פוסטים אחרונים

שנת השטאנץ; סינדרום ירושלנאצי פרק ב'

____----====בכתיבה====----____

בדרך כלל לא מתחיל בשמונה וחצי בבוקר לכתוב את המנה העיקרית ביומנאי. זה משמח אותי (לא קשור להתעוררות בחמש וחצי וכו', סתם זורם). בקלאסי בוקר מספרים על יצירה ולא מצליח לשמוע בבירור את שם המלחין. לא מסוגל להמשיך בכתיבה עד שלא מוצא. ואפילו לא ממש מתחבר למוסיקה (ואולי בגלל). הגעתי למידע הנכון דרך המנצח, ברנרד היטנר,חמישה ילדים נשוי בפעם הרביעית, והצלבה לתזמורת הקונצרטבחאו. מדובר בסימפוניה מס' 1 של אנטון ברוקנר [מה את נוהמת...זה לרובין:]כשגמרתי קפצתי למשהו אחר. רק לא לכתוב. הפעם לקדם עוד קצת את הרעיון של הצגת ילדים ארוכה מאוד בשם שמשון הגיבור, לעשות אותה כמו הפנינג שלם בגואה כשמגיעה להקת תיאטרון למרכז הכפר ומציגה את המהמבראטה. ההצגה מתמשכת המון שעות ואי אפשר לשבת כמו אדיוט ולהקשיב כל הזמן אלא לקום, לצאת, לבוא לאכול וכו' וכו'. עכשיו ראיתי שאפשר לקשר את שמשון עם בית שמש. מאוד אוהב את זה. כן, זה רעיון. לומד עוד קצת את הנושא ומחבר עם יום הגלישה כמובן. מגוחך. לא יאומן כמה דפוק אני...והכול לא לחשוב או יותר נכון לבצע דברים שצריך לעשות לגבי פסטיבל שירה. אתמול פתחתי את עמוד האיבנט ועוד מעט אפתח דף לפסטיבל. צריך גם וגם וגם. הפסקת הסחה. הפעם לא לדברים הרגילים אלא סתם להברשת שיער, למעשה לשליפתו/עקירתו/דילולו. באמבטיה אתמול לא השתמשתי במרכך כי בסירוק של אחרי מרכך מרגיש שעוד מעט לא יישאר לי שיער. הסירוק הידני באצבעות אלים. או שצריך להכריח עצמי להירגע לתוכו. כך או כך נעקרות שיערות. מת להסתפר. לא עכשיו, מוקדם מדי. זה חייב להיות במינאמאר השאלה רק מתי, בביקור הראשון או השני. ממציא לעצמי את המשחקים האלה כדי לתת מסגרת לסיפור. עכשיו כשכל המעשים נעטפים במסגרת מסודרת, ידועה, רוטינית של פגישות עם נעמי אני יכול להרשות לעצמי לרחף לגמרי. נעמי שואלת אותי בקיר על המעבר ואני עונה שזאת המשמעות של לה זוז. כמעט כמעט והכי מדויק שיש. מרוב דברים שיש לנו לדבר אין לנו זמן לדבר על כלום...טוב זה כמובן שטויות, פשוט לא מספיק את ים הדברים. לא עושה רשימה. נו, אם אעשה רשימה זה לא יהיה ספונטאני. אנחנו מדלגים בין היותנו פגישת עבודה/הדרכה לצורך שלי בפגישה טיפולית אישית. עוד שבועיים מתחילים הלימודים עם קלאודיה. עוד לא שילמתי. מחכה לתשלום שכר הדירה שירד או שאולי אשלם כבר אשלח מספר המחאות ושיהיה מה שיהיה. לא יודע, לא חשבתי על זה. יש כל כך הרבה לחשוב. ההדחקה האמיתית היא שאני לא רושם את המשימות או יותר נכון לא מעדכן. היום אעשה זאת. באמת