פוסטים אחרונים

שנת אישימפונטו; חגים -פרק א

בשלוש ארבעים ושלוש כתבתי את המילה הראשונה. אליה נלווה דיון שאולי הכי נכון לכתוב את השעה ואז נזכרתי שלא כל פעם מה השעה קריטית. עכשיו היא קריטית. אני רושם לצאת מהבית בשבע ועשרים, שם תזכורת לשש להתחיל לסדר דברים וכו וכו'. נבלע לתוך המוסיקה. יש לי תחושה אחרת בחגים האלו. הכוונה לתחושת אחרות בתוך העולם סביבי. המרכיב הראשון לכך היא תחושת פירוק המשפחה, השני הוא התמסמסות המשענת הדמיונית שלי בשאר תחומי החיים ושלישי הוא לראשונה ההיאחזות בעבודה כמשענת כלכלית והתעופפות על האטרף של מקבלי השירות ממני. פירוק המשפחה הוא הקריטי, הסרת שכבות שבגלל המוכרות שלהן היוו תמיכה. אי אפשר להגיד שקרית כיוון שהיתה דמיונית מבוססת דיבור. רעות נאלצה לקחת אותי ואת הגפילטע פיש שהכנתי לארוחת חג. היה מוזר להכריח אותה לעלות לראות את הדירה. זה לא עניין אותה, היא היתה לחוצה להגיע חזרה והסכימה לאחר שסידרתי שוילינה תיקח את הילדים. בדירה היא מצאה פגם במעקה הגבוה של המרפסת שלא מאפשר לראות את הים כשיושבים במרפסת. עניתי שבלאו הכי לא יושב הרבה במרפסת, שהכי חשוב זה הים בחלון בבוקר ושפעם היתה תוכנית להרים את המיטה לגובה החלון. עכשיו כבר אין לי כוח/זמן/כסף/עניין להיכנס לזה. נראה שהתשובה ריצתה אותה. סך הכול קל לרצות אותה. במובן הזה היא ממש כמו אבא. כמו עם אבא הנסיעה עברה בשתיקה יחסית. ושלא כמו השיחות עם אבא התברר לי כמה חלש היא מדברת. ממש צריך להתאמץ כדי לשמוע מה שהיא אומרת. הקול שלי נשמע כל כך ברור כשלידה שזה מביך. בארוחה אבא חילק חלה כמו במנהג הוצאת לחם. הוא כנראה למד את המנהג הזה באחת מארוחות שישי באחוזה ואימץ את זה לראש השנה. לא היה מה להתווכח עם זה מנהג שישי או ראש השנה כי בלאו הכי כולנו בורים ואם זה הקטע שלו שיילך על זה. קצת הדאיג היתה העובדה שהוא המליץ שיראה סרט צרפתי על אנשים פגועי נפש והתברר שזה "שרוכים" הסרט החדש של ינקול גולדוואסר. רעות התעקשה שמדובר בסרט ישראלי וכשגוגל אישר הוא נאלץ להסכים ברטינה. וילינה הרגישה ממש בבית. כצפוי היא השתעשעה עם כולם והלוואי שתגיע גם לפסח. אמא אוהבת אורחים. היתה דרמה עם הגפילטפיש שנשכח במקפיא, אמאבא רבו בינם מי אחראי ולא הסכימו שנתערב. רעות ואני שיתפנו פעולה למאמץ לקבל אישור לעשות חיפוש במקפיא. אבל גם אחרי שהוא יצא והופשר בעדינות במיקרוויב לא הוסרה ממנו עננת האכזבה ואי אפשר היה לעורר את ההתלהבות עליו. היה נחמד לקבל מחמאות על הגפילטע. חבל שלא אכלו יותר ממנו וכך נשאר ממנו הרבה. היתה שטות לנסות להגדיל את נפח הקציצות. מקצה שיפורים בפסח הבא (אף לא אחד מעז לדבר על סוכות) בפעם הבאה אחזור לייצר חזרת. החזרת התעשייתית היתה מעאפנה, נישט אאין אונד נישט אער. עומר הקפיץ אותי חזרה הביתה. את מינון המשפחתיות והחג מקבל דרך החלונות שפונים מזרח לגינה ולבית הכנסת סוד השבת. אין לי חוסר, יש בי השתאות, עצב על אי ניצול ושמחה שלפחות הצלחתי לראות ולחוות אגדות ולהלהלנד הרבה יותר מרוב האנשים סביבי. רואה ושומע את המריבות סביבי ויודע שכבר לא תהיה לי נחלה איתם. מבחינה זאת המחאת שכר הדירה שקפצה פתחה עולם חדש של אפשרויות לעזוב למקומות חדשים באשקלון ומחוצה לה

