קריאה משותפת; מוקס נוקס/ש. אדף פרק א'

תמרה:

מפתח ובריח

"עד גיל עשר שברתי ארבע פעמים את עצם הבריח השמאלית ." זהו המשפט הראשון, בפרק הראשון. משפט המפתח. זהו המשפט שמוביל אותנו לבלוש במעמקי הפרק, בעקבות העובדות. מבעד למשפטים המפותלים, שכמעט כל אחד מתחיל עניין חדש ומציין זמן אחר, אנחנו יכולים לנסות ולסנן מתוך הזרם את ארבעת המקרים שבהם נשברה עצם הבריח של המספר בילדותו. אז הנה - הפעם הראשונה – בהיותו בן תשעה חדשים. הכרית שגוננה עליו נשמטה, והוא התגלגל מן המיטה. הפעם השנייה – כשניסה לתפוס כדור שנבעט אליו חזק מדי. הפעם השלישית – כשניסה לבלום נפילה מנדנדה, בקייטנה שבברכה העירונית. הפעם הרביעית – כשקפץ ממכונת הכביסה. הצלחנו. שטנו בזרם, ואפילו לא נכנסנו לאותו הנהר פעמיים. אתלט גדול לא היה הילד הזה, וגם מזל גדול לא היה לו. ובכל זאת, קיפץ והתגלגל וניסה להשתובב. אבל דומה שעיסוקו בקריאה ובמילים, הוא זה שהגדיר את נקודת המבט שלו גם כלפי כל שפת גוף. ובכלל, הוא מן לומד שפות שכזה – שפת מחשב, שפת גוף, שפות מתות, שפות חיות, שפות מומצאות. וכיוון שאי אפשר לשכוח שמדובר כאן בכתיבה מאד ספרותית, אפשר להסיק כי יהיה לספר מימד אוטוביוגרפי, וכי הוא יתבונן במילים, ובמקומן בחיי אדם. עצם הבריח שלא התאחתה כראוי, מלווה את כל ילדותו החולנית של המספר. דווקא עצם הבריח. הבריח הסוגר על תיבת הצלעות, בצד הקרוב אל הלב. מהו בדיוק הבריח שנועל את ילדותו, הבריח שנשבר שוב ושוב? האם יהיה זה סיפור של בריחה? של הברחה? יש אזכורים רבים של האב בפרק, ושניים מהם מעוררים חרדה במיוחד. בראשון מוזכר האב כמי שהיה נתון לעינויו של עיפרית אכזרי, ורק האם הצליחה להתגבר עליו, באמצעות כישוף. השד הכלוא בגרעין תמר, מקור הסבל והעינוי – האם יתפרץ בעתיד? ובשני -"אבי היה אל שלבש צורות מרובות, בני גילי לעגו לי בחצר המשחקים, ביקשתי הוכחות מאמי, לבסוף הניח לי אבי לנהוג במרכבת השמש שלו". הרי זהו הסיפור של פאיתון, בנו של אפולו, אל השמש. בגלל לעג של חבר ( בנו של זאוס ) פאיתון דורש מאימו הוכחות לכך שהוא באמת בנו של אפולו. היא שולחת אותו לאפולו עצמו, שאומר לו "תבקש מה שאתה רוצה, בני". פאיתון מבקש לנהוג במרכבת השמש. בקשה הרת גורל. אביו של המספר הבטיח לו מחשב, ולא קיים. אבל בסיפור המקורי, אפולו נאלץ לקיים את שהבטיח. ההבטחה מובילה לטרגדיה. פאיתון לא יכול לשלוט במרכבת השמש, גורם לחצי עולם להישרף, וההרפתקה מסתיימת במותו. העולם ניצל רק בקושי, ומשפחתו של הנער מסרבת להתנחם. גם אפולו עצמו מסרב להאיר שוב את העולם. מה עומד לקרות? ..."משהו התקרב ובא, לא ידעתי מה."

ורדן:

הוא גאון בן עשר, מנצח בתחרויות עם דיפלומות. במלא ערותו השכלית, כך נאמר לי בציטוט ההקדמה בעמוד הראשון, האם הציטוט מתייחס לילד? ברור. בגיל הזה אני לא גאון כך שבתחום ה"איך ילדים גאונים חיים" יש לי מה ללמוד. גם מהארי פוטר אני יכול ללמוד אבל עם המון עמודים. בעיית הגישה למחשב היא המקבילה לבעיית הגישה לספרים בפרט ולחינוך בכלל אצל דיקנס. המורה של כולנו בתחום כתיבה עלילתית עם היבט חברתי מבקר. הילד בצרות אבל הוא יתגבר בשביל זה הוא גיבור הסיפור. סוג של גיבור גאון גאוותן מהזן המצטנע

כבר כואבת לי עצם הבריח. בו'אנה הוא מפתל אותנו עם השפה הזאת. אני מקווה שהוא יודע לאן הוא הולך. נו גמרת, אני רוצה את פרק . כמה את כותבת?

ציור: אילה נצר