התעכברשות יא; גולדמן ב

____----=====השלמות====-----________

ב. יומנאיצ'ק [יש מצב לטעות הפעם]

1. דוג'ו – פעמיים 2. קארבר- לא 3. ים – לא 4. ספרות עברית- טיט/ד. בורשטיין 5. מתורגם – לרקוד בחשיכה/קנאוסגורד, איים ברשת/סטרלינג 6- בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – לא 8. קומיקס – לא 9. מדיה- לא 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- נפתח הפסנתר 12. רב מכר – פרק ט וניאו סיפור

ג. יומנאירשת

Goldman day יום גולדמן‏ ‏‏משתתף/משתתפת ב‏רגע יעקב שבתאי Yaakov Shabtay Any day is GoldmanDay‏. 15 במרץ · אנחנו מתארגנים לסוף דבר בעידן הקורונה....@רחלי דור רפפורט ו @אריק גלסנר...מדי יום נמשיך לעלות קטעים מתוך "סוף דבר". נשמח על בחירה שלכמ.ן, עם ובלי להסביר למה דווקא הקטע הזה....למי שאין את הספר, ננסה גם לדאוג לו.לה...בינתיים תחת #מחלה הרי הקטע הבא [לאחר הציטוט מצורפים המילים של "אלואיז" תרגום של יעקב שבתאי לשיר של ז'אק ברל מאותם ימים שאפשר היה לטוס:) מאיר חוזר הביתה לאחר שביקר את פוזנר (חברו הטוב שעזב את אשתו ועבר לגור עם סטודנטית שלו) וממשיך להתחבט על מחלתו --- ----- -- ...כל כך הפליאה אותו שיממת הרחובות, ובעודו צועד צפונה מסתכל כמעט באפס דעת במדרכה ובעצים ובחנויות ובבתים, וקולט אותם באותו מבט-לא-מכוון על כל פרטיהם, גם אלה הזעירים והחמקניים ביותר, ובו בזמן גם את כל השינויים שחלו בהם וגם מה שהיו לפני שחלו בהם השינויים הללו, כשלושה תצלומים זה על גבי זה, הרהר שוב במחלתו, שאין הוא מרגיש בה אומנם ושלכאורה אינה קיימת, ורוחו נעכרה, שכן, איכשהו ראה במחלה הזאת, בסך-הכול לחץ-דם גבוה, לא רק פגם בריאותי, אלא נגע שנוגע בו בלי צדק, ובעיקר, וזה היה מציק מכל, כישלון אישי מביש ופגם בגבריות שלו, וכל זה יחד הצטרף והיה לקו-חתך ולאות ברור ששוב אין הוא צעיר, ולעולם גם לא יהיה עוד, והדרך היחידה הפתוחה לפניו, ואשר בה הוא כבר נדחף והולך, היא הדרך אל הזיקנה, שהנה גם נגעה בו, ואל המוות. הוא חזר וחשב על גופו, הוא הרגיש אותו כעטיפה די עבה של בשר, שמחשבתו נעה בתוכה וגיששה על פניה ובתוך החלל החשוך שהעטיפה הזאת סגרה עליו ואשר היה הפנים של גופו, וחש עד כמה הדלדלו ונירפו שרירי זרועותיו וכתפיו, ועד כמה התבצק והתרופף בשר החזה, וכן הבטן עם הכרס הקטנה והמצחיקה, התלויה כשק לא גדול אבל נפוח מעל רגליו, שגם הן הדלדלו ואיבדו את החוסן והזריזות, שהיו טבועים בהן כאילו לנצח נצחים, שהרי החוסן והזריזות הללו היו עצם טבען של הרגליים, כמו של כל שאר האיברים והבשר כולו עם הגמישות הטבעית, הנעימה, שהיתה בו ואשר עשתה אותו למשהו כל-כך מענג ונוח להתקיים בו. בכמירת לב זכר את טיולי התנועה המפרכים או המסעות והבילויים ללא-סייג בצבא, שלא לדבר על משחקי הכדורסל והכדורגל, להיטותו אחריהם לא ידעה רוויה, והוא אמר לעצמו שהגמישות והחוסן מלאי החיות אבדו לעולמים, ושהבשר הזה, הנגוע, ייבש ויתרופף ויאבד את צורתו יותר ויותר, וכבר יכול היה לחוש בכך, ובועל ממש, כאילו שזה מתחולל בעצם הרגע שהדבר עלה במחשבתו, הוא חש בכך כתנועה יבשה של חול בבשרו שנעה כאדים אפרפרים וגיששה בחלל החשוך של גופו אחרי האיברים הפנימיים – הלב, הכבד, הריאות, הקיבה, המעיים – התלויים בתוכו כעל אנקולים סמויים, ובצער קפוא הסתכל, אגב הליכתו, באחד הבתים, לא רחוק מהמשטרה, וראה את הצריף עם גג הרעפים האפורים ואת מגרש החול המלא אבנים קטנות ושברי חרסינה ועלים יבשים וחתיכות פחם עם הגדר העלובה שהיו שם פעם, ואשר לעולם לא יראה אותם עוד בממשותם, ובתוך כך, בעודו צועד ומתבונן, חש איך בתוך רגליו, כבתוך הקליפה של בובת-שוקלד חלולה, יש עוד זוג רגליים, רגלי הילד שלו, והן צועדות על המדרכה, ההרגשה היתה כל כך מוחשית עד כי השפיל את מבטו והסתכל ברגליו וחייך, [סוף דבר/יעקב שבתאי עמ' 33] ----- --- ----- Goldman day יום גולדמן‏ ‏‏משתתף/משתתפת ב‏רגע יעקב שבתאי Yaakov Shabtay Any day is GoldmanDay‏. 15 במרץ · אנחנו מתארגנים לסוף דבר בעידן הקורונה....@רחלי דור רפפורט ו @אריק גלסנר...מדי יום נמשיך לעלות קטעים מתוך "סוף דבר". נשמח על בחירה שלכמ.