באמת אני נשבע. מנואלה באה לבקר. זה נחמד. לא ידעתי שיש לה מכונית. אם הייתי יודע בטח כבר הייתי מזמן מזמין אותה. חבל היה את כל החגים. מצד שני כמה נוח יותר לחשוב על נשים או לתקשר איתם רק דרך מסך. [אופס איזה קפיצה ואפילו בלי שום הסחה באמצע, סתם כך ממנואלה לפגישה עם אמאבא. ההיערכות התחילה כבר בראשון. אמא שונאת שאני לא מגיע אליהם הביתה ושולחת את אבא. אני הודף אותו. בשלישי הוא נשלח שוב ושוב נהדף. אני לא מתקפל. הפעם כל סידור הרכבת מוכר. אני יודע שמוכרת הכרטיסים הדפוקה תתן לי את המידע הלא נכון. מעדיף לא לומר כלום, רק שתתקתק את הכרטיס. קונה כרטיס הלוך. עוד לא מיצית את בירור מערכת היחסים בין אוטובוסים ורכבת אבל תוך כדי כתיבה מגגל ולומד על רפורמת התחבורה. רפורמת התחבורה ורפורמת הקאנביס. וואלא יופי. הם אספו אותי בתחנת משה דיין. הייתי האחרון לצאת כי לרגע חשבתי שאולי טעיתי וירדתי בראשונים ולא במשה דיין ואחרי זה ראיתי שיש מדף ספרים של סיפור אחר. התעכבתי ושלפתי את הגנן המתמיד. איזה מזל יש לי. מהשורה הראשונה ידעתי שזה זה. התיישבנו בבית קפה בים. מיקום מצוין. יש כל כך הרבה תתי פרטים שאומרים יותר מכל דבר אחר, לא יודע מאיפה להתחיל. החקירה התחילה במקביל אנחנו מתעללים במלצר. האווירה טובה. מסתבר שמרוב שחשבנו והחלטנו למעשה לא הזמנו. זה מאוד מצחיק את אמא ואותי. נחמד. אני אוהב לצחוק איתה. החקירה ממשיכה ואז מגיעה שוב השאלה למה לא רוצה לבוא אליהם. מספר לו שהחלטתי להימנע מביקורים אצלם לאחר האפיזודה האחרונה אצלם [באתי חבול רגשית כשהתברר שאני נפגע הרפורמה, סיפרתי שלא אוכל כבר חמישה ימים. במהלך השיחה אמא לא הפסיקה להציע לי לאכול. בסוף קמתי להכין לי משהו. הוא קם אחרי והתחיל לצרוח כמה אני אדיוט ומטומטם וטיפש ששעה אמא מציעה לי לאכול ורק עכשיו אני אוכל. מדהים כמה השקעה בתשוקה שלילית יש לו אבל אני לא מסוגל יותר להכיל את השטויות האלו]. . הוא עושה מניפולציה רגשית על הפגיעה הגופנית שנגרמת לו כשמסרב להגיע אליהם. מגוחך. מעצבן אותי רק לחשוב על זה. כל דבר אצלו הפגנת כוח. אני דוחה את עוגת הגבינה המגוחכת שהביאו לי. אמא ואני על הטירמיסו. הוא מזמין חומוס. כמובן שאין חומוס במסעדה איטלקית. אני מזמין לו פוקאצ'ה ורוטב ואחרי זה צ'יפס. בפעם הבאה אאלץ להגיע אליהם. נפרדנו בטוב. הם שמו אותי באוטובוס ומייד עולה עליו. מסתבר ששכחתי את הארנק. מטלפן אליהם הם מצאו אותו ובאים לתחנה. הפעם עולה על קו 84 שלוקח אותי ליד הגן הבוטני/בית ספר לטבע. באיחור קליל מגיע לדויד. מגיע למרכז כמו שמגיע לספריה, אלוהימה מה הייתי עושה בלעדיהם

