פרק ט"ו - יומבלום

זהו, הגיע יומבלום 2015 המיוחל, 101 שנים לפגישתם של סטיבן דדלוס וליאופולד בלום, ההפקה מגיעה לשיאה. בשעה שמונה בבוקר, זמן ישראל, כאקט תחליף סמלי לשיחת טלפון למפקד אגף התנועה של משטרת ישראל שמתריעה על פלישת חג אירי עמוס שיכורים לאגן הים התיכון פתחתי שני מסמכים: שדרוג ערך "יומבלום" בויקיפדיה והקלדת פסקה ראשונה מ"יוליסס" כציוץ לטוויטר, שחזור הניסיון לציוץ "יוליסס" שיתופי לפני ארבע שנים. השארתי את שתי המטלות ליום האחרון כמדד להפקה, שהרי אם בכלל יש לי זמן להתעסק איתם, סימן שהעניינים כשורה ואפשר לחלום בשקט. את הציוץ לא העליתי כי סתם לא הייתי סגור באיזה משני חשבונות הטוויטר, שהתברר לי שהיו לי, אני רוצה לשלוח, ואולי בכלל הגיע הזמן להתחלה חדשה גם בטוויטר. ציוץ של צופית זכר מרהיב, שחור עם פס כחול בוהק, שנצמד לפריחת שיח הפסיפלורה שמכסה את קיר האזבסט שמפריד את בית המלאכה מחצר הבית, מיהר לספר לחבר'ה והסיח דעתי. הייתי אמור, לפי התוכנית הדקדקנית להמשיך את סדרת הטיזרים לפייס שתעורר אדוות בקיר ואולי תגרוף סקרנים מזדמנים אבל לא בא לי. הבא בתור היה לעשות סיבוב עם רובין וללכת לקנות ברחוב הצעצועים שרשראות זרחניות, מיקרופונים מתנפחים, ערכת קריוקי חיקוי פישר-פרייס וכיו"ב. בדרך קפצתי לקנות תחתונים, מטלה שעמדה ברשימה כבר מספר חודשים וחיכתה להזדמנות. הלכנו לחיים "תחתונים", סוחר ההלבשה תחתונה ברחוב מזרחי, מהותיקים, אלו שחוסכים מס שילוט לעירייה. שחררתי את רובין בחנות ועמדתי לשלם כשהיא החליפה את מצב התנהגותה לצייד והתחילה לנבור בין הארגזים, זנבה מסמן ישלישלי. "עלתה על עקבות ריח" הפטרתי באדישות וראיתי איך פניו מתכרכמות בדאגה. מסתבר שאשתו מדווחת מזה מספר ימים שהיא שומעת גרגור/יללת חתול ומחר (!) הם סוגרים את החנות, יוצאים לחופשה של שבועיים, ואני חייב לעזור לו. בעזרת רובין גילינו מהר מאוד את גור החתולים הקטנטן שמצא מסתור בין הארגזים ולא היה מוכן לוותר על עמדתו. הרחקתי את רובין מהחנות, קשרתי אותה וניסינו לפתות את הגור לצאת החוצה מהחנות, יוצרים לו מסדרון ארגזים וצלוחיות גבינה בולגרית, הגבינה היחידה שהיתה במקרר. החתלתול היה מפוחד ו"תחתונים", מתוך הזדהות, נכנס לחרדות. מהפחד שמא אהרוג את החתלתול בחנות ושהדם יהיה על מצפונו עלה לו הלחץ דם והוא ראה שחור בעיניים. הגור הסתגר ככדור בין הארגזים לקיר ורשף בעוז, רובין נבחה בחוץ, מתמרמרת על נידויה מהדרמה, "תחתונים" הורחק לפינה לאחר שהתברר לי שהוא אחרי התקף לב ולוקח כדורים. למזלי יצאה מהבניין שכנה צעירה מוכרת לי מגינת הכלבים והסכימה לקחת חסות על חילוץ החתלתול ו"תחתונים" כשתסיים סידוריה. שילחתי את "תחתונים" לקנות קוטג' וחלב במקום הבולגרית, סידרתי קצת את החנות שנראתה כשדה קרב וחישבתי מסלול מחדש; קניית התחתונים גזלה לי את הזמן שהוקצב לכתוב לנטע ועמית מה הן אמורות לעשות הערב. שלחתי להם מסרון שאשלח פרטי המשימה יותר מאוחר וחזרתי לרחוב הצעצועים בדרך הביתה. ויתרתי גם שמה. רציתי את הפישר פרייס הסיני אבל לא סמכתי על הבטרייה. החלטתי ללכת על עשר יחידות של מיקרופון מתנפח בכחול ואדום בשקל ליחידה. הם יועדו לכאלו שמפחדים ממיקרופון ולעופר שלח/יעל רנן שהערכתי שלא יגיעו אך לא איבדתי תקווה לצוד אותם בלילה. ב-12 לקחתי מונית עם מגבר ושמתי בחדרון במרתף "המנזר". חילקתי עוד קצת גלויות, התרעתי על ההצפה היום בערב, חזרתי לקחת את יתר ההפקה, לתדרך סופית את תמתמ ולהיפגש עם סלמא בתיאטרון. בתדרוך עם תמתמ עמדתי בשני תנאים מקדימים: קצר וסמב"ה (סופי מוחלט בהחלט). עם אעמוד בהם ידעתי, מעכשיו אחרוש בתלם בשלושה מימדים.

