פוסטים אחרונים

התעכברשות פרק י ; גולדמן5 א

____----=====השלמות====-----_____

תחילה ראיתי אדם רץ בשביל בשמורה. לא לבוש בבגדי ספורט כמו אלו שהתלבשתי באותו רגע מול החלון...אחר כך, כשכתבתי לדוד שמצאתי את המפתח של המחסן בכיס המכנסיים ואעבור לשים אצלו בת.ד. מסמס ולא מתקשר, למה? מאשרר שברירת המחדל היא כתיבה. לא להפריע לסייסטה, נזהר מלהזמין אותו למטקות. אוכלוסיה בפאקנסיכון אמיתי לא כמוני רק עוד שנתיים. מחלון הכתיבה ראיתי שהוא רץ חזרה לעדר הכבשים שרעה ממול ונע דרומה-מזרחה במהירות מפתיעה עד שהתמקם בחלקה אחרת. רחצתי כלים והשארתי את הברשת הסיום לאחרי הריצה... עוד שעה וקצת לשקיעה...

[עדר כבשים בשמורה, ממש ממול לחלון בדרכם חזרה מזרחה]

ב. יומנאיצ'ק

1. דוג'ו – פעמיים 2. קארבר- לא 3. ים – ריצה והליכה 4. ספרות עברית- סוף דבר/שבתאי, מסופוטמיה שתיקת הכוכבים/יהודה ישראלי + דור רווה [גמרתי ונשאר בהמתנה לעיון נוסף עבור אסף] 5. מתורגם – זכרון האור חלק א /כישור הזמן/ג'ורדן-סנדרסון 6- בדיוני, אנגלית במקור- FW i.1 8. עיון – לא 8. קומיקס – לא 9. מדיה- לא 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- לא שר באמבטיה 12. רב מכר – פרק ט מתקדם..דגש על הפרנויה של ויטאלי, כיווץ הזמנים,

ג. יומנאירשת

משתתף ב‏יום הולדת למאיר אריאל! ★ מגדל דוד ★ עם ‏‎Maya Peer Dagan‎‏ ב‏מוזיאון מגדל דוד‏.

הספרייה נסגרה בשתיים והטילה אותי לחג. הכנתי מרק עוף הבית ויצאנו להתכלבלב בים פלאטה. בדרך חזרה השלמתי בטמבוריה ומחשביה עוד שלב בסידורים ונשאר רק לכתוב לה איך היה בלא פרטי, לא כרומן ארוטי או שיח קליני כמובן. שאפו לה שהביאה את הרעיון, לנו דאט ווי מייק איט ומספיק מאותגרי קורונה להילולה סביב מדורת האדמו"ר. ככה במגדל דוד מתאים לשבתאי, עם אותו יחיאל שהנחה את הערב המקסים מלא כישרונות וביצועים שמרנים והרפתקנים. יחיאל ביקש משחר ואריאל שיחפרו עוד ועוד בסיפורי אבא מאיר אריאל והם חפרו ועצרו כי בכל אופן זה מגדל דוד. ואנחנו נענו יד ביד צד לצד גב לגב ופנים לפנים בשורה הראשונה שחיכתה לנו. היא היתה מתוקה, לא עשתה פרצוף כשיצאתי לתור את החומה להגיע מעל קיר שעליו הוקרנו מילות השירים ששרנו והמהמנו את מה שכן/לא זכרנו והכרנו. היא לא רוצה סלפי, ok תיוג למילים #התעכברשות פרק י

---Goldman day יום גולדמן‏ ‏‏משתתף/משתתפת ב‏רגע יעקב שבתאי Yaakov Shabtay Any day is GoldmanDay‏.

רגע עם יעקב שבתאי הפעם – פתיחת הסיפור "משפחה" מתוך "הדוד פרץ ממריא" [בסוף ובתגובות: קישורים לאירועי יום גולדמן ואתם/ן – איזה שבתאי תבקשו לראות בקיר?]

