פוסטים אחרונים

ממלכתי חג; פרק ד'

____----====בכתיבה====----____

ב. יומנאי ראפ

1. קאטה – סופסוף הגעתי לשיעור ביד-מרדכי (אמור להיות סיפורון) 2. קארבר – יס ווי קאן, בנוסף נתתי לקייטן אותו כשהגיע לבקר ורכבתי על הסקייטבורד החדש 3. ים – היום נחתכה המכונית 4. ספרות עברית – סוף דבר/יעקב שבתאי, ספר הגברים/ננו שבתאי והפתעת השבוע סוס אחד נכנס לבר/גרוסמן 5. בדיוני מתורגם – לא 6. בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – לא 8. קומיקס – לא 9. מדיה- טראסט (אמון וחברה) על משפחת גטי, הפוסט (על וושינגטון פוסט והדלפת דוח סודי בשנת 71) 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- מעט מדי 12. רב מכר – מתקדם, מתרחב, הדבקתי לאריאל יודלביץ' קצת מדמותו של דודי אור 13. יזמות- משעשע, כמעט הגעתי לפגישה בספרית הפועלים שנקבעה לעוד שבועיים, איזה מזל, התקשרתי לדודי לקדם את ההצגה בהוסטל אברהם, המון בלגן במוח של חוסר סדר, מקדם לאט לאט. מחר משלם ארנונה, היום אולי אראה מה קורה עם הויפאסאנה שדוחה למלא בשנית את הטופס

ג. יומנאי רשת

כבר חודש שהשם הראשון ברשימה שחובה עכשיו עכשיו לדבר היתה העורכת דין. בסוף היא התקשרה כשהייתי בדואר מעביר לבעלותי בממשי ולבתלם משחקי חברה, האלטר אגו הדמיוני את מכונית קונסולית רומניה בכרמל, והודיעה שהדיון המיוחל, זה שנדחה חודשיים, יתקיים לבסוף מחרתיים. קפאתי, גמגמתי שאתקשר כשאסיים אבל גם כשסיימתי הצלחתי להביא עצמי לסמס לה שאלה-איפה? בית משפט השלום (מה איפה היא לא כתבה) ולא כתבה אולם, היא לא זוכרת נפגש שם אחרי הדואר נסענו תמרה ואני בשתי מכוניות לאשקלון ובשקיעה מצאנו עצמנו בטיול גימלאים בוהים על מאזני עץ ענקיים בגן שעשועים נפלא שהוקם בטיילת, שמשפחה מרובה נחוצה להטות בצהלה למחרת התגלחתי מוקדם לפני שאשכח. מול הראי ניהלתי דיאלוג עם העורך דין המדומיין של הצד השני, הודעתי לו שבן זונה אם אוותר. יותר מדי משקל הונח על מאזני הצדק, דמיינתי שאתרסק עם המשפט, כלכלית ונפשית ושהוא יהיה אובססיה לני ברוס שכזאת. שכנעתי את הראי שלי יהיו מטרות יותר ברורות שהרי למדתי מניסיון שלו ומסרטים על צדק וויילד ווילד קאונטרי, קרדום לחפור לעליון וככה וככה. יצאנו לגלוש. ההכנות למופע עצמאות על חוף הים במלוא המרץ #ממלכתיחגים פרק ד'

אפלוד לא דונ תמונה לא התעוררתי והגעתי על הקצקצ בשמונה וחצי. עורכת הדין טיפ טיפה נעלבה שלא זיהיתי אותה בין מעט התובעימות ונתבעימות שהמתינו במסדרון עד שייפתחו אולמות הדיונים. יצאתי מזה. תחילה עליתי לבניין החדש, אבל חשדתי שכל החדש הזה בשבילי וקומה ב' בבניין הישן התאימה יותר לסאגה שלי עם הסול גודמן המקומי, עו"ד התובעת. הוא הגיע בתשע לחץ יד רפה לשנינו מה שהיה היה ונכנסנו פנימה. הצלחתי לסתום את הפה ולא לומר כלום כשהסבירה השופטת כיצד כימתה את הפשרה שהיא מציעה בכזה מקרה קלאסי של כיסים עמוקים, ביטוי שלראשונה הפנמתי שזה אני. מהשתיקה הכפויה וההתנהגות שכאילו הכול בסדר יצא לי דם מהעיניים אז נענעתי את הראש ותקעתי עיני הכי קרוב לשולחן אבל עדין שאוכל לעקוב אחר השופטת הצעירה שניהלה בענייניות חמימה את הדיון. העו"ודית טוענת אין מצב לפשרה כמובן והשופטת נותנת עוד 60 יום. 60 יום זה המון. בחזרה לאשקלון הסתערתי על הספריה. בדפדפן נשאר קליפ ממשתמשקס קודם שתקשר עם המוח שלי והשאיר לי מסר למשמרת כתיבה לפני יומשואה #ממלכתיחגים פרק ד

https://www.youtube.com/watch?v=hJMUewVpB5Y

TENACIOUS D Kickapoo

להבדיל משבת, שהיא הפטנט של היהודים ושבגלל זה מגיע לצאצאיהמן הכול עוד לפני שמחשיבים את פרויד ומרקס וכו', יום השואה ויום הזיכרון הוא פאר אקסלאנס גאונות ישראלית. הרבה בגלל שהאינר סירקל של ישראל לעתיד, היו יותר יהודונים מישראלים גאות הם בנו על רצף מלילסדר כמקדם. וכך שני הימים האלו התרחבו לשבועיים טקסים ותרגולי עמידה וצופרים, וכאילו לא

נעים

איור ברניס איזנשטיין, מתוך I Was a Child of Holocaust Survivors

#ממלכתיחגים פרק ד

תמונה

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now