חרמונצ'קי; פרק ז'

רובין נבחה נביחה חדה שהעירה אותי, קפצה מהמיטה והתחילה לגרגר. שמעתי קולות מבחוץ והשתקתי כי חשבתי ששוב היא נוהמת כלפי ילדי השכנים שעוברים במסדרון. היא לא הפסיקה. זה היה מוזר, אמצע הלילה מבחינתי ויצאתי אחריה מהחדר. במסדרון אני נתקל בצעיר כבן שלושים, פנים בהירות, עיניים כהות וחדות, נמוך ממני לובש חולצה קצרה ומכנסיים שחורים. הדלת פתוחה. שני שוטרים עומדים בחוץ לא מעיזים להיכנס. אחד מהשוטרים, המשופם מחזיק פנס ארוך כמו של סקאלי ומאלדר ושואל "הוא גר פה?" הכול רגוע בצורה מגוחכת כאילו זה הדבר הכי נורמאלי. כמובן שמיד עלה לי בראש להגיד "כן", להיות לטובתו ונגד המשטרה [ברור שהוא בלדר והם אחריו בונה את התסריט] אבל זה יהיה מגוחך לצרות שזה עלול להכניס אותי ולפני שתשתרש המחשבה עונה "לא". הוא עומד לידי לא יוצא אליהם. כבר בראש שלי רץ הפקת לקחים...אם כל הכבוד ויש כבוד אסור שמצב כזה יקרה. השוטר אומר לי שהצעיר השאיר משהו בחדר. דבר ראשון במבטי סורק את הסלון לראות מה חסר אצלי, לא מה הוא הוסיף. הדברים העיקריים והחשובים נמצאים, עכשיו גם אני רגוע. השוטר מבקש שאראה אם יש משהו שהוא לא שלי. אני נכנס לחדר האמצעי. על הכיסא הפרחוני שהזזתי רק לפני שעתיים כדי לא לאפשר לרובין הרטובה מהים להיכנס לחדר שינה יש ז'אקט שחור עם מעטפה חומה בהירה בולטת ועוד משהו לבן שנראה כקופסית כדורים. לא שלי. הכסא היה ריק כשהלכתי לישון לפני שעתיים והז'אקט עם המעטפה נראה כמו פרופס בסרט ילדים שחייב נורא לבלוט. חוזר אליהם ואומר שלא רואה. הבחור, עדין בדירה מכחיש בנענועים ששם משהו. אני משנה טון, יאללה בוא נתקדם אטיטיוד ומזמין את השוטר להיכנס. הוא נכנס וכמובן רואה את הז'אקט. זה שלי השוטר שואל? אני אומר שלא. הוא לא מתחקר איך זה לא ראיתי קודם ורק מרים בשתי אצבעות את הבגד, משאיר את ברירת טביעות האצבעות. ארבעתנו מבינים את המשחק. הוא אומר לצעיר בוא אחרי ורק אז הוא יוצא מהדירה בלי שנביט זה בזה. רק השוטר השני, צעיר ופחות מנוסה, לא רגוע, בהלם מהמצב, מהאומץ של הצעיר להיכנס אלי הביתה, מההימור שלו שהצליח שיש דלת פתוחה והכיוון שזה לקח ובינתיים מסתובבת דוברמן בין הרגליים של כולם, מרחרחת. תסגור את הדלת הוא אומר לי. אני סוגר את הדלת ואז נזכר שלא בדקתי אם מסך הפלזמה בחוץ שמחכה שאקח אותו לדב עדין ישנו. לא בא לי לפתוח את הדלת ומציץ בעינית. הם כבר ירדו במעלית והמסך שם. אפשר לחשוב שהבחור הזה היה מסך 42'' אבל פתאום רק אז חלחלה לי עוצמת הפלישה. התיישבתי לכתוב בכתיבת רצף מה היה. השעה היתה 11:44 . 16 דקות לפני כתיבת הרצף שלמחרת, היום. שרבטתי כמה משפטים. חשבתי לכתוב בפייס אבל זה היה כל כך מתאים למילה הזוי שלא הצלחתי לנסח וגם לא רציתי לכתוב הזוי. התקרית הביאה לי הבזק מהבחור שהשתלט על הבית של אמית כמה ימים אחרי שקנינו בשארית כספינו מחשב עריכה. הפחיד אותי לחשוב שאני בעצם אמית. ההשוואה בין המקרים לא נכונה ובמקרה ההוא אמית נמלט מהבית ואני נשארתי אבל העובדה שבכזאת קלות יכול האחר להתפרץ עלי (כמו שמתפרץ לאחרים במסגרת העבודה) העציבה ורק בא לי ללכת לישון. בבוקר חזרתי לקרוא את תיק נעדר/דרור משעני שנתקעתי באמצע שלו כשהוא, אברהם אברהם הבלש, נאלץ להפסיק את החקירה ולנסוע לבריסל למפגש מתוכנן מראש עם חוקרים מהמשטרה הבלגית. זה היה מוזר אבל הבחירה הכי הגיונית. בלילה לפני שנרדמתי נדחף בראנדון (בראן) סטארק מהמגדל על ידי סר ג'ים, הקוטל, האח התאום של המלכה סרסיי לניסטר (במהלך ביקור של המלך רוברט באראתיאון ומלכה סרסיי בווינטרפייל) זוהי סצנה חזקה שזכורה בסדרה כי היא עוברת על שני טאבויים: גילוי עריות בין סרסיי וג'ים ולא הורגים ילד. מהסדרה אני יודע שהוא לא נהרג אלא הפך לנכה אבל זה מספיק שלא בא לי להמשיך עכשיו. מתאים לי שאברהם אברהם יפתור כבר את הפרשה. החשוד הראשי שטווה מעשיות נגד עצמו מצליח בטוויסט לשחרר אתה החקירה שנתקעה משאברהם (אבי) אברהם נסע לבלגיה. בספר מוגדר המהפך כלוח שחמט שהתרסק באוויר והעיף את כל הכלים. כן, זה באמת כך. אני מרגיש הקלה. המועקה של אברהם לא נעימה לי. אין ממנה מוצא וההיכרות שלו עם בת השוטר מבלגיה (שמספרים הבאים אני יודע שצלחה) רק מסבכת. זה בכל מקרה לא הפי אנד איך שלא תגמר הפרשה הזאת. אני מפסיק כאן כדי לעבור ולהשלים כתיבות של שבועות קודמים. אמא של דודי נפטרה. מתקשר אליו ונרשם למוטק'ה, אתר בני החמישים ומעלה יאללה בלאגן וליםJ

ב. יומנאיצ'יק

1. דוג'ו – יום א' שינג'אי, פאקוואה ושי שלא היה 2.קארבר- בקטנה 3. ים – סופסוף מצאתי את רחיצת המכוניות בשביל להגיד תודה לילדים של ניצה ושלמה 4. ספרות עברית – קו המלח/יובל שמעוני, תיק נעדר/דרור משעני 5. מתורגם – משחקי הכס/ג'. מרטין האדום ושחור/סטנדאל. 6- בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – לא 8. קומיקס – לא 9. מדיה- לא 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- ככה 12. רב מכר – חזרתי לפרק א'

ג. יומנאירשת

לא היה