מקרר חגים; פרק ג'- בזירת קהילה
החורף, ששמענו שקורה בצפון הארץ, חלף מעלינו שישי בבוקר כעננים מסתירים ושמש קרה. לאחר שהילדות הועברו לסבתא פרש אטמו מפה והראה לנו את המסלול שבו נצטרף אליו לחיפוש ציורי סלע עתיקים. אחר כך הוא הסביר כיצד הוא ממפה ומתרגם את הממצאים החזותיים לשפה רשמית אקדמאית. אם הכול ילך כשורה ולא נוזעק לחילוץ מטייל פזיז הרי שנמפה מספר מאות מטרים מסקר ציורי הסלע הרשמי הראשון של מדינת ישראל. ואני משתתף פה YOOPI HI HO
מספר דקות לאחר שירדנו מכביש האספלט לכיוון נחל עקרב הבנתי ששוב זה קורה לי. בנסיעתי הראשונה בלנדרובר דפנדר, הירוק האחרון מסוגו ברשות, אני מתאהב נואשות בטלטולים. הסתגלתי למציאות התלושה מהמושב כאילו שכל ילדותי זרקו אותי לאוויר והנה--> נתפסתי. התנועה החדה וחזקה שהדפנדר והדרך מייצרים, מנענעים בכוח את הגוף קדימה ואחורה למטה למעלה במהירות וללא שליטה. לאחר שהשתחרר הפחד שמא תתגלה בי הפרעת תנועה כמחלת הים עפתי לי ברחבי קוביית הברזל שלקחה עקומות וסיבובים באופן גס ונשגב. בצהריים המאוחרים הגיעה הקינוח בעסקית מדברית. הגענו לנחל סרפד, החנינו את המיתולוגי ויצאנו לערוך את סקר הציורים. הראש שלי, עדין מטולטל, התאזן לאיטו בנוף הנגבי מחפש יציבות באדמה הסלעית, ראיתי ציור בכל סלע, אך אטמו התרחק מדי מכדי לאשר שהנה גיליתי ציור של לוחות הברית. חיפשתי על הקרקע רק מה שמזכיר לי התמונות שאטמו העלה מאז שנדבק בחיידק ציורי הסלע. כך, כשאינסוף נגב מציף חלל שאינו מוקף מחיצות (שאז הוא רשות היחיד) וגם אינו מקום הילוך לרבים, הלכתי ובהיתי אחר סימנים עד שאטמו שרק וסימן לנו לבוא ולראות את מה שהוא מצא. FUCK. בזאת אחר זאת, על מסלעות אבן צור בשיפולי גבעה טרשית, קופצות לפתע לעין עשרות דמויות מגולפות בבירור בסלע, בעלי חיים, דמויות אנוש ואלמנטים גיאומטרים דוגמת מלבנים, מעגלים ונקודות, גרמי שמיים ואיורי חריש ארציים בקוטר של 10-30 ס"מ. העושר הכמותי ומגוון סוגי האיור של סלעי הצור המגולפים מעשה אדם דחק את הטבע. עם כל הכבוד, ויש כבוד, לעצי אלה בשיפולי גבעה טרשית, לסבך יער פורח, צבעוני וסגנוני בשלהי חורף גשום, החריטות שראיתי על הסלעים מסביבי שרו שיר הלל בקול רם. לעת ערב עלינו דרך נחל אלות לבורות לוץ וקרסנו למקלחות ולשינה. למחרת חולצו בקושי רב הבנות מהסבתא והטלוויזיה ללא הפסקה והצטרפו אלינו לסיור פיקוח קלאסי בנתיב מדוד עם שיאים רגשיים פחות מטלטלים. בנוסף, הועברתי למושב הנוסע הקדמי כך שהתנסיתי באותו בוקר בחוויית טלטול טיפולי השמורה לסוף העיסוי כשמגיעים לגולגולת. נסענו כמשפחה מורחבת שלושה גברים ושתי בנות, בחוץ נהיה קר ובקובייה שלנו היה חם ונעים ואני הוכחתי לאטמו שיש אספסוף אשכנזי ימני ושהוא אחד ממנו, מוז'יק שמת להיות פריץ שווימר. היה כל כך נחמד ששינינו תוכניתנו ונשארנו לישון. כך יכולתי בשוונג להשלים קריאת "חצי הוכחה"/אורי לברון. אהבתי את הקצב, התבאסתי שהיא מתה.
בזירת קהילת כותבי סיפורי תחרות הסיפור הקצר של הארץ 2015, ממשיכי דף הכותבים של 2014, לא קורא הרבה. רק עוד כותב אחד שלח, "בשורות בגשם"/דוד בוטביניק; ראייה נאיבית אידיאליסטית על חיי כלב בר בחלק א' לובשת צורה אנושית בחלק ב' כשהתיאור הוא עירוני מפוחד. גיבורי שני חלקי הסיפור חולקים סוד שאותו הם ממאנים לגלות לקורא. אז יש זמן לקרוא את הסיפור העצוב "אוסמוזה"/ אייל דוידוביץ' שזכה במקום ראשון. משאיר מועקה שמיד אני ממשיך לסיפור שזכה במקום השני "ועל כל-פשעים תכסה אהבה"/אושרת אסייג־לופז. WOW. אני אוהב כאלו הפתעות. כמו פעם כזה על פעם כזה. תומבוי צפתית בקיץ האחרון של ילדותה לפני לכתה למדרשת מורות "מזרחי" בירושלים. סיפור אהבה בצפת לפני פרעות תרפ"ט. רמה נוספת של קריאה מחייבת גיגול וחושפת שיתוף פעולה סופר(ביאליק)/מאיירת(אחיינית של פרויד)/מו"ל(בעלה) בברלין לאחר מלה"ע ה-1 שהסתיים במריבה, התאבדות ויתמות. אני ממשיך ל"עוגיות צהובות" ספור שלה משנה שעברה. ממ..נכון. קראתי אותו אז. קורא אותו שוב. שוב הקסם עובד. עולם, מאפייה בבית שאן, נברא לאוזנינו.
