סופשנחת

בירידה למטקות שקיעה עם דוד עקף אותי בחור מזוקן. כשהגיע לחוף נעצר ורץ במקומו בצורה מוזרה עד שעקפתי אותו ואז פנה אלי ושאל אותי אם הייתי בגוש קטיף. היה לו מבטא אנגלו סקסי ומבנה שורי עם פנים אסף גרניט חברותיות. לא היה מצב לנפנף אותו אז אמרתי שהייתי פעמיים, יומיים, בהתנתקות. הוא הסתכל עלי בהתרגשות ואמר אז זה אתה, אתה נתת לי כובע ווילסון, הצלת לי את החיים. הייתי אחרי שיחת ספרות בסלון מוריס שהוקדשה ליצירה שלנו וזה השאיר תחושה של תסריט לתוכנית מתיחות מבוימות בכיכובי. הוא לא חבש כיפה אבל על שערו צצו בזה אחר זה כיפות סרוגות בצבעים שונים ממצנחי הים שעלו ברוח צפונית מתחזקת מהצהריים. אמרתי לו תשמע לא הגיוני אני לא הולך עם כובעים [וסתרתי עצמי בלי להגיד לו שאם כך, אם במקרה היה לי כובע במכונית בטח שבלי בעיות הייתי נותן לו] וחוץ מזה הייתי רק פעמיים לזמן קצר, לכמה שעות. הוא אמר אז מה גם אני הייתי פעמיים ושאל/אמר- היית בצוות צילום?. אופס...נתפסתי. צילמתי עלאק וידיאוארט זה לא נקרא צוות צילום...אבל לא היה מה להיאבק יותר, עד שהגענו למים הודיתי באפשרות שזה אני וכמו שלא זוכר הרבה דברים [כמו שם הוידיאוארט המדובר] יש מצב שאני הבחור שהציל את חייו עם מצחיית ווילסון. דוד לא הגיע, גלים גובה גלשן וחצי מתוך חמש, בחוף נשאר מי שרוצה שקיעה. למרות שלקליפ היה שם קליט שקל לזכור, לא הצלחתי להיות בטוח בשם ושלחתי אותו לחשבון בטיוב. שיחפש. התנצלתי מראש שאין שם פואנטה, כי אני חלש בפואנטות ובזיכרון, ושאני בצד של בעד הפינוי. הסכמנו שבדיעבד, הפינוי נועד ליצור את הטראומה שהפינוי מימית לא עשה, ושכן, הם מנעו מגולשים פלשתינאים את החופים הכי יפים בעזה. לפני שנפרדנו ביקש טובה - להטביל עבורו בים כוס קידוש ותחתית - כי הוא לא רוצה להרטיב את הנעליים. הטבלתי ובגלל שהיה נחמד ולא ביקש גם אמרתי אמן אחרי #סופשנחת

Gush Katif Ani Nishba (Disengagment 2005, version 1)