____----======השלמות=====

____----=====השלמות==== ג. יומנאירשת פעם ראשונה לאחר חצי שנה שלא השתרך תור בסופרליצמן. זה כבר עשה לי טוב שקניתי גם מברשת שיניים חשמלית במקום ההיא שהפסיקה לעבוד. בים, קליפת אגוז ואני שטנו בין שאריות זבל פלסטיק. חתרתי בכוח פנטזיית האשמה על שלא מספיק פעיל סביבתי וכיו"ב וחזרתי עליז וטוב לב. בדרך כבר קניתי מטען בסופר אנדרו, החנות הראשונה מחוץ לבאר שבע של הרשת שתוכיח שפירסט ווי טייק באר-שבע דן ברלין דרך אשקלון. היה בחנות ראווה מכשיר חדש בקטגוריית תחת 500 וזממתי עליו. נשמתי לזממה ולא שלפתי ארנק. קלטתי שכמו החמאס שיורים כל פעם שמגיע צ'ק כך גם אני נכנס לאמוק קניות לפני שבילת ישראלה הגזירות החודשיות של העירקים בצפת. האח של מתי נתן מאק, של תנא-מכונית למה אני נפלתי לכאלו שמאושרים מפטרוזיליה. ככה הם מחנ

לא תמיד הספר שרוצה אבל תמיד הספר שזקוק ממממ.... #סופשנחת [תמונה של ספר] "......לפתע נגלתה לו. ישבה על אחת המכוניות וליהגה בטלפון הסלולרי. הוא קרב אליה ושמע את קולה נושף מילים עייפות, הברות קצרות שקורסות בסופן אל הצרידות המוכרת. בערגה עמל איך עמל לפענח את כוונותיה. ראה אותה בשמלה אדומה הדבוקה לגופה – קו המותן גבוה, השרוולים קצרים ועליהם רקומים מיני סלסולים קלסיים – ומבעד לשמלה נצצה החזיה הלבנה שקנתה לה אמה ליום הולדתה. הסומק העז על לחייה שיווה לפניה מלאכותיות זרה. בידה שיחקה ברצועת הסנדל ועיניה צפו הרחק. מכונית חולפת שילחה בה אלומת אור, והיא נרתעה לאחור כאילו האלומה מפלחת את גופה, הניפה את ידיה לסוכך על עיניה. הסנדל נפל על החול בלי ללכוד את תשומת לבה. הוא בהה בעור שמתחת לעיניה, צללים שחורים

הקמנית, מופתעת מעדיין לא הגבתי, שלחה לי במסנג'ר שיעל רנן נפטרה. כתבתי לה שהצביטה התחלפה לכעס שהתעצם לזעם שרק לה ולאמאשלי. אז, שבינתיים, עד שזה יתנקז למודה ועוזב ינוחם, בהתעלמות. הכעס לא היה אליה. היא היתה סבבה לגמרי ושעשעה כשגיששתי מכל הכיוונים לקבל שיתוף פעולה יומבלומי. היא שנאה את הרעיון של יוליסס להמונים. גישת פגישה דקה בשנה כל כך לא היתה היא שלא היה מצב בכלל. פער הדורות דיבר מגרוננו. זה לא היה הקול שלה, שכבר חרק ואימץ אותה והיה מספיק מרחב בשיחה בשבילי שמדובר בגזירה, וטוב שכך. היא חשבה שג'ויס טרחן גדול. אם היה לי אומץ הייתי שואל אם חשבה כך אז אבל יש לי הרגשה שכן ואמרה את זה לאלו שהיו בכיתות שהעבירה....כל כך חבל לי שאת חוויית ההיכרות האינטימית שלה עם הטקסט שלו היא לא חילקה עבור הדורות הבא

ים טורקיז, נחשול שמתנפח באיטיות ומפיק גלים גובה ברך-מותניים, נקי וללא מדוזות לאחר תקופה ארוכה... בבוקר גמרתי את הסיני. הספרות הסינית מכסה את אינספור הדרמות של החיים בקור רוח מחזק #סופשנחת אביך חפר קצת באדמה מאחורי הקבר של אמך. "המקום הזה שמור לה-זואו." הירח, חפץ של תוגה במרומי השמיים, הפיץ קרני אור צוננות, כמעט שקופות. הלכתי בעקבות אביך כאשר שוטט בסביבה. הוא הבהיל צמד חוגלות, ואלה התעופפו להן אל האדמה של מישהו אחר. הקרעים שהשתיים פילחו באור הירח התאחו במהירות. אביך עמד במרחק של כעשרה מטרים מצפון לבית הקברות של משפחת סי-מן והביט סביבו. הוא רקע בכף רגלו על הקרקע. "זה המקום שלי," אמר. אחר כך התחיל לחפור, ולא חדל עד שכרה בור בגודל של תשעים סנטימטרים על מטר ושמונים ובעומק של שישים סנטימטרים. הו

כל השבוע רציתי לצטט...חיים ומוות מתישים אותי/ מו יאן היו כמה פסקאות בישורת האחרונה של תחרות איזה פסקה...הפסקה שנבחרה היא חלק מתיאור יום מותו של היושב ראש מאו [מפרק 31, גברה על פרק 29 . תשוקתה של אוהבת פרפרים דוחפת את חזיר 16 לקחת בעלות על הדיר/הרמון. הוא גובר על דיאו סיאו-סן ומזדווג לראשונה] ...ובדיוק כאשר סי-מן באי הבחינה בציפור, שזנבה תלוי סמוך לקרקע, וצעקה בהתרגשות: עוף החול ! – בדיוק אז כשל ג'ין-לונג מתוך חדר הכלולות שלו, לופת את הרדיו אל חזהו. פניו איבדו את צבעם והוא כמי שנשמתו פרחה מקרבו. הוא לטש מבט פעור-עיניים והכריז בקול צרוד: היושב ראש מהו מת! היושב ראש מאו מת. אתה עושה צחוק? מפיץ שמועה? מבצע מתקפה אכזרית? להגיד שהיושב ראש מאו מת זה כמו לחתום על גזר דין המוות של עצמך! איך יכול