בסך הכל אני די ממושמעת Vardhan Le Zuz at ‎‎צומחים בעמק‎‎. · Kefar Yehezkel · הרבה הפתעות בכפר יחזקאל ואפילו כיפה גיאודזית בשדה. לכיפה גיאודזית יש משקל ברבמכר, והנה ככה באמצע הכפר Vardhan Le Zuz is at ‎‎חרמון‎‎. הבעבוע הרגשי כה חזק שאני דומע בדרך מאתגר עוד את פיתולי הדרך. יאללה #יומנאישלג ואמוס מי נוסע פעם ראשונה באוטובוס בחייו לגלוש מי? שכחתי חגורה וכרטיס אשראי (בהרשמה לקבלת דילים, תרגול בקמצנות, כלי עזר לעיסוקים יקרים) באכסניה, הלאה העבר קדימה #יומנאישלג חרמון א Vardhan Le Zuz is in ‎‎אתר החרמון‎‎. January 31 · תמונה מתמזגת, עבר ממצא של ביקורים משפחתיים מפעם פעם ופעם. הטיול מוקף עברית הופך לפריימל, ארוז בהתאם אני מתפשט בשמש ידידותית על אתר ידידותי למשתמש/ת אימנאחס. . #יומנאישלג ח

טעות וטעות נוספת כשניסיתי לתקן חיסלה את האפשרות לאונן על טיפאני באמבטיה ושלפה אותי רועד ליישר את עור הברווז מול אנה פדרובה מנגנת רחמנינוף שיצא בשאפל למזלי. נענעתי את האגן עם חישוק דמיוני משתדל לא להרטיב את החדר ןסימנתי בוצע על תרגול יומי. רוב המבצעות ברשימת השמעה שלי הן נשים אבל זה לא משנה. בעצם כן. בעמוד 64, ארבעים עמודים מפתיעים מאיפה שעזבתי אותם ובאמצע מת רודי שכה העדפתי להזדהות איתו, קלטתי אותה. היא הכלאה של תמי, אחותה וחברה לוחשת לסוסים עם חווה בפורטוגל. כן, זאת היא. ראיתי את נל זינק שנראית סבבה (גיבן שפחות נמשך לבהירות) ואלוהים כמה חמודה היא מדברת. ועדין מעדיף אותה טיפאני. לולא התקררו המים במהירות טיפאני, שמחקה את זינק בדמיוני, ואני היינו מתאחדים. בפועל, לו הכרנו, כשכנים או כקולגה של

Vardhan Le Zuz is reading A Wizard of Earthsea. כזה עונג מתפשט שבדרך להושיט יד לספר מושיט הספר עצמו ומיד מנג'מנט קונטרול איפה בולעים אותו הכי קרוב שאפשר. זה פעם, היום משקפיים וכו' ונשארת התרגשות נטו. הפעם זה היא. הכותלי של נל זינק העיף את התיאורמה של התוכי המעצבן שנדבק לי למדף. אז קראתי שאורסולה לה-גווין מתה ונותר הקשר המתבקש בינן. עובדתית היתה זאת אורסולה לה-גווין שניתצה עבורי חומה ביני לבין מד"ב ופנטזיה שנבנתה משנים של ניסיונות כושלים להבין מה לעזאזל הקטע. טרילוגיית ים-אדמה שלה אפשרה לי. בנימה רכה היא משכה אותי פנימה לסוגה דרך דוני שלמד מדודתו הידעונית חרוזי קסם, לחשים פשוטים לזמן חיות, ומצא עצמו במרכז בלגן קוסמי. עם השנים גיליתי יותר עליה ויצירתה, הרשת הביאה אותה כמו סבתא חכמה וממש לא מ

הכעס שיצא ממני כתגובה לסירוב הטלפוני היה חזק וגורף, לא קשור לעניין עצמו, להורים שבאוטומאט מסרבים כי זה הם. לא נעים להיתקע מול מסך קיר במוח שלא נגלל. חמת הזעם שיבשה את תוכניות הכתיבה לכל הבוקר שעד אז נעו בעצלתנות שבתית כייפית. לקחתי לראשונה את הקארבר להתכלבלבות בוקר, יצאנו לאמוד את נזקי הסערה. עד עתה תמיד גלשתי אחה"צ אבל ככה, ללא כלי נגינה, ללא מספיק דחף להתאמן לפחות שיזוז הגוף קצת. And did you get what you wanted from this life, even so? I did And what did you want? To call myself beloved, to feel myself beloved on the earth וקיבלת מה שרצית מחיים אלו, למרות ש? אני כן. ומה רציתי? לכנות עצמי אהוב, להרגיש עצמי אהוב על ארץ [Late fragment שבריר מאוחר, חרוט על מצבת ריימונד קארבר, תרגום שלי, +להש

Vardhan Le Zuz with ‎רעות בן-יעקב‎ and 6 others at ‎‎כפר המכביה רמת בוא'נה נסחפתם, חתונה של טל וטל #סופשנחת התחוור לי שהתכונה שהכי מחזיק ממנה שלהם זה שהם שחקנים. המהירות שבו אבא קלט שהוא יכול להשמיש את הסלפי של שנינו להביא קריצה שכזאת הוא עשה זאת. שלוש תנועות, טאי סאבאי קלאסי ששוב לא כשל. מאחר שזה היה רגע פריימלי לגמרי, כזה שבשבילו הולכים לאירועים משפחתיים שכולנו תבשיל בשר. מממממ.... לעומת הדחיפות שהיתה נלווית לפעילויות עם אמא איתו זה היה מהיר. בום טראח צ'יק דאן. בלי מטענים וכל זה, פשוט מהיר. המהיר לא היה בהכרח חזק, כי הוא לא תפס בחוזקה דווקא בעדינות שזה בסדר. הדייטוש היה יותר הנגינגאאוטוש. היא שאלה על אושו ושכחתי לספר לה שבדיוק היום לפני 18 שנה שמעתי (שמענו, גם דריה ועוד זוג שהראה הרבה פח