ן, עם ובלי להסביר למה דווקא הקטע הזה....למי שאין את הספר, ננסה גם לדאוג לו.לה...בינתיים תחת #מחלה הרי הקטע הבא [לאחר הציטוט מצורפים המילים של "אלואיז" תרגום של יעקב שבתאי לשיר של ז'אק ברל מאותם ימים שאפשר היה לטוס:) מאיר חוזר הביתה לאחר שביקר את פוזנר (חברו הטוב שעזב את אשתו ועבר לגור עם סטודנטית שלו) וממשיך להתחבט על מחלתו ...כל כך הפליאה אותו שיממת הרחובות, ובעודו צועד צפונה מסתכל כמעט באפס דעת במדרכה ובעצים ובחנויות ובבתים, וקולט אותם באותו מבט-לא-מכוון על כל פרטיהם, גם אלה הזעירים והחמקניים ביותר, ובו בזמן גם את כל השינויים שחלו בהם וגם מה שהיו לפני שחלו בהם השינויים הללו, כשלושה תצלומים זה על גבי זה, הרהר שוב במחלתו, שאין הוא מרגיש בה אומנם ושלכאורה אינה קיימת, ורוחו נעכרה, שכן, איכשהו ראה במחלה הזאת, בסך-הכול לחץ-דם גבוה, לא רק פגם בריאותי, אלא נגע שנוגע בו בלי צדק, ובעיקר, וזה היה מציק מכל, כישלון אישי מביש ופגם בגבריות שלו, וכל זה יחד הצטרף והיה לקו-חתך ולאות ברור ששוב אין הוא צעיר, ולעולם גם לא יהיה עוד, והדרך היחידה הפתוחה לפניו, ואשר בה הוא כבר נדחף והולך, היא הדרך אל הזיקנה, שהנה גם נגעה בו, ואל המוות. הוא חזר וחשב על גופו, הוא הרגיש אותו כעטיפה די עבה של בשר, שמחשבתו נעה בתוכה וגיששה על פניה ובתוך החלל החשוך שהעטיפה הזאת סגרה עליו ואשר היה הפנים של גופו, וחש עד כמה הדלדלו ונירפו שרירי זרועותיו וכתפיו, ועד כמה התבצק והתרופף בשר החזה, וכן הבטן עם הכרס הקטנה והמצחיקה, התלויה כשק לא גדול אבל נפוח מעל רגליו, שגם הן הדלדלו ואיבדו את החוסן והזריזות, שהיו טבועים בהן כאילו לנצח נצחים, שהרי החוסן והזריזות הללו היו עצם טבען של הרגליים, כמו של כל שאר האיברים והבשר כולו עם הגמישות הטבעית, הנעימה, שהיתה בו ואשר עשתה אותו למשהו כל-כך מענג ונוח להתקיים בו. בכמירת לב זכר את טיולי התנועה המפרכים או המסעות והבילויים ללא-סייג בצבא, שלא לדבר על משחקי הכדורסל והכדורגל, להיטותו אחריהם לא ידעה רוויה, והוא אמר לעצמו שהגמישות והחוסן מלאי החיות אבדו לעולמים, ושהבשר הזה, הנגוע, ייבש ויתרופף ויאבד את צורתו יותר ויותר, וכבר יכול היה לחוש בכך, ובועל ממש, כאילו שזה מתחולל בעצם הרגע שהדבר עלה במחשבתו, הוא חש בכך כתנועה יבשה של חול בבשרו שנעה כאדים אפרפרים וגיששה בחלל החשוך של גופו אחרי האיברים הפנימיים – הלב, הכבד, הריאות, הקיבה, המעיים – התלויים בתוכו כעל אנקולים סמויים, ובצער קפוא הסתכל, אגב הליכתו, באחד הבתים, לא רחוק מהמשטרה, וראה את הצריף עם גג הרעפים האפורים ואת מגרש החול המלא אבנים קטנות ושברי חרסינה ועלים יבשים וחתיכות פחם עם הגדר העלובה שהיו שם פעם, ואשר לעולם לא יראה אותם עוד בממשותם, ובתוך כך, בעודו צועד ומתבונן, חש איך בתוך רגליו, כבתוך הקליפה של בובת-שוקלד חלולה, יש עוד זוג רגליים, רגלי הילד שלו, והן צועדות על המדרכה, ההרגשה היתה כל כך מוחשית עד כי השפיל את מבטו והסתכל ברגליו וחייך, [סוף דבר/יעקב שבתאי עמ' 33] ----- --- ----- אלואיז [מילים ולחן: ז'אק ברל/תרגום: יעקב שבתאי] רצית לראות את אורליי/ראינו את אורליי/רצית גם לראות את מרסיי/ראינו את מרסיי/רצית לראות את ניס/ראינו גם את ניס/רצית לראות את ליל/ראינו גם את ליל/רצית לראות את טור/ראינו את שטרסבורג/רציתי את גיסך/ראינו את אימך/את לא סבלת את אורליי/עזבנו את את אורליי/את לא סבלת גם את מרסיי/עזבנו את מרסיי ולא סבלת את ניס/עזבנו גם את ניס/עזבנו גם את טור/עזבנו את שטרסבורג/נמאס לך גם בליל/עזבנו גם את ליל/רציתי את גיסך/ראיתי את אימך/די די אלואיז די זה נמאס אלואיז/לא לא אלואיז/לא לא ממשיך לפאריז/שונא את פאריז שונא את הסיין/שונא את הוואלס והאקורדיון/רצית בתוקף את פאריז/ראינו את פאריז/רצית לראות שם את ז'רר/ראינו את ז'רר/רצית את גיסך ראינו את הסיין/רצית לראות את ג'יל/אך היא הייתה בכפר/רצית את יוון/ראינו את מיגל/בקיוסק באורליון/ עבר שם במקרה נפוליאון/נשבר לך מפאריז/עזבנו את פאריז/נשבר לך מז'רר/עזבנו את ז'רר/רציתי את גיסך/ ראינו את הסיין/רציתי את גיסך/ראינו את אימך/יימח שמך/די די אלואיז...

