ממלכתיחגה פרק יא - הסוף

חשבתי שנחלצת כותבת נעמה. גם אני, המציאות נתקעה שוב אחרי מספר קילומטרים. וזה כמובן אחרי בוקר גימלאשקלוני מושלם עם ריצת בוקר וחתירה בים חמים רוחש מדוזות. שגריר אמרו עד חמש שעות (המגזר דואגת למחליף עני צמא משמרות שיקבל כפול בגלל התראה קצרה. חידוש של הועד במו"מ האחרון)עברה שעה בינתיים, טוב נו לפחות בלחכות סתם יש לי ניסיון #ממלכתיחג פרק יא

העיניים שלה נקרעו כשראתה את החדש של פראנזן עבור הינגיהארה [חיים קטנים שלא זכרה שקראה מהדחקת הזוועה] שהיתה אמורה לגמור. טוב היא לא. החדש של ינגיהארה תפס אותה בגרון היא לא מסוגלת לקרוא ולא מסוגלת לעזוב. במחוות אביר-ספריה, אחרונה לנמרוש, השארתי את שניהם. לפחות סווינג טיימ/זיידי סמית' נמצא ואפשר להחזיר בעיניים מושפלות על האיחור [נגמר קורונה נגמרו תירוצים]

עד שינגיהארה תחזור בדרך לשמורת פושקין לעבוד כמדריך בקיץ

"...התיירים יצאו אל הכיכר שטופת השמש. הנהג טרק את דלת האוטובוס וכרע ליד הרדיאטור. תחנת הרכבת... בניין צהוב מלוכלך למדי, שעון, אותיות ניאון רוטטות שדהו בשמש...חציתי את הלובי עם דוכן העיתונים ופחי הצמנט הכבדים. בכוח האינטואיציה איתרתי את המזנון. "באמצעות המלצר," אמרה הקופאית ברפיון. על חזה מתון-שיפוע התנדנד פותחן בקבוקים. התיישבתי לידת הדלת. תוך דקה הופיע מלצר בעל פאות לחיים עצומות מלבד. "במה תחפוץ נפשך?" "תחפוץ נפשי," אמרתי, שכולם יהיו שוחרי טוב, מצניעי לכת ונעימי הליכות." המלצר ששבע מרבגוניותם של החיים, דמם. "תחפוץ נפשי במאה גרם וודקה, בירה ושני כריכים." "עם מה?" עם נקניק, נראה לי..." שלפתי את החפיסה, הצתתי סיגריה. ידי רעדו בצורה דוחה ביותר. "העיקר שהכוס לא תישמט..." ובנוסף על הכול, התיישבו בקרבתי שתי קשישות תרבותיות, נראה שהן מהאוטובוס שלנו. המלצר הביא קנקן, בקבוק ושני חטיפים. "הכריכים נגמרו" אמר בנימה טרגית מזויפת. שילמתי. הרמתי את הכוס, ומיד הנחתי אותה. ידי רעדו כידיו של חולה אפילפסיה. הקשישות התבוננו בי בגועל. ניסיתי לחייך: "הביטו בי באהבה!" הקשישות נרעדו ועברו לשולחן אחר. שמעתי הברות ביקורתיות לא ברורות. שילכו לעזאזל, חשבתי. אחזתי בכוס בשתי ידי, לגמתי. אחר כך קילפתי ברשרוש את עטיפת החטיף. הוקל לי מעט. התרוממות נפש מטעה החלה להיווצר בתוכי. תחבתי את בקבוק הבירה לכיס. לאחר מכן התרוממתי וכמעט הפלתי את הכיסא. ליתר דיוק את כורסת האלומיניום. הקשישות הוסיפו להתבונן בי בבהלה. יצאתי אל הכיכר...."

[השמורה מתוך המזוודה/שני רומנים/סרגי דובלטוב תרגום סיון בסקין אחוזת בית ע"מ 23-4]

#ממלכתיחג פרק י"א