הספריה בשישי נפתחת בתשע. למזלי הספר שהשתלט לי על השבוע היה אמן של העולם הצפוי/קאזואו אישיגורו שבחרתי לאחר שבקבוצת לא סופרים בקיר התעורר דיון על החדש של אישיגורו. עד שאגיע אליו יריתי עצמי למדף אות אלף ושם חיכה לי. לא בא לי להיכנס למועקה ביודעין יותר מאוחר. אנחנו נתפסים בעיקר במיטה לפני או אחרי השינה וכתיבתו הנהירה, משתלבת בגוונה כמו אור הזריחה או תאורת החדר העמומה, איכשהו מטעינה כוח להמשך. כשהחזרתי שניים מתוך ארבעת הספרים שגמרתי [כס האמרילין/כישור הזמן/ג'ורדן והשודדים/אלמור לא

בשמונה בערב התחלתי לכתוב לעצמי עצמי לא לעצמי מרכז ישראלי. לאחר המשפט הראשון עברתי לכתיבת רצף וכתבתי 20:02 וכיו"ב עד שנגמרה פסקה בראש. אז סגרתי הכול חוץ ממני פרק ח או ט. האז הזה, הפסקה נמשכה כשעה שבה התמזגתי עם אספסוניק אלקטרוני כזה, צליתי המבורגר לתוך פארנה מאמא מרוקאית תוצרת קיבוץ יד מרדכי, וונדרלנד חדש מהרוסי של הסיטי שפשוט מביא מה שאנשים רוצים מכל העולם וזה מונח בערמות במדפים ומקררים. בא לי לנסות מערמה חדשה של שיבוטה מומלחת אבל לא נשאר לי כסף. בין לבין ג'יברשתי ברצף משפטי

עין פועה בין ברעם לסאסא #סופשנחת — ‏ב-‏שביל ישראל‏.‏ ‏‎Vardhan Le Zuz‎‏ ‏‏משתתף ב‏שביל ישראל-הטרק של המדינה.‏ ב‏נחל צבעון‏. · ‏ג'ש‏, ‏מחוז צפון‏ · הכול דפק כמו שעון ואז התקלקל כשטעיתי בכיוונים. הפחד משתלט עד שנרגע לנוהל שיחזור מיקום. פתאום דחוף לי שעון ניווט, כזה שיגדיר את הטייל חיצוני פנימי שלי. כשנחנו הגיע ג׳וני מאטי, נולד בארה״ב בשנות החמישים פעיל פוליטי מקיבוץ מלכייה. ניהלנו שיחה חביבה על פוליטיקה אלא מה. החלפנו ניירות. נתתי לו הזמנה והוא הביא לי דף שבו למה הוא, פעיל

גם שנזפתי בו שמספיק כאילו מה לא ראית שאני מפיק על לא הפסיק מתי לדוש בזה שהוא לא מאמין שהצלחתי להרים את החללים עד שהתחילו להגיע אנשים ובזמן להתחלת הסיור. אז הוא התאפק לשעה של הסיור שאחריה הוא לא הפסיק לדוש בכמה אנשים הגיעו. הוא טען שהגיעו ארבעים חמישים לאורך כל הערב, אני טענתי ששלושים ארבעים. בכל מקרה הרבה יותר משהעזתי לקוות. כן הסכמנו על איכות הא.נשים שהגיעו והיותם/ן מהזן המשתתף, המתעניין. כמובן שלא צילמתי כי הייתי עסוק וגם לא נאה לצלם. עירית לינור הגיעה, יש מצב בגלל אמיר לא

‏‎Vardhan Le Zuz‎‏ ‏‏משתתף ב‏תערוכת בחירות אירוע בייגלה Election exhabition CSTLV‏ עם ‏‎Amir Darewski‎‏ ב‏תחנה מרכזית תלאביב‏. אמיר רצה לגמור הכול עוד היום. לא התעקשתי שדווקא יותר חשוב שיעשה מינגלינג ויביא אטנדינג ועזבתי. די, תחמת שואבת לי את הכוח. נס אומר שלפי מה שהבין בשיחה של בוגרי בצלאל אדריכלות, האוטובוסים והאנרגיה שצורכת הפילה הזאת מעלים את החום בנוה שאנן ב 7 מעלות. השארתי לאמיר מפתח שיתלה לבד בהנחה שבטוח אצטרך לתרגל אקספטנס - זה שהוא תולה את התמונות שלו עדין לא אומר שי

בחמישי אמיר התקשר והשאיר הודעה שמצא 15 צילומים, שהוא הדפיס ובוא נדבר. ירושלים גמרה אותי ולא הייתי מסוגל לדבר. מסתבר שגם לכתוב לא. תמונת סופשנחת ניקזה לדימוי 1 שהיה לי דחוף למצוא ולעלות לפני שאגיע הביתה. זאת הודעה משמחת אני משחזר אותה כי היא אומרת שיש לי לפחות פרטנר אחד נורמאלי בכל הסיפור המעוות הזה. הלא נורמאלי היחידי [בעצם קצת יותר מאחד:] באמיר הוא שהוא לא בזוגיות, שהוא מבין ושם זין על כסף כמו שמעטים מסוגלים, שהוא עובד בגאווה במקצוע, שליחות, שלא נחשב מקצוע, ושהוא רוכב פאקנמ

רשמית הפסקתי את הגמילה. רשמית זה להפסיק את ספירת ימים ושבועות ביומנאי בספריה שצריכת מרפואנה ירוקה בשליטה על השעות. לא יכול לשלוט בתערוכה, בעבודה וגם בצריכה. זה לא עובד. מסתובב בנוקשות מכה עם עכבים הלוך ושוב במסדרון - לפני הכדורים, בחצר עם סיגריה אחרי, ובאמצע בין ראבאני וספסל בצומת. [ולפעמים כמו טאקו, גופו תרנגולי מנקר קדימה באווריריות על אצבעות כף הרגל בלי הפעלת האיברים ושרירים הטבעתיים הכרוכים בעישון: ריאות, מוטת יד ימין זרת ואמה זקורות כשהוא לופת את הסיגריה. ההתנגדות לתק

‏‎Vardhan Le Zuz‎‏ ‏‏משתתף ב‏שמש נמוכה : מהלך מס' 5 במעבדה‏. בפתיחה לא רצו שאזוז מהספה כדי להסתכן כמו קודם שגם רובין תזוז מהשטיח סביב סידורי פרחים יבשים ותקלקל את הפרייים. בצד השני של חלל איורים מיכאנים, מפחידים בקוויותם הערומה של עד שמתעגלות העיניים. פעם שניה השבוע שאני בסוג רזידדנסי שכזה. לי המקום חדש ואכן גם הוא נפתח אחרי שעזבתי. תודה אלוהימה על מחיקת העבר. מטריד את הבעלים על שזה לא עולה בצ'ק אין, נובח על אמן וידיאו שהעז להגיד שהוא לא אוהב את התחנה, פילפילה אהובה....מממ...