[ריקי גל, ישראל גוריון, דני ליטני, אביבה שוורץ - אלואיז - מעתיק ג'וייס, מעתיק שבתאי מעתיק מאחרים ומעתיק מעצמי #התעכברשות פרק י"א RIP "Godstar" Genesis P Orridge [i.1 page 6, up paragraph, week 7 [9] of FW lifelongmarathon. An anti-corona recommended device:) 3FavoriteW: blightblack, strupithump mastabadtomm] & His blighblack workingstacks at twelvepins a dozen & the noobibusses sleighding along Saftyfirst Street & the derryjellybies snooping around Tell-No-Tailors' Corner & the fumes & the hopes & the strumithump of his ville's indigenous romekeepers, homesweepers, domecreepers thurum in fancymud murumd & all the uproor from all the aufroos, a roof for may & a reef for hugh butt under his bridge suits tony) wan warning Phil filt tippling full. His howd feel heavy, his hoddit did shake. (there was a wall of course in erection) Dimb! He stottered from the latter. Damb! Mastabatoom mastabadtomm, when a mon merries his lute is all long. For whole the world to see. Shize? I should shee! Macool, orra whyi deed ye diiee? Of a trying thirstay mournin? Sobs they sighdid at Fillagain's chrissormiss wake, akk the hoolivans of the nation, prostrated in their consternation, & their duosdisimally profusive plethora of ululation. There was plumbs & grumes & cherrifs & citherern & raiders & cinemen too ג'נסיס פי-אורידג הלכה אתמול לעולמה... הקול של אחת מלהקות האינדסטריאל החלוצות והמשפיעות Throbbing Gristle, אושיה המובילה והראשית של Psychic TV / PTV3 על כל גלגוליה, דמות הרפתקנית ונטולת גבולות בחיים, אומנות ומוזיקה, מהראשונות שזוה/ת/ה כשייכת למגדר השלישי, תודה על המוזיקה, על ההשראה, על חוסר הגבולות

