ספא מעולה, ארוחת ערב איומה וכפיצוי סדרו לנו באולינג ממול למלון בבניין מוזר שנראה כהכלאה בין חדר אוכל בקיבוץ לבית יד לבנים כזה. נעים בחוץ, קריר אבל לא נורא ואשכרא כוכבים בשמיים. סקידילאיתי הלווה לי עשר לאי והצטרפתי למשחק איתו ומשפחת שובל. טל מלמדת אותי לעשות סלפי עם מוט וגל שיעורי מוטיבציה. דווקא לא רע יוצא לי, מצר לרשימה של דברים לעשות בשנה הבאה ומה זה התלת מימד מאחורה טוב מחר #סופשנחת תם יום ההתפלפלות בהר ראשון משלושה. נדרתי לנסוע לחרמון בתחילת העונה, לטפס ברגל עליו כמו שקראתי במגזינסקי לנרקומנסקי. הגוף העייף אוהב חום ומים ואותם קיבל בשפע. דה אלקטריק וכו' שהגיע אלי לאחר סיבוב ארוך נותן דאבל קיק למוריס ובולניו. ג'וייס על הקרשים אומנם אך הוא צץ בדרך להר, בילו של הרומנים בדוכן המגזינים, שמיים

-----------------בכתיבה------------------------------ ההכנות: יום שבת: כולי שיר הלל לאלוהימה שליטת תל-אביב, איך הבאת אותי הלום, שלום. מכור לסרוויס מה לעשות, ההכנות, אקשיין, כאסח ויאללה לשטוף הכול. עומאר ואני תקתקנו, נינג'ה פצפצה וניהלה. ככה באמצע הבטתי על אדם, שוטף הכלים ופתאום ירד עלי שבעצם בשביל הגברת, זאתי שבגללה אני לא ישן, הוא פי אלף. הוא אדם שעשה פעולה וסיכן חייו להגיע לארץ ישראל למען פרנסה ואני מה? כותב רשת עלוב ועוד בפייסוש. סתם אהבל. צודקת בתחל'ס. הנה כרמלי מינף את גולדמן לחלל, יפתח שט במעבורת סביב העולם ואני פה שערת קדאייף מתחת למוס חלבה. באמבטיה שחררתי את יומגולדמן למקומו האמיתי, ברשת אצל כוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם הודעה רשמית תצא בראשון למרץ Chet Faker - No Diggi

-------- בכתיבה והמתנה לדימוי --------------- לא מוכן להשתמש במילה מסתגל למצב. אסור שהצלחתם היחסית של תמרוני הזמן שעושה כדי לאגף לעצמי שעות כתיבה האפשריות, פרי שנות ניסיון בהגנה על שעות קריאה ובטלה, יבלבלו אותי. לכתיבה היומנאית מעבר היותה תיעוד ובעלת תכונות מרפא יש ערך מעשי להחזיק ערנות בשמירה על הכיוון, ישר וקדימה במקרה הזה, להשאיר את המטרה – סילוק כל מטרד לבד מכתיבה- ברורה ועל הכוונת. במקביל מפתח את שלושת הסיפורים שרצים בראש: יופי העולם מואר בתאורת בוקר, כניסה לעומק ההתענגות הגופנית על טכניקות המטבח החדשות שלומד ושעות האימון הגופני הנלוות לכך ללא צורך בדרבון עצמי ואף קבלת שכר עליהן והכי מרומם רוח סיפור הקומיקס שנרקם לו בקפיצות מוזרות בין ותוך כדי משמרות. על הפנקייקס אכתוב בסופשנחת. במשמרת

Vardhan Le Zuz added 6 new photos — attending ‎פתיחת תערוכה ״פִּרְחֵי מַנְגָן״ ורוניק ענבר‎ with Ayala Netzer and 5 others at ‎‎עמותת 'מקום לאמנות' בקרית המלאכה - Artspace Tel-Aviv‎‎. קו הגלריות היה משפחתי. טלאים בחדר הימני ענת דוד ארטמן [פברוקים; אוצר יצחק גולומבק] אוספת בדים ומרכיבה מהם בדיות, סיפורים מפוברקים. בחדר השמאלי הדמיוני הופך לסמלי. ורוניק ענבר [פרחי מנגן; אוצרת מאיה כהן-לוי] בעבודות דיו ונייר, כתמים שנספגים ומתפשטים גם לאחר שהמכחול נסוג, תאי עצב חיים מסתעפים מול העיניים. התקשקשנו אומנות בקרית מלאכה והלכנו לקצת סולידאריות ב הבית האדום תערוכת "הבית בוער וסבתא מסתרקת" ציפה קמפינסקי מתעדת גרפיטי פוליטי בפלורנטין #סופשנחת ---- יאללה קורסים. יש מחר #סופשנחת Sub Sequence - Music Is The