סלמא חיכתה לי בפתח התיאטרון וסיפרה שהיא ומאיה דיברו אתמול והחליטו שאולי כדאי במקום החלק הראשון לפתוח במשחק קלפים תמונות ומילים בעברית וערבית להרחבת אוצר המילים המשותפות. יופי של רעיון. הרעיון, לזהות את הדומה בשיח היומיומי ויישומו בממשק המשחק ומיד בתקשורת הבין אישית, היה מבריק. טפחתי על שכם המפיק. מפיק דגול מקיף עצמו באנשים שלא רק עושים בשבילו אלא גם חושבים בשבילו. ועוד נשים, שזה פי אלף יותר כייף כי זה פי אלף מעצבן כשהן מדברות שטויות. היא פרשה לפני חפיסה. שאלתי כמה קלפים בחפיסה ואם יש לנו מספיק לארבע קבוצות שבטח לא יהיו אבל אם חס וחלילא. סלמא אמרה שלדעתה יש שלוש חפיסות ושהיא תסדר אותן עוד חצי שעה, שעה, כשתחזור. לא צריך אמרתי, בדיוק העבודה להפרעתי. סימסתי לנטע ועמית, אחראיות בידורית #1 ו-#2 אשררנו את שש לתחילת שעת העבודה, הודעתי שההוראות יתעכבו, נעניתי לרצונה של נטע להיות במנזר, לא אלך נגד אינטואיציה נשית דווקא עכשיו, התחברתי לרשת והתחלתי במקביל לסדר את הקלפים. התיאטרון היה נקי ומסודר לקראת האירוע ומ"הקונטיינר" מאחורי הקיר היתה יופי של מוסיקה שהתאימה למצב רוחי, ענייני ומדויק כשל הזאב ב"ספרות זולה". בשלוש וחצי התקשר תמיר שהוא עלול להתעכב, כי הוא צריך להמתין וכו' והתחיל לספר סיפור. קלטתי איך הדם עולה לי לראש. אמרתיע לו שזה לא מקובל עלי להסתכן לאחר, שבבית ספר להפקות של אבא שלי יוצאים בזמן כדי להימנע מפקקים. סיימתי במהירות את השיחה במהירות לפני שהיא תצבור דציבלים בצד שלי,בזמן ההפקה אסור להתעצבן, יודע כל מפיק-על. בינתיים הגיעו מסרונים מבלומתנדב #1 ו-#2 עם מגילות של בעיות מעכבות. שיחררתי אותם ממחויבותם, יגיעו כן/לא לא ישנה. בארבע וחצי הגיע תמיר והבנות, ואחרי זה תמתמ וההורים, סלמא, רעות, דודי ושבט ילדים ממודיעין ועוד מספר הורים וילדים שהגיעו, לא יודע איך, אולי מהמהומה שיצרה מירי רגב. הגיעה השעה חמש. אני שונא להתחיל באיחור. איפשרתי איחור של עוד עשר דקות, האווירה נעימה, רגועה, אנשים באו להנות אף לא אחד חייב לסבול מהלחץ שלי. בינתיים מאיה הגיעה. באיחור, כיאות