Psychic TV - Godstar

- חיסון העדר פועל וחוף אשקלון שוקק חיים. ים שקט, אביב, נעים בצהריים לרוץ בשפל על המון צדפים לחשוב על פוסט בשביל אתי שהגבירה דרישותיה ועכשיו היא רוצה פוסט כל שבוע. היא מתחרה רצינית לתואר הבחורה עם הפה הכי מלוכלך, ונדמה לי הראשונה שמכיר שהולכת לבית כנסת בימי חול, ומחזיקה את כווווווולם בקורונה #התעכברשות פרק י"א

Noga Erez & ECHO - Chin Chin

תמונה מרכז ישראלי - 17 במרץ · YouTube · מרוב טוב בבית שכחתי שאני מקצוע חיוני למשק ויש משמרת בעורף הנגיף. קפצצנו שבע דקות מטכליות ושעטנו לירושלים לשסע את החיסון בסינדרום. כביש פתוח עוד לפני שנכנסתי כבר ידעתי שירגיש 2020 של חמוטל שבתאי שלקחתי לקרוא גב לגב עם סוף דבר,והסתבר מסוגת מד"בריאות. ספרות מקצועית לעכשיו. התמקמתי בין בקבוקי הג'לי ודליי מטליות, הפרנואידי נח והסכיזו התעופף בחלומות. בסוף הלילה יצאו החוצה אלו שנגמר להם וצריכים להכניס משהו. התחלתי את הבוקר עם מיילס דיוויס, שהתקפל מעוצמת הקול מהמסך בסלון זפזוף לא פוסק בין ערוצי חדשות, בידור, מוסיקה חסידית והרבה קורין אלאל למשל. #התעכברשות פרק י"א