ב. יומנאיראפ

  1. דוג'ו – דויד, אחרי ההורים רק 5 איחור + חצי מעידו, חזרה נרי לומד על אוטובוס קבוע בתשע 2. קארבר- ישתבח שמו 3. ים – פעמיים ביקור 4. ספרות עברית –מיקסי גריל/יזהר הרלב 5. בדיוני מתורגם – בית הקברות/ניל גיימן עד שלישי ואז השתלט הגנן המתמיד/ג'ון לה קארה 6. בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – עדים אילמים/נייג'ל מקרירי8. קומיקס – לא 9. מדיה- לא 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- מנגן עם הרדיו 12. רב מכר – פרק ג' נו די שייגמר כבר

ג. יומנאירשת

גלים גובה ברך ושחיתי על הגלשן אשקלונימה. במהלך ארבעת ימי עבודה חלחל קולו של חיים פסח שהגיע לשוחח בכיתה של אורין בשלמה המלך מתמקד בסקרנות נטו. בחזקת ירושלים ויחד עם תחילת ההכנות הממשיות לבאר שירה יומיים פסטיבל באר שבע לשירה חנוכה 2018 כדאי שאקשר חזק. לריסון תקציבי מאוד פאקנמסוכן לשמוע צליל וצבע של קול חיצוני בהלימה לקול הפנימי. הוא החזיר לי בטחון בקריאה שמאפשרת כתיבה, שכחתי מזה או שלא הכרתי? התקשרתי לאמאבא לתאם פגישתנו לשבוע מוודא ששטאנץ יתרחש. הולך להיות שבוע עמוס רק לא לאבד ידני פליז פליז. בול בצהריים הבנתי מה פתאום אתמול בשבת במשרד צצה מחשבה שצריך איזה משהומופאטי חיסון, מעברי עונה, מעברי הר-שפלה למה הנה באה מחלה. שונא להיות חולה. עלה חום, האף נזל השכבתי את עצמי לשנץ וקמתי רק להביא לחם רוסי טרי וספרים מהספריה אפרופו בטחון [ספר בית הקברות/ ניל גיימן (יש המון ניל גיימן על המדף ורי גוד ניוז, סיטגנדה/לויס מקמאסטר בוז'ולד] בפעם השניה השכבתי עצמי עם תואמי אקמול. מתעורר ער באופן חשוד. בקיר כותב אלפרד שהוא רואה עונה ראשונה של שחיתות/ליין אופ דיוטי. נשמע מוכר. הכי חשוב הבנתי את הרמז, עדיף לבהות. מסתבר שכבר צפיתי בפרק בכורה. המשכתי לב'. קצת לפני שתיים בסוף התוכנית של ניסים קלדרון הפעם עם מרים טוקאן מתחילה רוח מזרחית. שרי ולמיטה #סינדרומירושלנאצי פרק ב https://www.youtube.com/watch?v=w1moq9ybAPw&fbclid=IwAR0_488XCu-F1TCnCjavt7xSEoUjC9F5fGrVaKmS6KhciL20H6QQOELuu14 מרים טוקאן - מרגישה חלשה

הכרחתי עצמי לתרגל טרומבון הבוקר, לכסות עבר מושתק בצלילים חסרי משמעות. גם הצעקות מהבניין הסמוך השפיעו. הפעם לא הסתפקתי בהצצה מהחלון אלא יצאתי לגג ובחנתי את הבניין מדרום, שמאחת מעשרים קומות הדירות שפונות אלי הן בוקעות. נהייתי בלש. מתוך העשרים, רק עשר רלוונטי (כמובן שעד זיהוי ודאי לא מוציאים גם את האחרות) סוקר את הדירות שיש אור. כבר לא לילה ויש ציפציופי בוקר. יש תנועה בשתי דירות. מה זה אני מנסה לפענח. אני מעדיף לקפוץ מהגג ולא לחשוב שזה בסך הכול השכמה מוקדמת. ברור שזה זה ועדין. אומנם המשפחה הזאת לא מעירה אותי אבל מה מביא אותי דווקא הבוקר לנבור אחריהם? לא קונה את ההסבר שהגנן המתמיד/ג'ון לה קארה שלקחתי ממדף הספרים ברכבת בדרך לפגישה עם אבאמא. אולי פאקנכן בעצם. הכול היה שם. בקיר חרצפים מרגליות, דוגמיות השלטת כוח המילה. אז מה היה לנו שם #שנתשטאנץ #סינדרושלים פרק ב' https://www.youtube.com/watch?gl=SN&hl=fr&v=Ht3L_nVugKw&fbclid=IwAR2ucQ0kBdGCqBpH32ugO6sDHzQ0Pac5M5C1980eahIeIUiO4ADgfaNDemU

