סיפורים שהארץ אהב; כאבים מאת יוסי אבני-לוי
קישור לסיפור אוהב מחכה לאהוב. אוהב נפגש עם אהוב אוהב נפרד מאהובו. סיבות הפרידה צפויות, שסוכמו מראש לא מפחיתות מהכאב. דבר לא יכול להפחית מהכאב. האהוב מקצר את סצנת הפרידה ויוצא מהדירה בגרמניה. האוהב נוסע לשדה התעופה לבדו חוזר הביתה, לישראל. ישראל היא מקום מגוריו אבל לא ביתו. כל מקום שהוא מפלט מאימת היחסים הרגשיים בבית הוריו הוא ביתו. כל חלל שימלא את פנטזיות האהבה הלא ממומשת שלו, שתשחרר אותו מאמו, מרגשות האשם, מבוז על עונג תשוקתו לאהוב שיצחקק מולו כמכשפה מרושעת, יחשוף שיניים יעשה כמו חתול, יערסל אותו לדעת. המקום של הבדידות הוא גם מקום החוזק. שם, לבד יכול היה המספר להתנתק ממערכת יחסים עם אם חונקת ואב חלש. אם חונקת שרואה הכול, משליכה את כל אומללות חייה על בנה, מתעלקת על רגשותיו, מסמנת לו שיש מי אין צורך לקפוץ על הגדר כדי להגיע לחיים, אמו תשכב על הגדר. עליו רק לאזור אומץ. בחירתו בגברים היא לא תגובה לאזהרתה החוזרת ונשנית נגד גברים אלא לייצוג הזכר בחייו: מישהו הבולע את החיים ככף אורז דשנה, מישהו שיכול להתעלם מדרישות האם, לציית בלי שאיבוד עצמאותו יכביד עליו. כזה בדיוק הוא אנדריאס, האהוב: הוא כובש את המספר באחת. מזהה את תשוקת המספר, מנצל את החופשה שיש לו מאהובו הקבוע ויוצא איתו לירח דבש דמיוני. אנדריאס לא מתבייש באמו. להיפך: הוא מכיר למספר את אימו. אנדריאס לא מפחד מנשים חזקות כמו שוערת הבית פראו טישמל. לו המספר היה מעז, לו היה משוחרר לבכות ולצחוק כילד, הוא היה עושה לאנדריאס סצנות רגשיות, ממש כאמו. הוא לא עושה זאת כי בתוך תוכו הוא לא חלש כפי שאמו חושבת- החייל שעלול לירות בראשו בטירונות- אלא: הממושמע- שיודע לציית לחוקים. המתוחכם - שיכול לברוח משליטתם והאמיץ דיו- לאפשר לזה ש"בוהה בנופים הקדומים שהשתרעו מבעד לקירות הזכוכית, בהרים ובצריחים ובמדבר, יודע שרחוק מכאן יש גם מקומות אחרים."- מרחב מחייה.
#המאושרבחיים שרטוט אדריכלי: רן מונטה קישור לסדרה "סיפורים שהארץ.." בטמבלר