קורין אלאל - מה הפרח - 17 במרץ · YouTube · בסופר של הרוסים הצטיידתי בלחם רוסי אשדודי, אלכוהול גבינות ומיקס טחון של כבש ובקר לבולונז שצץ לי בראש. סביבי מחולקים לעם/בלי כפפות/מסכות פינקתי את רובין בבונזו היקר כי בכל אופן היא האשה של בעל מקצוע נחשק. אבל שלא תתרגל. השכנה חיילת-בודדת הגיעה במדים ובלי החבר, מתנצלת מתעטשת מנוזלת היא נסגרה ביחידת דיור. האב העריץ דורש לעשות, האם שלא נוח לה חייבת לנסוע לנשום אוויר. גשם גשם בוא. באמסטרדם יורד למאיר גשם ב 2020/חמוטל שבתאי "החולה התאשפז כבר פעמיים בעבר בגלל דלקות ריאה, והפעם היתה התמונה חמורה בהרבה: מוקור מיקוזיס, זיהום פטרייתי מהגרועים שאפשר היה למצוא, שגרם לדימום מכל נקב בגוף. חלל הפה, החניכיים והחיך מלאים דם כהה, וביניהם, פה ושם, שיניים רופפות. כל מערכת העיכול של מוס נראתה כך בוודאי – הוא מסר על שלשולים דמיים שהחלו כשלושה שבועות לפני שהגיע לאשפוז. הכיבים התפשטו במהירות אל חלל האף, ולמרות שקיבל כבר שבוע עירויים של אמפוטריצין B וניזוראל במחלקה הפנימית, שממנה הגיע ליחידה, כבר החלה מחיצת אפו להיהרס. עיניו היו עצומות ושקועות בתוך שטפי הדם הכהים שהלכו ותפחו סביבן. פה ושם נסדק העור הדק, המבריק, ומתוך השוליים הנמקיים טפטפה מוגלה דמית שנקוותה בזוויות עיניו, ונספגה בציפית הכר. מוס נשלח מהפנימית לאחר שפיתח כמה התקפים אפילפטיים, ובעקבות ההתקף האחרון נשאר מחוסר הכרה ומשותק במחצית גופו הימנית. בלי ספק פרץ הזיהום הפטרייתי למוח, אבל בשלב הזה לא היה סימן למעורבות של גזע המוח. הרופאים במחלקה הפנימית העריכו שהוא עשוי יהיה להגיע במהירות להנשמה, ולא נראה שהטיפול האנטי-פטרייתי המסיבי שקיבל הזיז משהו לפטרייה הזאת. תרופה ניסיונית, נס מהשמיים\ זה מה שיכול היה להציל אותו. אולי. אם יחזיק מעמד עד שתתחיל הfd4 לפעול, ואם תגיב הפטרייה לטיפול בהמשך. ואם הפגיעה המוחית עדין הפיכה. הוא רצה מלכתחילה לבחור נבדקים שלא גילו שום מעורבות מוחית של המחלה, בוודאי לא כאילו עם שיטיון זהומי או כאלה שפיתו גידול ממאיר על רקע המחלה....אחרי הכול, מעורבות מוחית היתה לעיתים קרובות הסיבה העיקרית להעברת החולה ליחידה הזיהומית הניסויית" [ע"מ 28] #התעכברשות פרק י"א

רעות בן-יעקב אפילו יותר נורא מהתיאורים ב"הדבר", שאותו למדתי בצרפתית, וכנערה שגדלה על ספרים ולא מסכים, אני זוכרת עד היום כאילו בחי את התאורים של החולדות המתות ואצבעות המתים המעוותות! · השב · הוי....חולדות מתות ואצבעות מעוותות....זה נשמע איום....שלא נגיע לשם...נראה לי באיטליה הם כבר שם

