זה התגלה כמפגש חיוני וניקז את הצורך להתנפל על הראשון שאעבוד איתו. הזהרתי אותו שבכוונתי להטריד אותו לפחות פעם אחת ביום וחוץ מזה שבדיוק נגמר לי הדבש מהכוורת שלו. האימון הפעם הוקדש לשינג-אי מקל וחרב. כמובן ששכחתי לדאוג לעצמי למקל וחרב ולא נותר לי אלא להשתדל להיות צ'יקמוק עם כבוד. בערב הלכתי לכנס סיום שנת הלימודים ברשת לאקאניאנית. מספר תלמידים הביאו עבודות שרובם בלי לתאם מראש עסקו בדבר הזה שנקרא אהבה שזה תעתוע, העברה ויתר הרחבה, כך סוכם, בשנה הבאה. #WAWA K.Sefini2nd.agur# פרק ב'

‎Vardhan Le Zuz attending ‎גשקו שנתי‎ at ‎‎אוהל שם‎‎‎.

המתקפה הפעם היתה בדרך שזה בסדר כי זה אומר שיש סיכוי שההליכה בפארק לגשקו תתרחב ולא רק תכיל מסמני זיכרון אלא גם דברים ממשיים כמו פרפרים ושלדגים רעבים. אז בכיתי עם קרלי דיוויס וזפזפתי לנציגי החולים בצפון הארץ אצל רזי ברקאי וחזרה לסמבה ברגל שמאל. יום שלישי לגשקו, יום ראשון לתרגול הקאתה עם אפשרות בחירה ללמוד צ'ינה. אין לי כוח ללמוד. אבל יש לי כוח ללמוד לחטוף משמוליק אגרופים לפנים. הוא אומר לי שפתיחת הרגלים שלי רחבה וארוכה מדי ושאגב, הוא לא בעד אגרופים לפנים. משום מה אני לא מאמין לו לגבי האגרופים. כשצליל הזמבורה מסמן תחילת תרגול קאטה אני מוצא את מקומי. עכשיו הדילמה אם לתרגל אותה גבוה ופתיחת רגליים קצרה כמו ששמוליק אומר או נמוך וארוך כמו ששי אומר מממממ..... #WAWA K.Sefini2nd.agur# פרק ב'

יהודית רביץ- סמבה ברגל שמאל

הגוף אוהב את אימון הרוויה, קל להרגיש את זה. אני יוצא עוד יותר מוקדם ומאריך את המסלול רק בשביל לנוע בקצב אחיד באיילון. 60 קמ"ש ו-60 BPM בצפיחית88 מביאים אותי בבטחה רגועה ליום הרביעי בגשקו. לפני שאשכח אני שולח הודעה לאורין שלא אגיע לשיעור והולך לתפוס מקום ליד שמוליק לוודא שאעבוד איתו על ההתחלה. שי מתחיל בחימום איטי ועובר לקאטה בקצב יותר איטי. אחר כך זוגות עבודת רגליים. יופי היי הו בשבילפאקנזהגעתי. בהפסקה הסתערתי על תה צמחים ועוגיות מהסוג שלא היו בשלושה ימים קודמים ואדוארדו נותן לי מתרכובת האגוזים תמרים שלו לקינוח. אורין שואל למה לא אגיע היום לשיעור. אני מסתכל בתימהון על ההודעה. מה, מותר לשאול שאלות כאלו וממהר להסביר לו שאני בגשקו. חרצוץ הזמבורה מנתק אותי לרחבה [היאך כמה כך נוח ומסודר במפגשים הפאגאניים שלנו בדת החדשה] אבל המוח רץ על אורין שבטח ישמח לשמוע שהמורה לעברית של הקירגיזית ואני צ'וטטנו על ספרו. היא הזדהתה עם מונולוג האשה שנעזבה בעמ' 86. עודדתי אותה לגבי הקירגיזית שבכלכלה שלהם לא מקובל להתריע לפני ספקים (ואנחנו ספקים שלה את זה את מבינה, נכון סבבה) שנוסעים. אבל הכי חשוב שהיא אמרה שהיא חוזרת ושהיא לא שקרנית הקירגיזית. בדוק עד כמה שאפשר יו קנואו תמונה בקרוב #WAWA K.Sefini2nd.agur# פרק ב'

כהן@מושון מארחים את פלד ואקסום - סבבה

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now