למשפחה, אבל הגיעה, אות עבורי לשחרר עוד מהלך. סלמא מתחילה במשחק המילים, אנחנו נחלקים לשתי קבוצות. אנשים בגילאים שונים אשכרא נהנים, וואוו והכול ג'וייס, יוליסס, מי פאקן היה מאמין, מה הוא היה אומר? אני יוצא לדבר עם נטע ועמית לוודא שהן בדרך. הן בדרך. יש כאלו שאפשר פשוט לסמוך עליהן. בלומתנדב #1 מתעקש לעשות משהו, בחשש רב אני נותן לו להסיע עמית בידורית #2. נראה אם הוא יצליח לבלבל אותה. יש לי תחושה שהיא ממורכזת, הלוואי עלי. שם את ציוד בידורית #2 אצל קייטן, מצמיד לו את תמתמ כדי שיוציא אותה מהנמל לכיוון "המנזר" ושולח אותו לפלורנטין. ההפעלה של תמיר מתחילה. הקהל מסוקרן, מתיישב בתוכם אבל הטלפון והמוח מטרטר. הולך לברר מה המצב ב"קונטיינר" להושיב שם את ההורים ואלי אביר כנציגי גרעין "בתלם" המקורי. שיטת הגרילה במיטבה. לוקח את בידורית #3 ומרכיב בעזרת מנהלת המשמרת. לחוץ להתחיל להקריא בזמן אם כי כבר קולט שהולך להיות איחור. בינתיים תמתמ נפגשת עם רונית ונטע ומדווחת שכל החוץ ב"מנזר" תפוס ואין מצב להיות למעלה, והן נשארות למטה, בחדר המרתף. בעייתי, אם כי יותר אינטימי. הבעיה היא שאין לנו שלט, משהו שיזמין סקרנים/יות להשתתף. אין מה לעשות. קייטן מדווח שאין כלום בהודנא, הכול סגור, ברור, מגיע לי, שולח את שניהם להקים עמדה זמנית ברחוב ויטאל. מתחילים את ההקראה מול השקיעה בנמל יפו. איזה כייף לשמוע את המילים. הולך לבדוק מה קורה עם אירוע המשפחות. אופפס..החליטו עצמאית לסיים אותו ללא הניעורים (התירוץ: אבדה הסבלנות לילדים). מכה קצת על חטא, אסור היה לי להשאיר אותם לבד, ככה פספסתי בדיקת ההפעלה הגופנית. לפחות עדין האווירה חיובית, גם זה משהו. מבצע את הבחירה להאזין לחברי גרעין "בתלם" מקריאים את "יוליסס" בבידורית #3 במקום לנסות להחזיק בשליטה על שתי הבידוריות. שולח את דודי להציל את בידורית #2 ומקווה שתמתמ תשעשע את כולם בבידורית #1, לא מציק לה. כשירדה השמש לגמרי סגרנו את בידורית #3, פיניתי את התיאטרון, החזרתי ציוד בידורית #3, הלכתי להתקלח, להוריד ראש סופסוף, מגיע לי ויצאתי ל"הודנא".