Swans - It’s Coming It’s Real (Official Audio) - רחלי דור רפפורט

- ‏Goldman day יום גולדמן‏ ‏‏משתתף/משתתפת ב‏ראיון מתוקתק רחלי דור רפפורט - אריק גלסנר יעקב שבתאי לא סופרים‏. 19 במרץ · בשביל מיכל..רעיונות לקאבר חדש והרמות לראיון מתוקתק... ציטוטים מ"סוף דבר" תחת נושאים: #גבינה [שוק הגבינה דווקא באלקמאר שעליו פנטז מאיר בהיותו באמסטרדם], #איש מר בחליפה אלגנטית #תיק צד ירוק "אהובתי שלי לבנת צוואר" השיר האהוב על יואב שאין לו פייסבוק נקרא במקור "פרידה" ותוכנו היה שונה במקצת. בהמשך נשווה אותו לטקסט המושר ע"י מתי כספי, שגם גרסתו שונה משל קובי רכט ששר במקור. הסרטון המצורף הוא הצצה לביצוע מאוחר אינטימי של קובי רכט לקלאסיקה השבתאית. אירועי יום גולדמן להנגשת יצירתו של יעקב שבתאי ברשת: א- רגע שבתאי [ציטוטים מכתביו] + שיר ב- ראיון מתוקתק רחלי דור גלסנר ואריק גלסנר משוחחים לקיר ביום רביעי 25.3 בשעה תשע בערב ג- שמיעה שיתופית ספר קול "זכרון דברים" תאריך וכו' בקרוב --- בינתיים הופיעה המגישה, בחורה צעירה ורעננה, עם שיער ארוך בצבע דבש וסוודר שחור מהודק שנראתה כמו יפיפייה של קומיקס, ומאיר החליט להתנער מדאגותיו וממחשבותיו הרעות, לפחות עד אחרי האוכל, והוא הסתכל בה במבט די גלוי ואף ניסה לצוד את מבטה, ובתוך כך, בעודה באה ויוצאת עם מגשי האוכל, מרח לעצמו פרוסת לחם גדולה ופרש עליה גבינה ריחנית ונגס בה וחייך בהנאה, בכל כוחו השתדל להתמכר לתענוג האכילה, אבל כעבור רגעים מעטים מצא עצמו שוב נאבק באותה דאגה ובאותן מחשבות טירדה....ובינהם, נבדל משום מה באופן בולט, הופיע גבר מוצק, כבן ארבעים, עם שיער שחור ושפם שחור ועם עור לבן ירקרק זייתי , בחליפה די הדורה, אשר נעצר בפתח - מאיר הבחין בו מיד עם כניסתו ובאותו הרף מבט אמר לעצמו שהוא ערבי - וסקר את חדר האוכל במבט כבד ואיטי, בפניו הקישחות, הקודרות, היתה הבעה גלויה של עוינות מרה, מתנשאת, ואלימות, אחר כך התיישב במקום פנוי, לא רחוק מהפתח, ומאיר, שבתנועה זהירה הסמיך את רגלו לתיק, הגניב אליו מבט וחזר ואמר לעצמו שהוא ערבי, ואחר כך משום מה לא היה לו נוח עם המחשבה הזאת, אמר לעצמו שהוא מדרום אמריקה, וגנגסטר, אבל אחרי מבט נוסף....141 רגע עמד בחדר והסתכל ברהיטים ובקירות הלבנים-עכורים, על הקיר שמימין, מנגד לארון, גילה עכשיו תמונת נוף קטנה, ואחר כך פרק את התיק הירוק. ופשט את המעיל ואת הסוודר והחולצה, הם היו ספוגי זיעה, והתרחץ מתחת לכיור, ואחר כת הסתיר את ארנקו מתחת לכר והתפשט ונכנס למיטה. הדומייה הגמורה, שכאילו נדחסה יותר ויותר בין הקירות ועטפה את הבית כולו, את קטע הרחוב שלפניו עם התעלה והעצים נסקה מזמן לזמן על ידי הדיבור קולני או פרץ של צחוק, שבאו בדרך כלל מרחוק ולפעמים כאילו מרחוק מאוד גם על ידי קולות של מוסיקה עליזה רעשנית פורצת וגוועת, ונישאה לכאן ברוח, אבל כמו האוויר, בחלוף בו מטוס, שבה הדומייה מייד והתאחתה, שלמה וגבישית כשהיתה . ומאיר הדליק את מנורת הלילה שמעל לראשו, ועיין ברפרוף בפרוספקט של חברת׳ קוק׳, שקיבל מפקיד הקבלה, זוג הולנדים מבוגרים חייכניים בתלבושתם. הלאומית מצוירים על גבי כריכתו מתחת לכותרת הסיורים, והתעכב מעט על התמונות , צילום של חריצי גבינה צהובים ערוכים על גבי אלונקות בכיכר באלקמאר משך משום מה את לבו במיוחד, וקצת על שמות של מסעדות וחנויות מומלצות ומקומות, ליותר מקריאה מרפרפת מאוד לא היה בו כוח ולא סבלנות.... 