שטאנץ חגות.גים; פרק ג

___----====בכתיבה====----____

איך אתה מסתדר עם ההפצצות היא שאלה ועניתי את התשובה הרגילה על כמה אני אוהב את הבומים וכמובן כדי להביך אתה גם על מקור הפטיש: ההתענגות בתקופת ההמתנה בששת הימים כשהיינו ביחד צפופים וכל זה במקלטים חלונות מוחשכים, נורות צבועות באדום וכחול. היא התעלמה ושאלה מה התוכניות. בטח יש להם משימה קטנה שהם שומרים בשבילי, משהו שיכלו לעשות או להורות למישהו אחר אבל מצוותים אותי לשוויוניות ובדיקת ערך. מספר להם שצריך להגיע לתל אביב בלה בלה ועל הדרך יס פלאנט, הנוקמים – פרק אחרון, לא בשבילם. משהו במחשב מונע מאבא לראות מה יש ביס פלאנט ועובר איתה על רשימת הסרטים הרלוואנטיים: "אפשר לנשום בשקט" דרמה איסלנדית נשמע טוב אבל זה בחמש...מאוחר לה/ם... רוצים צהריים. הפעמון של ורוניקה [----] ראו שבוע שעבר.."אחרי ש.." [דרמה סוחפת מעל מיליארד וחצי קוראים...מה זה הדבר הזה? אהההה נזכר שקראתי] יש ב-12 וחצי ורבע לשלוש. קובע לעבור אחרי הסרט אולי עם תמי. האזעקות פוסקות.. יורד להתכלבלב. בומים של כתישה נשמעים מהדרום. אנחנו סובבים את דרום אפרידר. אין כמעט תנועה בכבישים, משפחות יוצאות לחצר וזקנים לסיבובי הליכון. רובין מרגישה את הבומים והמתח. היא נצמדת אלי. חוזרים הביתה. אין לי עוד סבלנות ומיקוד להמשיך במטלות. אם זה ימשיך ככה, דבר לא יתקדם, מיירד...נזכר בלאקאן, בחצי הרצאה שלא השלמתי [וכבר הרצתי בראש אותי מספר לכווווווווווווולם איך איך לא הקשבתי רציתי חשבתי להקשיב לו (בטח ניסיתי היה מסובך וויתרתי, הכול אצלו כל כך מסובך) והנה ממש ממש לא מסובך. נזכר שנעמי סיפרה שלמעשה שכתבו את הדברים שאמר [עובדה שמגחיכה ומאצילה התעסקות הקדושה במילים]. לא יכול להכיל אותו יותר מחצי שעה ופורש למוסיקה. עובר משופן ובומים על הבוקר לבריאן אינו. מוסיקת אחהצ רגועה מחזיקה חצי שעה ומוחלפת לדאב יוסי חלילי בקצה. טוב. הנה מה טוב ונעים.

["רצח כפול" מאת עלא חליחל, סיפור 8 ב"יאללה מכות" ] נוגע במישרין במקום של ההבדל שהיה בין ילדים שהרביצו להם בבית וכאלו שלא ובמקביל בתי ספר שהרשו למורים להרביץ וכאלו שלא. איך שהתחיל הסיפור ובגלל השם רצח כפול כבר דמיינתי את הסוף: אחיו של המספר, שחוטף מכות רצח ממורה עם מקל שאיבדה לא בפעם הראשונה את השליטה על עצמה, מתבגר והורג מישהו. לא. בדרך חזרה הביתה. לאחר שהאח מבקש מהמספר לא לשתף פעולה עם המורה ולא לספר לאמא על מה שקרה, מתנקזת האלימות היומיומית כמוגלת בכי. סיפור נהדר [ מקובץ יאללה מכות/ בעריכת יובל אביבי ועמיחי שלו תרגום יונתן מנדל]

פששש....זה הרגיש קרוב הפצצה/יירוט אחרון ממש מעל השמורה, אנשים רצים למחסה...אני חוזר ללאקאן ביו טיוב. אופס...רשת נקטעת..באה חוזרת ונקטעת שוב...