הרבה חיפה, דימויים -רן מונטה

ב. יומנאיראפ

1. דוג'ו – כלום 2. קארבר- למוסך וסתם כך 3. ים – שבת כמו כולם, אבוי 4. ספרות עברית – גברים לבנים מתים/אבנר שץ, אונו1/נאוה א. מרקו 5. בדיוני מתורגם – עליית אנדיומיון/דן סימונס 6. בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – לא 8. קומיקס – לא 9. מדיה- אורדיל בי אינוסנס סדרה אגתה כריסטי 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- לא 12. רב מכר – שרוך ובנבנישתי מגיעים ליאכטה , משנה שוב את הפרק מקצר מייעל, חושב עליו בנסיעות פחות כותב

ג. יומנאירשת

הסיפר "גברים לבנים מתים"/אבנר שץ זה שנגזר מחגים להתחיל איתו הכריע בשאלת איזה שיר יפתח את הסדרה. למעשה הוא גם הכריע את המקום השני ודחק לשלישי את הפרגון והצבעה באלגוריתם של התורנית שהיא מעריצה. באיזה שהוא מקום זה הכי שחור שהיה לנו בסביבתנו הלבנבנה ובת'חלס, זה די מספיק. אם אל ג'ולסון הספיק לאמריקה בני נגרי טוב לדור שלם שני של בני מפלגה המפא"ינאצית. אתמול קראתי את הסיפור/מכתם הרביעי. אחרי קודמיו - גברים לבנים מתים/פרולוג אפולגטי, האנטומיה של המלנכוליה/קינה גברית ותרמית הציפורים הגדולה/מדע פופולארי - לא ציפיתי שנדב, שאותו הכיר המספר במשרד שלו, יגמור איפה שגמר בסוף הסיפור. וזה הכול בגלל שרק בסוף טרחתי לראות שיש שם לסיפור דבש/לקסטיב פסיכוטרופי ואם שם כזה איי שולד הב קנואן. באט איי דידנט, כי אני לא מקפיד ולא דייקן וחפפן ולא ולא. בסיפור הבא מאו-לונג/קריפטו-זואולוגיה ששם אולי ארחיב. עכשיו אני עסוק מדי בלעשות חשבונות קטנוניים. כמה אני מעיק על מישהו כששולח לו שנה טובה ועוד את השנה הטובה החדשה שעשיתי כתירוץ לזרז עצמי לשלוח מכתב בנושא מקצועי, ועכשיו זה שוב נהיה מסובך לכתוב להם כי מה ברור שחייב לספר להם שבגללם יצרתי שנהטובה מה שאומר שדווקא כן אעיק עליהם כי מדובר בגאוותנות לא קונקרטית. שנה טובה מספיק, מה זה כל העמוס בעין הזה... ברור מה אתה רוצה מה יש לך להגיד קדימה קדימה. יאללה שנה טובה גברים לבנים מתים/אבנר שץ אישימפונטו חגים פרק א

רותי נבון ו'אל תקרא לי שחור' / "יום יבוא"