136 אלא שמשהו הדריך את מנוחתו, והבריח ממנו את השינה, והוא קם והלך להתקלח במקלחת העלובה שבקצה המסדרון, הוא עבר אותו בצעד מזורז, שכן מאוד לא היה רוצה שהגבר המר בחליפה האלגנטית יראה אותו בצאתו מחדרו או בהיכנסו אליו, כדי שלא ייוודע לו באיזה חדר הוא מתאכסן, 146 בעודו צועד בקרב המון אנשים ששוטטו שם בשעה הזאת, נדמה היה לו שלפני אחד מחלונות הראווה בין עוד אנשים אחדים, עומד הגבר המר בחליפה האלגנטית. פניו היו מופנות לחלון אבל מאיר הבחין בו על פי צדודיתו ועוד משהו לא מוגדר ועם זאת ברור בתכלית שנאצל ממנו....וככל ששב ושחזר בראשו את הדברים, גבר בלבו הספק, אם הגבר שראה היה אמנם הגבר המר בחליפה האלגנטית מהמלון, שכן הוא לא ראה אלא את צדודית פניו.. 153 ...והוא פרק מעליו את התיק הירוק, שרוצץ את כתפו, וחלץ את נעליו, עונג מתוק התפשט ברגליו הדואבות, והתרחץ קצת מעל הכיור, ואחר כך הוציא את מהתיק את דברי האוכל שקנה ללילה וערך אותם על כיסא, סמוך למיטה, את המפה ואת הפרוספקט של ׳קוק׳ הניח על המיטה עצמה...אחר כל לקח את הפרוספקט של ׳קוק׳ עם זוג ההולנדים החייכניים המצוירים על הכריכה, מדרום הגיע ביתר שאת הסאון הקבוע, כאילו היה זה ענן זבובים רוחש שנישא לכאן עם הרוח המשתנית, ועיין שוב, מי יודע באיזו פעם, בתוכניות הסיור השונות...שמה של העיר הזאת, שהיה זכור לו מאיזשהו מקום משך אותו, אף כי לא כמו הסיור לאלקמאר עם הכיכר העתיקה שבתצלום ובה אלונקות העץ העמוסות חריצי גבינה עגולים כאבני ריחיים, חבל רק שמשך הסיור הזה היה שבע וחצי שעות, וגם לא כמו סיור אחר הצהריים להאג ולדלפאט, סיור בן ארבע וחצי שעות בסך הכול, בשעה יותר מהסיור שבעמוד מנגד לשדות פרחי הפקעות בקוויקנהוף, ״מקום שבו, לכל מלא רוחב העין, השדות הן כשטיח מכושף של נרקיסית ויקינתונים וצבעונים, כולם בוערים בשלל צבעים מרנינים ביותר,״, ולרגע..... 158-9 והוא השתדל להתרכז בפרוספקט בתוכנית הסיור לאלקמאר ולסכר הזויידרזי כאילו אינו מצפה לכלום, ואז בעודו נודד במבטו על פני המילים ומקשיב, הצעדים נעשו ברורים ואיטיים ושוב לא היה ספק כי מישהו אומנם עולה במדרגות ונמצא כבר במרחק קומה אחת או שתיים מתחתיו, על. בדעתו שזה הגבר המר בחליפה האלגנטית, והוא עולה לכאן, ובבהלת הרגע חשב לקום ולכבות את האור כאילו אין איש בחדר או לנעול במהירות את נעליו ולרדת למטה, החדר היה מלכודת בלי מוצא, אבל הוא המשיך לשכב בלי נוע, עיניו נעוצות בפרוספקט בלי לראות דבר, והקשיב לצעדים הללו עד שהם נבלעו אי-פה באחד החדרים, מעבר לדלת שנסגרה וננעלה ---- -- ----- אהובתי שלי לבנת צוואר [מילים: יעקב שבתאי /לחן: סשה ארגוב] מעל שדות תלויה הלבנה/נלך לשם אהובתי, נלך מחר/את כל הכוכבים אגיש לך מתנה/אהובתי שלי לבנת צוואר./בכרם יש כבר אשכולות בשלים/נלך לשם אהובתי, נלך מחר/בשקט נתגנב, כמו שניים שועלים/אהובתי שלי לבנת צוואר./החוף עזוב, האופק ערפילי/נלך לשם אהובתי, נלך מחר/הים אז ילטף רגלייך בגלים/אהובתי שלי לבנת צוואר./הלילה שוב אפל על פני העיר/נצא אליו אהובתי, נצא מחר/החושך יעטוף פנייך בשחורים/אהובתי שלי לבנת צוואר./בפרדסים כבר בושם הפריחה/נלך לשם אהובתי, נלך מחר/בלובן השקט אקרא לך בשמחה/אהובתי שלי לבנת צוואר.

[קובי רכט - אהובתי שלי לבנת צוואר]