צח דרורי - מציאות

Vardhan Le Zuz is with Barak Asraf. למה לא אמרת לי בראשון נתתי רכב לחייל בודד אמר לי ברק, הוא לפיזור ילדים ואני בכלבלובוקר. בלעתי את הרוק. יום ראשון הייתי חולה ויש לי תירוץ אבל שאר הימים לא התקשרתי אליו רק כי התאים לי להצטמצם לרובין אני והים. מפונק. בדיוק כמו אמא, לפחות ירשתי תכונות מעולות. ההתייעצות עם דיאנה שנועדה להכניס אותי לפינה נשאה את פרייה הכואב (שונאי כלבימות מתים שאעוף מפה והיא במגזר) החברה של השכנה ממול שבאה לראות עם הדירה הציעה לי להכנס לדירה שהם עוזבים ושהיא בול עלי. מטבח מסודר ממממ....נושם לתוך הרעיון. אין לי מקום אליו עדין. אני עסוק במשוט ונעלי אמביטי הקדושות שצריך להביא מהפונטו שבמוסך ושעכשיו אין לי ברירה אלא להודיע רשמית לבעלבית. 437 צפוף בחמישי . זמן טוב לחשוב על ההפקה, באר שירה יומיים פסטיבל שירה בבאר שבע חנוכה אלפייפאקנחי, מגיע כיווץ רק מחפש על מי לנבוח. אלוהימה כמה אני דומה לו. כשראיתי את החיוך המופתע לתגובה למכה שהנחית מראש על ציץ המיזם האחרון תהיתי שוב איך הכול רק בלהוכיח ירושלים אפרפרה, נצמד לקטר #סינדרומירושלמי פרק ב׳

תלם משחקי חברה batelm social games‎ added an event.

תמיד רגע עדין ושביר ביצירת אירוע. כשהוא דיגיטאלי ומשקלו נמדד בגרמי בייט מתעוררת מכונת הבינה לומר את שלה. ושוב ושוב מה שנכתב נמחק, לא מרצון סתם נופל בין מהמורות טכניות דיגיטליות. אבל הנה פינג ראשון מהקמה של מסורת חדשה.

ההפקה החמישית של בתלם משחקי חברה (אחרי "ע" תערוכת בחירות, יום בלום, יום גולדמן, וחילופי החיה הסינית) מתקיימת בזכות יואב ויבחר, שותפים לחזון שבלעדיהם זה לא היה קורה. תודה מראש לכל המשוררימות שחלקן/ם הגדול כבר אישר השתתפותם והמקומות, לצוות חלוץ, לגופים שמשתפים פעולה איתנו, רובם עוד לא יודעים את זה.

אנחנו בונים שלד חזק לאירוע שימשיך בשנים הבאות להפיח בנו סקרנות סקרנות אינטלקטואלית, רגשית וגופנית. פסטיבל השירה כולל יומיים גדושים קולות עדכניים בשירה ישראלית, שירה עברית וימתיכונית מהעבר לעתיד.

הבטיחו את השתתפותם נוגה אהודה, סופיה ברג, אשר גל, נילי דגן, ליטל דיין, ערן הדס, עדי וולפסון, יוסף עוזר, גיורא פישר דיתי רונן, סוזי רוסק, ריבה רוקט

פסטיבל באר שירה ה-1 יתקיים בעיר העתיקה וברשת בימי ב' וג', נר שני ושלישי לחנוכה. אירוע פתיחה במוזיאון המדע ומשם נפליג הלאה לסיפור חוזר מרכז לאודר ועשן הזמן. ביום ג', נר שלישי של חנוכה יתחיל באר שירה באירוע מיוחד שלא קיבלנו אישור עליו במוזיאון האיסלם ואחריו ימשיך הפסטיבל בסיפור חוזר מרכז מנדל וינעל בהילולה בעשן הזמן

תמונת באר אברהם בחסות הספריה בניו-יורק, איור הפסטיבל יגיע בקרוב

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon