ספא מעולה, ארוחת ערב איומה וכפיצוי סדרו לנו באולינג ממול למלון בבניין מוזר שנראה כהכלאה בין חדר אוכל בקיבוץ לבית יד לבנים כזה. נעים בחוץ, קריר אבל לא נורא ואשכרא כוכבים בשמיים. סקידילאיתי הלווה לי עשר לאי והצטרפתי למשחק איתו ומשפחת שובל. טל מלמדת אותי לעשות סלפי עם מוט וגל שיעורי מוטיבציה. דווקא לא רע יוצא לי, מצר לרשימה של דברים לעשות בשנה הבאה ומה זה התלת מימד מאחורה טוב מחר #סופשנחת תם יום ההתפלפלות בהר ראשון משלושה. נדרתי לנסוע לחרמון בתחילת העונה, לטפס ברגל עליו כמו שקרא

-----------------בכתיבה------------------------------ ההכנות: יום שבת: כולי שיר הלל לאלוהימה שליטת תל-אביב, איך הבאת אותי הלום, שלום. מכור לסרוויס מה לעשות, ההכנות, אקשיין, כאסח ויאללה לשטוף הכול. עומאר ואני תקתקנו, נינג'ה פצפצה וניהלה. ככה באמצע הבטתי על אדם, שוטף הכלים ופתאום ירד עלי שבעצם בשביל הגברת, זאתי שבגללה אני לא ישן, הוא פי אלף. הוא אדם שעשה פעולה וסיכן חייו להגיע לארץ ישראל למען פרנסה ואני מה? כותב רשת עלוב ועוד בפייסוש. סתם אהבל. צודקת בתחל'ס. הנה כרמלי מינף את ג

-------- בכתיבה והמתנה לדימוי --------------- לא מוכן להשתמש במילה מסתגל למצב. אסור שהצלחתם היחסית של תמרוני הזמן שעושה כדי לאגף לעצמי שעות כתיבה האפשריות, פרי שנות ניסיון בהגנה על שעות קריאה ובטלה, יבלבלו אותי. לכתיבה היומנאית מעבר היותה תיעוד ובעלת תכונות מרפא יש ערך מעשי להחזיק ערנות בשמירה על הכיוון, ישר וקדימה במקרה הזה, להשאיר את המטרה – סילוק כל מטרד לבד מכתיבה- ברורה ועל הכוונת. במקביל מפתח את שלושת הסיפורים שרצים בראש: יופי העולם מואר בתאורת בוקר, כניסה לעומק ההתענגו

Vardhan Le Zuz added 6 new photos — attending ‎פתיחת תערוכה ״פִּרְחֵי מַנְגָן״ ורוניק ענבר‎ with Ayala Netzer and 5 others at ‎‎עמותת 'מקום לאמנות' בקרית המלאכה - Artspace Tel-Aviv‎‎. קו הגלריות היה משפחתי. טלאים בחדר הימני ענת דוד ארטמן [פברוקים; אוצר יצחק גולומבק] אוספת בדים ומרכיבה מהם בדיות, סיפורים מפוברקים. בחדר השמאלי הדמיוני הופך לסמלי. ורוניק ענבר [פרחי מנגן; אוצרת מאיה כהן-לוי] בעבודות דיו ונייר, כתמים שנספגים ומתפשטים גם לאחר שהמכחול נסוג, תאי עצב חיים מסתעפים מול

ארבע משמרות במטבח, בלגן במנהלות הרפואיות ומטלות אחרות של החיים דחקו את הכתיבה. העובדה שהיה צפוי שכך יקרה, לפחות עד שהשעות יתארגנו ויתהווה מחדש דפוס עבודה שיתמוך בצורך שלי באיקס שעות מעטפת כחממת כתיבה, לא שינתה את הכעס שכך אכן קורה. הכעס לא מופנה למישהו, לעצמי או למצב, אלא יותר לחוויה של פגיעות ואיום שמעורר תגובה תוקפנית. הקורבן הקלאסי הוא אותן פקידות טלפוניות שבהן אני נתקל במהלך מנהלות השבוע. אלו, מיומנות בהדיפת גרועים ממני, מוציאות אוויר ממפרשי בקלות יחסית שולחות אותי אחרי כ

Yesicanyesicanyesican סופשנחת# [הכיתוב היה במסגרת שלא מופיעה בקיר של פייס בדסקטופ] ‎Vardhan Le Zuz at ‎‎קפה יפו - Cafe Yaffo‎‎‎ כשבשש הגיע זה שרק אוכל מהאוכל של סבתא שלו ובמקום לעלות על מדי טבח עלה על מדי מלצר קלטתי שאני בצרות וזה אני ועומאר בהרכב פותח. טוב, ברור שעשינו את זה כמו גדולים לכל אורך הסרוויס עד לסלפי סוגר. סמי בשטיפה בחוץ שרו קלי וגרג, דלתה פורס הגיע לעבוד בפיק ונינג'ה נעה לכל הכיוונים, חונכת אותי בלייב. כשהלחץ פוחת מתחילה סגירה שהיא סוג של עבודה משחררת. רדיו עו

דחיתי את כתיבת הרצף עד לאחר שסיימתי סיבוב מקדים בסידור הבית והחצר, הכנה לניקויים. משלב מסוים של בלגן בעיניים, מרחב הכתיבה מרגיש כל כך מצומצם שהוא מייצר אפקט של לחץ וחדלון ומעט מאוד מילים. ההלימה בין אי-סדר שמצטבר סביבי לפיגורים במטלות הכתיבה ולדחיית מטלות החיים היא מוחלטת. הניקיון בעיניים מאפשר לפחות לראות נכוחה באיזה מצב אני נמצא ולהתחיל כמו במשחק דוקים לקלף את כל המיותר עד שמגיע למצב שרק דף היומנאי השבועי נמצא מול העיניים ולא משנה לאן אסיח דעתי יהיה מקום אחד לחזור אליו. כשה

Vardhan Le Zuz attending ‎עופרי מרום / סימני דרך - פתיחת ‎ with Nir Harmat at ‎‎בית האמנים‎‎. אני אוהב את בית האומנים כי בעצם אי אפשר לדעת על איזה תערוכה אפול, יש תמיד איזה חמש שש שבע שונות בגדלים שונים. הלכתי כחסיד אחר ניר לראות את עופרי מרום מצמידה את עברה הקיבוצניקי להווה עירוני, צובעת בניינים בירוק ומפריחה גבול חמקמק בין מציאות לחלום כשפתאום בגלל התערוכה למעלה בבניין הצמוד של אבנר בר-חמא (אוצרת חוה פנחס-כהן) נוצר מתח שפינוי עמונה, רק שעות ספורות קודם שלח זיקוקים מדומי