top of page
פוסטים אחרונים

מקרר פורח ; פרק ב' - שכונתי

נשיקות בריאד, הקנדים העיראקים 290 ילדות נערות ונשים משוחררות, מראות מנפאל. המקום להיות הוא רק באוויר מנותק מתוחזק לחלל. לורן עם העולם בידה מאחורה. תמר וחיים במטבח. הנכד של שמעון משחק מאחורה, חולף רוח, מרגרט שמה לפני צלחת עמוסה ומתיישבת מולי. לורן ואני מנסים לברר מי זה רובי וויליאמס. יש לו הרבה להיטים אבל לא אף אחד מוכר. אנחנו שנינו נאבקים בתחושת החיצון, הזר. כך בכזאת קלות פספסנו את חוליו, הומפרדינק, תום ג'ונס של האלפיים?

הפעם, בקריאת "סקילה וכריבידס" המילה הראשונה שעולה לי לנוכח הטקסט היא משפחתיות. וואט דה פאק שאלתי עצמי שהרי בפעם הקודמת שנגעתי בפרק התעסקתי בריקוד, השוויתי את המקומות שג'ויס מדמה לריקוד את תנועת הגוף של המשתתפים, התנהלותם במרחב. מתי זה היה? אני בודק את תאריך הקובץ 23.11. 2013 יום הולדת של אורילי ויומיים לפני אמא. בקריאה עצמית דרך עדשות פרויד/דרידה/לאקאן, הרי שטיפת תאווה מדודה לריקוד הגיעה מאבי ומאמי את התנועה קדימה. בפועל הוא הולך ישר והיא מסביב. דדלוס מגיע לסלון ספרותי של השכונה, להפגין את הידע שלו ולקדם את עניניו. הוא בוחן את שומעיו תוך כדי שהוא מציג בפניהם את טיעוניו, דדלוס, הצעיר במשפחת התרבות הקטנה מתריס את הידע שלו.לכאורה הוא מעמדת החלש אך לו יש את המעוף להביט אל מעבר למשפחתו ולשכונתו. שני הגיבורים. לכל אחד קצב אחר של הליכה, עוברים ממקום למקום במרחב השכונתי, המוכר, של דבלין. בלום, היהודי הזר יודע שלא יזוז מדבלין. דדלוס מחמם מנועים לעזיבה. סדרת ההיתקלויות והמפגשים מגחיכים ומעצימים את שני הגברים. רעיונותיהם הכבירים מתקזזים עם קטנוניות עיסוקם בלהתפרנס,

"הרי נדיר שאת מזמינה" אני זורק לתמתמ אחרי שהתפלאה כי אמרתי כן כשנשאלתי האם אני רוצה ללכת לפרימייר של האח של מריה. בדמיוני דווקא הלכנו להופעה ושבדרך מבטי נתלה על הבטון מסביב ושיר ממכונית חונה מציף את הרחוב שלפעמים הוא לא מאמין כמה הוא אוהב אותך. אהבה מתוקה. העיניים שלי אדומות ויש אדום ברחוב. אדום סמלי. אדום כמו האדום שאת מתלבטת אם לעלות כמה מאות פיקסלים למעלה או להשאירו קורא לעין בדיוק בגלל חוסר ההרמוניה. בפועל הים טרף את לוח הזמנים. כשרודפות מחשבות האשם בתוכי תוכי הן נוגעות זנב ראש ואני, הדג. העונג בספורט הימי מדגדג. ההפקה על כל מה שכרוך ונכרך בה גדולה ממידותיי. רוצה להמריא ובינתיים שוקע מסתבר, לפחות לא מסתבך

איור: אילה נצר

Dance of the Blessed Spirits [Gluck's Minuet]

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
bottom of page