ארבע משמרות במטבח, בלגן במנהלות הרפואיות ומטלות אחרות של החיים דחקו את הכתיבה. העובדה שהיה צפוי שכך יקרה, לפחות עד שהשעות יתארגנו ויתהווה מחדש דפוס עבודה שיתמוך בצורך שלי באיקס שעות מעטפת כחממת כתיבה, לא שינתה את הכעס שכך אכן קורה. הכעס לא מופנה למישהו, לעצמי או למצב, אלא יותר לחוויה של פגיעות ואיום שמעורר תגובה תוקפנית. הקורבן הקלאסי הוא אותן פקידות טלפוניות שבהן אני נתקל במהלך מנהלות השבוע. אלו, מיומנות בהדיפת גרועים ממני, מוציאות אוויר ממפרשי בקלות יחסית שולחות אותי אחרי כל שיחה לחפש מילים חילופיות (זַעַם, חרון, עֶבְרָה, קצף, חֵמָה רוגז, עצבנות, עצבים ורתחנות למשל) לחוויה. מאחר שאין לי מה לבוא בטענות לאמיגדלה שמזהה את הסכנה ומשחררת את מוליכי הילחם או ברח, על שהיא עושה עבודתה, כל מה שנותר

Yesicanyesicanyesican סופשנחת# [הכיתוב היה במסגרת שלא מופיעה בקיר של פייס בדסקטופ] ‎Vardhan Le Zuz at ‎‎קפה יפו - Cafe Yaffo‎‎‎ כשבשש הגיע זה שרק אוכל מהאוכל של סבתא שלו ובמקום לעלות על מדי טבח עלה על מדי מלצר קלטתי שאני בצרות וזה אני ועומאר בהרכב פותח. טוב, ברור שעשינו את זה כמו גדולים לכל אורך הסרוויס עד לסלפי סוגר. סמי בשטיפה בחוץ שרו קלי וגרג, דלתה פורס הגיע לעבוד בפיק ונינג'ה נעה לכל הכיוונים, חונכת אותי בלייב. כשהלחץ פוחת מתחילה סגירה שהיא סוג של עבודה משחררת. רדיו עומאר ניגן פופ אגן מזה"תי בצרפתית וערבית והחזיק אותנו בקצב עד שנפלטנו למחשב להקליד יציאה #סופשנחת Yol Ronen-Blumenthal לרגע נדמה שהעבודה עושה אותך מאושר... הדרך המהירה לפצות את רובין היה להביא אותה לרחוב קורדוברו. בפינת ש

דחיתי את כתיבת הרצף עד לאחר שסיימתי סיבוב מקדים בסידור הבית והחצר, הכנה לניקויים. משלב מסוים של בלגן בעיניים, מרחב הכתיבה מרגיש כל כך מצומצם שהוא מייצר אפקט של לחץ וחדלון ומעט מאוד מילים. ההלימה בין אי-סדר שמצטבר סביבי לפיגורים במטלות הכתיבה ולדחיית מטלות החיים היא מוחלטת. הניקיון בעיניים מאפשר לפחות לראות נכוחה באיזה מצב אני נמצא ולהתחיל כמו במשחק דוקים לקלף את כל המיותר עד שמגיע למצב שרק דף היומנאי השבועי נמצא מול העיניים ולא משנה לאן אסיח דעתי יהיה מקום אחד לחזור אליו. כשהתחלתי את הבוקר לא התאימה לי בחירת קול המוסיקה ופתחתי אפיק משלי בצינור. בחרתי ב"מפצח האגוזים", בחירה שהפתיעה אותי, מי זה האדם שהתעורר ורוצה לשמוע דווקא את שטיפת המוח התרבותית של ילדותו? אולי המלודיות הרכות וסיפור האימה המ

Vardhan Le Zuz attending ‎עופרי מרום / סימני דרך - פתיחת ‎ with Nir Harmat at ‎‎בית האמנים‎‎. אני אוהב את בית האומנים כי בעצם אי אפשר לדעת על איזה תערוכה אפול, יש תמיד איזה חמש שש שבע שונות בגדלים שונים. הלכתי כחסיד אחר ניר לראות את עופרי מרום מצמידה את עברה הקיבוצניקי להווה עירוני, צובעת בניינים בירוק ומפריחה גבול חמקמק בין מציאות לחלום כשפתאום בגלל התערוכה למעלה בבניין הצמוד של אבנר בר-חמא (אוצרת חוה פנחס-כהן) נוצר מתח שפינוי עמונה, רק שעות ספורות קודם שלח זיקוקים מדומיינים וסמליים בין ישראל התפוזית ותל-אביב הפורחת למטה. היהודי הנודד בתערוכה למטה סותר את הטענה בתערוכה למעלה זהות שלמפה יש ערך רק אם היא תוחמת, קובעת עובדות, מספרת סיפור שגבול קובע #סופשנחת ברור שאני לא יכול שלא לרחם על עצ