החג הזדמנות להתנצלות גדולה על שתיקה שהתחוללה בינינו. תוך כדי שבישלה, הכינה סדרה לבדה ארוחת צהריי חג ללא שאלתי כמה. היא שונאת פסיכולוגיה בגרוש שלי אבל גם אוהבת, היא מנתה כמה מאניאק אטום יצאתי. זה כל כך נכון שהתנצלות נשמעת מטופשת בלי קשר לכך שחייבת להיאמר. בסוף היא נותנת עצות לעבודה החדשה, מסתבר שיש לה ניסיון. לא ידעתי. חשבתי סתם משוגעים אוהבים אותה.. לנימת דיבורה יש סמכות מחזקת. זה נחמד. עושה לי חשק לאכול את הגפילטע-פיש שהכנתי חציו חזר איתי בלילה, מה אף לא אחד רוצה הביתה? היא גדולה ממני בשני אבנר שץ בשלוש, שניהם לפליטי שואה, ביני לבינה משותף קיבוץ, ביני לבינו הים. הבוקר התחיל עם מותחן ואז בנינוחות חגית עברתי אליו לקריאה מפשפשת, כזאת שחרדת הצורך לכתוב על הסיפור מייתרת לדעת מה יקרה בסוף. זה בעצם לא ים אלא מרחקים, גיאוגרפיה, לפנזטיית העולם המופלא. מאו-לונג/קריפטו-זואולוגיה מעורר בי בקריאה השנייה ספקנות שאותה דבר ראשון אני מתרגם לבדיקת ההבדלים בין מקף תחתון, אמצעי וגבוה. במקלדת דילגו על המקף הגבוה שיש במאו לונג קריפטו זואלוגיה. לידע כללי כזה. המספר לא מאמין לוייטנאמי שמספר לו על "יונק גדול, דומה קצת ליעל או זן אחר של עז הרים, שעין בלתי מקצועית לא תתעכב עליו כלל, כי צורתו החיצונית אינה מסגירה הרבה, אבל זואולוג מומחה יבחין מיד שהחיה הזאת לא נראתה עדין בשום מקום ולא תועדה בספרות המדעית” (עמ' 60). לא מתכחש לתשוקה להמשיך לשמוע אותו מבלף הוא נשאר נאמן למשחק שתפקידו מחייב ונפרד. בפרידה מגיע מאו-לונג אותה חיית מחמד שבגוגל היא אייקון טניס שולחן אבל אם לא להאמין לגוגל אלא רק למספר היא השמיעה "קול מוזר ציוץ או יבבה וחיוכו של תון דואן התרחב כאשר המאו לונג שלו התקרב אליו בדיוג וזינק אל חיקו. נסוגותי צעד לאחר והבטתי מסונוור, בפליאה ויאאי-אימון, בחיית המחמד שלו, שגודלה היה כשל ארנבת, ראשה כשל קואלהף פלומת זנבה התבדרה ברוח הקלה ורוותה בהקה בצבעים מטורפים, מתכתיים, כנוצותיה של ציפור טרופית." בקריאה הראשונה של זכוכית/אטיוד בשין שורקת כלל לא הוזכרה האם. היעדרה היה מוזר אך מובן בהתחשב בכך שהטעין את מערכת היחסים עם האב בציפייה. לא היה סיכוי לילד לקבל איזה משענת רגשית מהאב. טיפול בדגי נוי היוו לאב משענת יציבה לחיים וסיפוק שבנו לא נתן. כנראה גם אשתו לא נתנה. בקריאה שניה מצאתי אותה "פעם ראה קריקטורה גדולה וצבענית במגזין מחו"ל אקווריום או שמא צנצנת גדולה ובתוכה תוכי שמנמן, חובש מסכת צלילה עם שנורקל. לתוכי היתה הבעת נוגה, מן עליבות של השלמה עם מצבו האומלל, שהיתה מן הסתם מבחדת מאוד, אבל הוא הביט והביט בתוכי, ולא צחק. כעבור שבוע בדיוק מת הדג, ואביו כמעט לא שנה את הבעתו ובכל זאת שפע זעף עצור ובתחי ניתן לפיוס ושקט במקום להגות מילים. ביום שישי הגישה אימא-דמות עריטאלית כמעט- דגים, ועיניו של אבא הושפלו בזעם עצור כשישחק בשאט בעצמות הדקיקות , שרוי במשטמה מכלפי העולם, וגדי הבין סוף סוף שאביו היה מעדיף להדיח באסלה את גוויתו הרופסת שלו מאשר להיפרד מן הפרוקאטופוס, ומאז הפסיק להשתדל" לעומת דג הסקלאר המלאכותי פרוקאטופוס חסר כל חן, כמעט כמו בנו. איכותו היתה נדירותו באותה תקופה והיותו רגיש לגידול. לגדל ילד אפשר בלי רגש. לגדל ילד צריך רק אוכל ודפוסי משמעת. כואב הלב לתובנה שכזאת בגיל צעיר, ניתוץ מוקדם להשהיית חוסר-אימון שהופכת את המספר למומחה טכני שמבין במסכים ומערכות קולנוע ביתיות. יש משהו כל כך ערטילאי במרים, גיבורת שוקולד/ריאליזם סוציאליסטי שבה לצעוק בשמחה כשבאמצע זיון עם זונה חוטף הבוס שלה התקף לב ומשחרר אותה מפחד איום שייפטר אותה. זה סיפור איום גם בגלל שלא אוהב סיפורים על מדוכאים שכאלו. הבוס ראה את מרים קונה בזמן העבודה אורניום/חומרים מסוכנים החזיר אותי ואותו למסלול סביב העולם "ביום הולדתו השלושים וארבעה דלקו שמי הלילה בנוגה כתום מוזר, ורישומי התחנות המטאורולוגיות דיווחו על תופעות אטמוספריות חריגות אחרות. אבל השנה היתה אלף תשע מאות ארבעים ושתיים, ומחזות שמימיים, מרהיבים ככול שיהיו לא היו בראש מעייניו של איש...זאת האמת: הכול עשוי להיות בדוי, אבל לרשומות המטאורולוגיות יכול כל אחד לגשת ולבדוק. בסוף יוני 1942, על פני מרחבים גדולים של אגן טונגוסקה, מיקוטסק במזרח והרחק מערבה עד אומסק, דלקו השמים, שוב, באור כתום. היה אפשר בקלות לקרוא ספר באצע הלילה בלי שום תאורה מלאכותית" אני עוקב אחר השתלשלות הרומנטיקה בקרח "טניה היתה בת ארבעים וגילה ניכר בה. בעלה היה קצין, החק בחזית. גם היא היתה בעלת דרגה. ולכן לא באו בחשבון אלא ידידות ושיחות בטל, וגם טעמיהם היו שונים מאוד, אבל שוב ושוב הטרידו אותו המחשבות – לא רחוק משם, על האטלס הישן של ברוור, הודפס באותיות זעירות, ליד עיגול קטנטן שהיקפו עשוי קווים דקיקים: שוחת מטאור ענק. אגן הטונגוסקה נצבע בירוק חיוורין" [עמ' 85] חזרתי לגלובוס, לאטלס ברוור של יסודי ותיכון. חשבתי על הקירגיזית שרוצה שאכתוב על סקס. בראשון מתוך שני חצאי הסיפור משי/מניפולציה רגשית מתברר שסבו הזהיר של המספר הבריח לפני מלחמת העולם את ילדיו ואשתו לקירגיזיסטן. אמשיך מחר גברים לבנים מתים/אבנר שץ דימוי: חיפה תחתית/רן מונטה אישימפונטו חגים פרק א