לולא שם אחי הצעיר לא הייתי יודע את שם אבי סבי מצד אבי. באחד הימים, ללא כל כוונה מיוחדת, שאלתי לסיבת שמו של אחי, ואמרו לי. הופתעתי. שכן, לפתע, ובפעם הראשונה, התעוררתי לעובדה כי לסבי מצד אבי היה אב. אך מעבר להפתעת הרגע לא הניעה הידיעה הזאת בי נימה. ככלות הכל, אפילו ברגע זה אני חייב לכוון היטב את דעתי כדי לאשר את העובדה הזאת וכדי להתחבר אליו להרף עין. וגם אז אין עולה בראשי אלא שם, והוא צף כנקודת-קול ללא הד בחלל, אשר מעבר מזה משתלשל ממנו חוט רופף, מואר באור עששיות צהבהב, ומכל שאר העברים אין הוא אלא אפלה דחוסת ראשים ללא פרצוף, ההולכת ומתעבה על דויד המלך. לפעמים מתוך שעשוע מהול במעט סקרנות, אני מנסה לצייר בדמיוני מה היה מראה פניו של האיש ההוא, מה היו קומתו, צורת בגדיו, אורח הילוכו, הרגליו, מזגו, באיזה עיניים היה מסתכל בי, ואיך היה מניח את ידו על ראשי. כמו כן, אני מנסה לראות את ביתו, רהיטיו, והריח שהיה עומד בחדרים. אז אני רואה יהודי אחד באחת העיירות, הכל לקוח מציורי שאגאל, מתצלומי אלבומים, ממראה צריף אחד בשכונת נורדיה, וכן ממראה סבי החורג, שתי סבתותי, כמה מכרים קשישים מבני העיירה, ומן הריח ומן הרהיטים והכלים שהביאו אתם מפולין. נדמה לי שאמרו כי היה אדמוני וכי היה בעל חוש מוסיקלי והיטיב לזמר. כמו כן, נהג לקחת בפורים שני מיכסים של סירים ולהכות בהם כבמצלתיים. אך ייתכן שאני מייחס לו דברים שהתייחסו לאנשים אחרים. באמת מתחילה המשפחה מסבי אשר מצד אבי. גם אותו לא הכרתי. הוא נפטר בלילה שבוא נישאו הורי, בעוד פרחי הכלולות רעננים והמפות הלבנות פרושות על השולחנות. הקרואים שבו בבגדי החג והלכו בהלווייתו. אך הוא השאיר אחריו עקבות שלל ממש: הצריף שבו התגורר עם אשתו, הסבתא פרל, החתול שגדל ושרידי הערוגות, אשר בהן זרע צנון וחסה וגזר, כדי להרגיש איך הוא משתף את עצמו בפועל בבניין הארץ. הרי לשם כך בא לכאן. נוסף על אלה נשארה גם תמונתו הכהה, שהיתה תלויה על קיר הצריף במסגרת חומה, ודמות דיוקנו מעלה דמיון כלשהו ליוסף חיים ברנר. נשארו גם תפילין וספר ישן, באותיות רש"י צנומות, שאחז בידיו. לעיתים קרובות למדי היה שמו נזכר בשיחות ופעמים שהיו מציינים גם חנות שבה נהג לקנות או רחובות שבהם עבר בעיר הזאת עצמה. בשום אופן אין להטיל ספק בקיומו. לאחר שנפטר המשיכה סבתא פרלח להתגורר בצריף ולטפל בחתול. היא עשתה זאת מתוך אילוץ, שכן, בעלי-חיים הטילו בה מורא. היא היתה אשה קטנה ודקה כצל גדרות, אף כפופה היתה וכומשת. תמיד לבשה שמלות ישנות של משי ומיני סוודרים וריח חריף של זקנה נדף ממנה. בחבקה אותי בידיה התרנגוליות ובקרבה את ראשי אל לחייה, לחיי עוף מדולדלות, היתה מלחלחת את פני בדמעותיה, אשר ניגרו להן תמיד כמו מעצמן, מתוך חוטמה, שאותו היתה מקנחת אגב שאיפה רמה בגב כף ידה. כל עת החיבוק לא היתה חדלה מלמלמל בדחילו ורחימו משהו ביידיש אשר מתוכו בצבצו רק שתי מילים מוכרות: "טוב ילד. טוב ילד." גם כיום אני מתקשה להאמין כי אשה בוכיה זו היתה נוסעת לפנים ברכבות-העשן-הרועשות לוורשה ומתגרת ברוב זריזות ותוקף עם הסוחרים, שעה שבעלה, שלא צלח מטבעו לענייני מסחר, היה עובד עם פועליו ומתפר נעליים. בימי מלחמת העולם הראשונה ירו עליה הרוסים והגרמנים ובימי ה"מאורעות" ירו עליה הערבים. ובימי מלחמת העולם השניה הפציצו אותה האיטלקים והיא הסתתרה בארון הבגדים החום, וכך ניצלה. בצריף ניבעו פרצות רחבות, אשר דרכן זרם אור השמש פנימה והאיר פתאום את האפלולית ששררה בו תמיד. בניה, שכולם חיו אתה בארץ, קוממו אותו מחדש. אך לפני זמן-מה עלה פתאום ברצוני לראות אותו. ניגשתי וראיתי חול ועלים יבשים, כמה בלוקים ואת עץ התות, שצמח בקצה החצר. באחת השנים שלאחר מות בעלה מתה גם היא, ולדעתי – נמוגה. פעם התעוררתי לשאול היכן היא. אבי הסתכל בי ואמר: "סבתא פרל? לפני למעלה משנתיים מתה." [ "משפחה" מתוך "הדוד פרץ ממריא" סיפורים שלא נכללו במהדורה הראשונה]

