פרק ה' - L.ZinT.L.V
הראש שלקחתי מהחשיש תוצרת ביתית הגחיך דבקותי בעישון עלים מיובשים. הקובייה הקטנה הכילה מרכיב פסיכו אקטיבי גבוה ומרגע שנדחפה לידי, כמה דקות לפני היציאה לדרום היא שידרה לי הכי אחי הכי אח שיש. ואז כמובן איבדתי אותה. הקובייה, שכרבים מאחיותיה מסדרת "אתה חייב לנסות" שלא עברו רישום בירוקראטי מסודר, הספיקה להיאבד ולהימצא מחדש. טוב, זה ההיסטוריה עכשיו לאחר שבוע במדבר בתנאי חום ויובש לא מבוקר היא פאקן שולחת אגרוף ישר ברוך הבא אל.זי. 2. טי.אל.וי. השימוש הראוי לפאר יצירת-אדם מתכלת הוא מקטרת. אין לי. צינור מים דורש מיומנות שיש לי ואני עף. הריח המתקתק של החשיש המתחמם מחולל אלאדין לנחיריים. המרקם הדביק, ששמר על צמיגות גאה ולא נדבק באגרסיביות לאצבע, רקד עם אש הגפרור.יצירת מופת של הכנת סמים ביתית מופת לסבלנות בייבוש ודחיסה. ציינתי וסימנתי שיש, בעתיד הרחוק, מחר, לבדוק אם מדובר בהפרדת תפרחת עם בד או הפרדת מים וקרח, וצללתי למוחי ברוטב לחות השפלה. רובין ואני התקפלנו הביתה לשטיח המוכר. נכון שכייף להיות סופר-נוסע וכלבתו הנאמנה אבל הכי כייף בבית.
למחרת בשבע רצנו לים. מלכי רטן שהחוף מגעיל מלא ערבים מסיימי צום הרמאדאן שהלוואי ויישארו כלואים בחורים שלהם. בעיניים מנומנמות הוא חיפש את המקדחה לפתוח את המחסן כדי שאוכל להוציא את הסאפ. בינתיים שיתפתי אותו, שלא יחשוב שאין לי חברים שונאי ערבים, בתמונה של אילן, בן כיתתי מהיסודי, סולן בצוות המחרצצים ביציע, שהובילו את מהומות אוהדי בית"ר בבלגיה. אתמול בערב. לרגע בעודי מביט שאלתי עצמי איך היו מתעשרים חיי לו לא ייאשה אותי מגיל צעיר אהדתו לבית"ר ירושלים, קובעת כתו תקן אוהד רף גבוה שלא הצלחתי לעבור, בטח לא כשנשוא האהדה היה הפועל "ראשל"צ. בימים מרובי ערבים או חרדים ( באלול "תקופת בין הזמנים) רובין מהלכת בינם כאלילת פופ, סמל תרבות. כל קפיצה שלה מעל הגדר מעוררת תגובות, תשואות, הערצה ויראה, שמשלימים את מהותה, עוטים כשמלה דמותה, כלבה גרמניה גאה בעולם שמי. ההתעסקות בחברי ילדות המשיכה עוד. האייפאד, אולי כתגובה מאוחרת לחום והאבק במדבר מילא אותי בהצעות הצטרפות לקנדי קראש סאגה שנשלחו ללא הפסקה ממנגנון המשחק שהשתלט על חיים, בן מחזור מהיסודי שאישר בהשהיה של שנה הצעת חברות. לכעוס? לנסות להציע לבדוק הגדרות משתמש שלו בכלי שדרכו הוא מפמפם סוכריות למוח, נו באמת..נראה אותי מנקה את הבאנג. עירית צלצלה בדאגה לבדוק תגובתי למכתב ששלח דה-קופ בעניין הסכסוך. פייסוש נבדק כי אני קורא, דוא"ל אני נזכר כשמשועמם לי המוח. לא קראתי עניתי, הייתי במדבר. משהו קרה? טוב, תקרא היא אמרה ונראה מה אתה חושב. הדוא"ל נכנס לי כקוף למוח. כבר התעצבנתי על עצמי אין לי כוח לצרות רוצה רק פאן פאן פאן ציטטתי אותו מאחד מטיולינו המשותפים. מדבר איתו בראש, ולעירית; טוב, בוא נראה איך יתפתח היום, אפתח כשיבוא לי לקבל סטירה.
הלכתי לאימון דוד אמר תרגע נרגעתי ככול שיכולתי. בשארית כשחזרתי הרבצתי למקשים. טוב, לא להרביץ, ללטף; משפטי אהבה מצייתי סמנטיק ווב שלי. מממממ.....
זהו, עכשיו אני פנוי לקרוא את הדואר העוין. מזה היא מתרגשת? נו, באמת. לפחות מדובר בטיעונים מסודרים שמצומצמים לעמוד אחד, לא מגילות שטנה שיש לגלול כקומיקס רשת, לקפץ בין תמונות מילוליות של קיא. דווקא בסדר. מצד שני אולי זה דוד אם הפאקן להירגע שלו שמשבש לי את הקריאה. אני חייב להישאר פתוח לאפשרות הזאת.
מה אני חייב לעשות, חייב, חייב, חייב. להתקין וורד על המק (רועי מזהיר אותי שייגמר הקופון), לשלוח ת'מחשב לתיקון (לרוקן ולגבות) לכתוב על "מהתלה נצחית", "אהבת עולם". חייב משהו דחוף שישטוף לי את האשראם החוצה. מוריד את הסדרה הדנית "ההריגה" צופה בפרק 1. שלפתי את "כתובת
אש" קובץ סיפורים של יעל נאמן ושמתי על השולחן, ווידוא הריגה
brush with paint on scene from rebecca (hitchcock, 1940)