בגלל הוויסקי בלילה התעוררתי מאוחר מהרגיל באשקלון. אמרתי שלום לים בחלון, ניקיתי שאריות מבלגן הלילה במטבח תוך כדי חליטת תה והתגוללתי ברשת את שתי הכוסות עד שלב הקפה שבו החלטתי שלא לדחות את החלטתי לכתוב את סיכום השבוע כרצף בוקר כדי לא להתחרבש עליו בהמשך היום ולמצוא תירוצים למה לא לגמור או למה לא לעלות. שתיתי 1 באבונאג, שממש לקראת הסוף, ושגאווה וסתם קמצנות לא מאפשרת לי לקנות באריזה יקרה, ו-1 ג'ינסאנג שלא התרגלתי לטעמו העצי מתקתק על הבוקר וקניתי אותו כי אם כבר לשלם יקר, אז שיהיה יוקרתי. אופסססס.... מצליח לתפוס הסחת דעת מהמסמך לרשת. מתעכב להפסיק את יו-טורנט, ממשק שיתוף טורנטים, שאוכל לי את הזיכרון הזמני. בלילה הורדתי את העונה שלישית של פארגו בתקווה לשבור בצורת סדרות (וסרטים וספרי בדיון). בהסחה השנ

הספריה שקטה בשישי, נטולת תיכוניסטימות, מכלליסטימות ותקועות עם ילדימות. נותרנו רציניות וקבועים שתקניים בלבד. שכחתי את האוזניות שהכרחתי עצמי לשלוף מהארגזים וקחת כדי לא ליפול לעמדת הנוזף הספרייתי. לא אוהב שמשהו לוחץ לי באוזניים אבל נראה שאאלץ להתרגל לואקום. כבר ביומן הראשון, אתמול, התברר במעלית שהן חפץ שיחה קרמרית מעולה במעלית. בקומת קרקע לאחר שהתפקדתי כפיון טראנס, זכיתי לחיבוק מהשכן שדחק אותי לומר את הסוגה האלקטרונית החביבה עלי. לא העמסתי עליו שבלילה התלבטתי ממושכות איזה שיר ילווה את הפוסט "איש מלנכולי" או "יום שלישי" של ה"מודי בלוז" שאריות התוכנית שעשה קוטנר והרקידה אותי על הגג. בלילה כשסופסוף בחרתי ב"יום שלישי" כי אולי לא המילים אבל היום יום שלישי התברר כשהעתקתי את הפוסט מהמסמך לקיר שבכלל רב

לא פספסתי יום אחד בשבוע בספריה, הלכתי בדבקות ויהי מה. אופפפפפפ, היא מסדרת הכול בראש, היא תבוא אליך טובה ונעימה אמא ספריה. בכל זאת הכרחתי עצמי לערוך שתי נסיעות עלאק עבודה לתל-אביב. הרגשתי כבעל אחוזה שבא לבקר וחוזר תודה לאל. לקראת סוף השבוע התקדרו השמיים וזאת היתה בשורה טובה כי פאקן לא ירדה טיפה החורף הזה, איזה בצורת. זה יופי למעבר שלי אבל גשם גשם פליז. הרגשתי שמשהו בוער בתוכי ולא אוכל להישאר בדירה בסופשבוע הראשון. כשאמאבא התקשרו לומר שארוחת שישי מבוטלת בגלל הסערה הקרבה ידעתי שזה הסימן שלי לנסוע. החרמון ירד מהפרק, לפי התחזית האתר יהיה סגור. התקשרתי לשמעון. אתה בטוח הוא שאל כאילו הרי מה בוער. לי בער. זה ממש היה ילדותי ומטומטם, הרגשתי בעצמותי שלא לדבר על המכונית, אבל הדחף הדחף... בראש העלייה בתו

עקשנותה של אמא לעדכן אותי בהתקדמות הסערה לכיווני גרמו לי להכניס את צבוש פנימה. בתוך הבית, על אותו סוג מרצפות כמו בגג הוא בחר להיתקע דווקא מתחת למדפי כרום-ניקל שאותה התחלתי לנקות ואז עזבתי. יש לי קרוב לח"י מטלות שבהן מוחי משוטט. הרבה יותר קל לרקוד בין המטלות על מרצפות שיש אפורות. עם כל הכבוד לשימור בבית של מחזיר אהבות קודמות והאחים ברייט, חלקלקות המודרנה יאה לכפות רגלי #סופשנחת Magic Single barrel - La Taverne Du Lac ישנתי והתעוררתי לחילופים עד שהתעוררתי מוקדם לאפרפריות של כזה כאילו סערה. הים ואני שעדין שומרים על מרחק נגיעה אוהבים את הסערה ככה יותר קל להתאפק. יוצאים להתכלבלב. מוקדם, אנשים לוקחים את הזמן באופן מאורגן. רובין משייטת פה בלעדי. היא מפרפרת אותי הבת זונה הזאת באשקלון. מותחת גבולות ח