רביעי, אחד באפריל, יום גולדמן [אביו של גולדמן מת באחד באפריל ואילו גולדמן התאבד באחד בינואר....זכרון דברים] בבוקר – שיחה בחנות הספרים "סיפור פשוט" פרטים בקרוב. בערב, בקפה שפירא במסגרת דוקו שפירא, הקרנת "דער נסתר" סרטו של נהר שבתאי על משפחתו קישור בתגובות. בשישי, שלישי באפריל בצהריים ביונג יידיש תחנה מרכזית "יעקב שבתאי עכשיו". אמנון פישר מארח. בשעה אחת ורבע הקרנת "מלכתחילה" 30' וידיאוארט של איריס חבר בהשראת "סוף דבר" ולאחר מכן רחלי דור רפפורט תנחה מעגל שבתאי. קישורים בתגובות. האם נזכרתם/ן במשהו של יעקב שבתאי לאחרונה?

חור כרפס ותכלת

בשלישית לימי מלכותו בשישה חודשים למשתה והמלך הזעיק את אשתו שתבוא, תיראה ותַראה והיין ניגר בששון והכל זוללים בשקידה וסרבה המלכה לעשות ותהי לחידוד וחידה חור, כרפס ותכלת בוץ וארגמן ושותים דלפונית וחיגר עד חצי המלכות לפחות והמלך אימץ את אסתר להיות לו לאם ואחות וסובב המשתה בשושן מפורים ועד ערב כיפור והמלך גידל את המן שאוזניו ידועות בציבור חור כרפס ותכלת בוץ וארגמן והלב משמחה מתפוצץ לצלילי כינורים ועוגב ויתלו את המן על העץ שהתקין בעשרת בניו ועלו פרתמים על משכב ואמרו סריסים לילה טוב וילבש מרדכי את בגדיו ותצהל שושנת יעקב חור כרפס ותכלת בוץ וארגמן--

[מילים: יעקב שבתאילחן: אלכסנדר (סשה) ארגובעיבוד: שמעון כהן]

נמצא ב-‏‎Jerusalem, Israel‎‏.

רמקול ענק ממרפסת שחולשת על הצומת שידר פיוטים, וארגן פורימופננמושמח. מדי פעם מישהו אחד החוגגימ.ות השתלט על המיקרופון בעמדה ואז נשמעו צחוקים ונסיונות כנים לדואט עם החוזליטים המפייטים. בחצרות מתרחשות עדין מסיבות פורים של הבניין אבל זה כבר עם הפנים קדימה, להיסגרות. #התעכברשות פרק י

08:45 פה חולים כרגיל. הצהרתי להנהלה שנדבקתי, התרפאתי ואפיץ את החיסון בעזרת סינדרום ירושלים . הנגיף המובס שלי יושב במקרר ליד צ׳אק נוריס #התעכברשות פרק י

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now