הצד הדרומי של "הודנא" היה מלא. כשתהקרבתי לצדו הצפוני שמעתי את דודי מקריא בקול רם. הקול הצלול והבהיר שלו, הלא מתנצל על היותו מתנשא. נעצרתי לפני שנכנסתי כדי לא לתת סיבה לעצור. זאת היתה הפעם הראשונה בכל האירוע, מתחילת הפקתו לפני חצי שנה, שפשוט בא לי גם לקרוא. אחרי מספר דקות נכנסתי וכמובן גרמתי להפסקה. ישבו שם קייטן ומאיה חברה שלו, עמית בידורית #2, דודי ודגן קייסר הקריוקי ישב בצד, לא מעורב. הם הגיעו ל"נסטור", פרק 3, פרק קשה לקריאה במיוחד שג'וייס אמר עליו שנושאו הוא "שינוי. הכל משתנה - הים, השמים, האדם, חיות. גם המילים משתנות.". שיחררתי את קריוקי קייזר, לא היה לבזות אותו, קהל לא יגיע והקריוקי הכי ייחודי בעולם קורה פה בתל -אביב עם "יוליסס". שעה קודם עבר אריק זילברמן והסתבר שהיה לו פרויקט משותף עם דודי. קניתי, כדרך הזולה ביותר להתחיל את מסע ההתנצלות על התנהגותי, בירה "זוהר" תוצרת בית, שגם היא תרמה, ללא ידיעתה להשבת עטרת יומבלום ליושנה. הקראתי עמוד, היה קשה אבל הרגיש לי התחלה חדשה. בעשר וחצי התפזרנו, החזרתי את ציוד בידורית #2 הביתה ונסעתי ל"המנזר" החניתי בכרם ועליתי ברגל בחוץ עמדו נסי ועוד בחור שלא היכרתי ואפשר היה לראות את תמתמ ורונית יושבות למטה. "המנזר" היה פחות עמוס אך פתאום המקום הקטן נראה זירה הולמת ואינטימית. הקריינות ב"המנזר" לא היתה מתודית כמו ב"פלורנטין" וכל מי שרצה הקריא מאיפה שבא לו. זה מסוג השינויים שמרוב שהם לא אמורים לקרוא בבית ספרי, לא חשבתי שייעשו. לפחות ניסינו את גרסת "תוכנית כבקשתך" - לפי בקשות הקריינים והמאזינים. הבנתי שהאחראית לשבירת השיטה היתה רנה, כבר מהקורא השלישי חשבתי בזעזוע וסתמתי את הפה. אנשי חבורת המנזר נראו עייפים אך מרוצים, אז למה להיות קטנוני. נטע בידורית #1 השתלבה עם החברים, נראתה מרוצה ואף נשארה לאחר שכולם הלכו, מרחיקה ממני שיכור שרוצה לדעת למה. המשכתי לקרוא עוד שעתיים עד לקראת סיום פרק "אוכלי הלוטוס". הפרק מתעסק בפרחים וסמלית רציתי להישאר שם, לא לעבור לפרק ,האדס" עם המוות וכל זה. חוץ מזה, המקבילה ב"אודיסאוס" ל"אוכלי הלוטוס" היא כשאודיסאוס ואנשיו מגיעים לאי אוכלי הלוטוס, שם כמה מהם אוכלים מפרח הלוטוס ואינם רוצים לשוב הביתה. הרגשתי שזהו, מיציתי, רוצה הביתה. הזמנתי פרק מתעסק בשעה שלוש כשהתחילו משחקי "קופה אמריקה" הזמנתי נקניקיה ברוטוורסט דשנה לרפד את המעיים וחזרתי הביתה

בלומשטרה יקרה

בלומקרייניות ובלומקריינים

בלומאזינים ובלומאזינות

הריני להזהיר רשמית על פתיחת יומבלום 2015, 101 שנים לפגישת ליאופולד בלום וסטיבן דדלוס.

אתיומבלומתעטוףהצלחה/ביומבלומלואצחוקוחדווה/אתיומבלומתלווהשמחה/עליומבלומתרחפאהבה

‫#‏יומבלומאלתגידולאידעתי‬, ‫#‏יומבלומאלתגידולאהבנתי‬ , ‫#‏יומבלומאירועפורחמעלממשלמופרך‬

עטלף צילום: עירד סולניק