רפאל הלפרין תיעוד נדיר [קישור]

ב-יומנאיצ'ק

1. דוג'ו – חמישי יורם 2.קארבר- לא 3. ים – לא פאדיחה פאדיחה..רע 4. ספרות עברית – לא 5. מתורגם – נוטות החסד/ג'ונתן ליטל – זהו גמרנו ברוך השמה. הצפעוני/אוקאן אוסטלנד בלש שוודי 6- בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – לאקאן הרצאה יו טיוב ...איך לא שמעתי מקודם נקודה למחשבה 8. קומיקס – עוקב מרחוק אחר יום הקומיקס בחינם 9. מדיה- משחקי הכס פרק ג' נרדם לראות שוב אולי היום 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- פסנתר, מוציא את מגבר הפנדר לחבר לגיטארה..מתקין מחשב בלי הסאונד עדיין 12. רב מכר – פרק ה [מחליט להגיש שישית לקוראים...מאחד למעשה את ו עם ה משהו כזה..קורים הרבה דברים בקצת]

ג. יומנאי רשת

‏‎Vardhan Le Zuz‎‏ ‏‏קורא את ‏‎Ulysses‎‏ עם ‏‎Uri Meir‎‏ ב-‏עשן הזמן בעיר העתיקה‏. 30 באפריל · ‏באר שבע‏ · הבטיחה שתגיע לא הגיעה צרב ונעלם. רצית קושלאבאשלה? קיבלת. רק טוב עושות לי ההתנגדויות האלו. ב 250 ₪ תו-לחג פינקתי עצמי במקדחה בוש במבצע מבצע. איך אני אוהב תווי חג. על הדרך התפתיתי לבידורית אקוסטיק ב-59 שח בלי מיקרופון. בגלל זה היא זולה אבל יש לי את המיקרופון של בידורית נועה קירל שגנבו בגולדמן [לא שמעתי בקולה של ג'הזי שהזהירה אותי. עונש]. ובסוף קניתי קקטוסון צבעוני להכניס קצת ירוק קוצני לחדר אמבטיה. מדושן עונג נהגתי לב"ש, ובאיחור חינני כי לא יכולתי מלהתאפק מלנסות עוד דרך חדשה למרכז הספורט, נכנסתי לפאקנפלדנקרייז. שלושים שנה חיפשתי והנה...בזכות יומבלום התגלמה לי השיטה והמורה. אבינועם, המורה, כל כך חסוי שממש ממש שמח שאין זמן להרחיב בגדולות ונצורות שצפויים לנו. זה קורה בגלל שעל פי רוב אני מאחר ואחרי זה כאילו ממהרים. אבל זה בסדר, תמיד מקפיד להרגיע בתום סגירת חלון השיחה שאחר השיעור, טווח ארוך, לא בוער. שקר. גוף וראש בוערים אחרי שיעור, חניך כתלמיד. השיעור הפעם התעמק בזווית תנועת הגולגולת בציר אף-מצח- סנטר ואף הגיע לתנוך אוזן. הדרך לפלדנקרייז בדוג'ו בן גוריון במינמאר עוברת דרך עשן הזמן בשעה שמונה. ריבה כבר לא תגיע. לפחות צחי היה. כאילו בקטע של משהו מוכר ואפילו זרק איזה תגובה, פונג לפינג הרשמי שבו הודעתי שאגיע. הופה...זה בפירוש שינוי מבורך. אורי הקדים, אני איחרתי בשלוש דקות. הזמנתי חצי בשביל שלא אתחרט בשליש ודחפתי את אורי, לוויסקי בקרדיט שיש לו מצחי. מסתבר שלו יש פז"מ צחי ארוך וברור שזה כבר הקל על הכימיה וצופן גדולות ונצורות בהשמשת כל התסמינים.. הפגישה התארכה הרבה מעל לשעה שהקציתי. ממממ..... ההבנה ביננו כל כך מושלמת שהוקסמתי לגלות שיש ביננו אי-הסכמה בסיסית בקריאת מערכת היחסים בין בלום לסטיבן ושהוא מקביל אותה למערכת יחסים בן-אב ושם האב וזה עוד לפני שצלח את הפרק הראשון. ערב הבמה הפתוחה התחיל ואורי כבר התחנן על נפשו. לפתע ניגש אלינו בחור הצביע על שני ספרי יוליסס, בעברית ואנגלית, על השולחן ושאל בקול רועד הכצעקתה? אורי ואני הבטנו זה בזה – הצעקה אשכרא פאקנשמעה. ליאל חיכה לתורו להופיע. ריחמנו ועודדנו אותו ולפני שיתחרט החלפנו אטנדינג וצילום לשלושתנו בעזרת יולנדה, שגם חיכתה להופיע אבל נראה יותר מנוסה בעניינים. יולנדה שאלה אם היוליסס הזה הוא פימל פרינדלי והזיזה אותנו מחשכת הבר למנורה בחוץ כדי להיטיב הפוקוס #שטאנץחגות.גים פרק ג

Sarah Malul אני אוהבת את הכתיבה הזאת.