הקירגיזית ב"משי" תת כותרת – "מניפולציה רגשית" הסתברה כקדימון. פאק. ב"כתביו האבודים של באייבסקי" תתכותרת מוסקבה-פטושקי על המים, אני כבר תלוי על שני פלצורים..קראתי את זה קורה והרפיתי קודם. קרימצ'קי ואלכסנדר פן. וואלא יופי. מאיפה להתחיל? הקישור הראשון שצץ היא סצנת בת-אב דרמטית מ"אותיות פורחות" של יואב איתמר על "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ", שעותקיו נשרפו בצו בית משפט. מגוחך..מאיפה הגעתי לזה.. למה אב ובת דווקא, כאילו? אולי זה קשור להתנצלות של אתמול. אפשר לפתוח את זה לפחות לעוד עשרה תתנושאים.. ןנכנסתי לחרדה מסוימת שקשורה לכתיבה וניהול זמן, לאסו על צווארי, רואה אותו צוחק תחת עץ שזורקים ממנו אבנים.. לא זה לא הוא, או כן. הוא לא הבריון המרביץ רק זה שמייעץ להם בטח. לחוץ לברר אם כתבתי על "תאנים" שזכה בתחרות הארץ. לא זוכר שקראתי, כתבתי, זוכר לא לסמוך על זכרון. גוגל לא מוצאת לי, וארכיון שלי לא מסודר כדי להיות בטוח. שולה עזבי [בגיר חזק, בגירה היסטרית] בצהריים ירד הים. משקרסה הפונטו חזרתי לחוף הקרוב, של הותיקים שמתעצבנים על רובין שרודפת להם אחרי החתולים. בדרך אמרו לי חצרוני הפסדת בבוקר היה הרבה יותר טוב כשבהיתי בים נזפו בי שאני חצרוני בטלן ודרבנו אותי להיכנס. שנה טובה אשקלונה גברים לבנים מתים/אבנר שץ אישימפונטו חגים פרק א

Red Axes - Sipoor (Radio Edit)

לסוף החג והכנה ליום אוטובוסים מחר הגעתי לג'ק ריאן. סדרת הטלוויזיה ע"פ סדרת רבי מכר עבי כרס מרובי פרטים טכניים של תום קלנסי שמתחיל בהפצצה ברוטאלית של חיל האוויר הישראלי על מחנה פליטים בלבנון. את החג ביליתי ושאריות ארוחת החג כירסמתי עם העיבוד הנפלא לספר המרושע הזה. חלק מההנאה בהתבגרות קשורה לדברים שלא היה אפשר להבין בקריאה במצב צעיר. הרצון לדעת מי רצח דילג אז על שדות מוקשים אחרים שטמונים בכל עמוד, מה שעושה את אגתה כריסטי מעין מתגבר לעיבודים, #אישימפונטוחגים פרק א'

ORDEAL BY INNOCENCE

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now