Vardhan Le Zuz 🧚‍♂️

Yolanta Yael Dolev אחלה צילום🏆

Vardhan Le Zuz שאפו לצלמת:)

Vardhan Le Zuz ונראה לי שהתחלנו ידידות ארוכה..

Yael Fibak Ilan מי הבטיחה שתגיע, אני? מקווה שלא. הייתי בעומס יתר

Vardhan Le Zuz מה פתאום...לך עוד לא ויתרתי לסדר/לארגן קבוצת לימוד בנסיך הקטן...ביום ראשון נתחיל בבאר שבע את הסיבוב Yael Fibak Ilan תעדכן מה בפרטי. יום שעה וכולי

רוח בחוץ השתוללה, העיפה את הציפורים ואז שככה. כרגיל שכחתי שהצפירה בעשר. עד שהגעתי מכוניות עצרו מול השער של ברזילי. לא ראיתי אף 1 במרפסות מולי. בבוקר גמרתי את נוטות החסד. נפלטתי ממנו. לא תכננתי על תזמון ביום השואה. משלב שהמילים תופסות ואין מנוס הספר שולט. הבאתי חמישה ספרים מסוגות שונות לעזור לי. בחירה רבע אקראית:

"...התחלתי לפגוש כמה מהמודיעים-כביכול שלי; איוואן או אקראיני אחר הביא לי אותם , או שהם הגיעו לבד. הנשים והגברים האלו היו במצב מעורר רחמים, מסריחים, שורצים לכלכוך ופשפשים; פשפשים כבר היו לי אבל ריחם של אנשים האלה העלה בי תחושת קבס. הם נראו בעיניי כקבצנים יותר מאשר סוכנים: הידיעות שסיפקו לי היו בלי יוצא מן הכלל חסרות תועלת או בלתי ניתנות לאימות; בתמורה הייתי נותן להם בצל או תפוח אדמה קפוא ששמרתי למטרה זו בכספת, ממש קרן סודית של מטבע מקומי. לא היה לי מושג באיזה אופן להתייחס לשמועות הסותרות שהעבירו לי; באבוואהר היו לועגים לי אם הייתי מעביר אותן והלאה; לבסוף סיווגתי אותן תחת הכותרת "ידיעות שונות שאין להן אישור", ומדי יומיים העברתי אותן למריץ. ביחוד עניינו אותי הידיעות הנוגעות לבעיות אספקה והשפעתן על מורל החיילים. כולם ידעו, אף שהדבר לא נאמר, שהשבויים הסובייטים בסטלאג שלנו- אשר זה זמן הפסקנו בעצם להאכיל אותם- הידרדרו לקניבליזם. "הנה מתגלה טבעם האימיתי," זרק לךי תומס כשניסיתי לדבר איתו על כך. מוסכם היה שהלנזדר הגרמני, לעומתם, ידע לשלוט בעצמו בשעה של מצוקה. על כן היה ההלם גדול במיוחד בצמרת הפיקוד כשדווח על מקרה של קניבליזם בפלוגה שהוצבה בשוליים המערביים של הקסל. הנסיבות הוסיפו לחפרשה גוון מזוויע במיוחד. כשאילץ אותם הרעב לפנות למוצא הזה, התחבטו חיילי הפלוגה – שהוולטאנשאונג עוד עמד נגד עיניהם – בשאלה הבאה: האם לאכול רוסי או גרמני? הבעיה האידיאולוגית שעמדה על הפרק היתה אם מותר לאכול סלאבי, אונטרמנש בלושביקי. האם הבשר הזה לא עלול להשחית את קיבותיהם הגרמניות מצד שני, יהיה זה ביזיון לאכול חבר לנשק שמת: גם אם אי-אפשר לקבור אותו, עדין צריך לכבד את מי שנפל למען המולדת. [נוטות החסד/גונתן ליטל עמ' 361. סטלינגרד 1942]