טמבור גולש; פרק י"א - מביך אבל...בסדר

ברביעי גולש למסמך השבוע. זה השלב שאני יכול להרשות לעצמי לבהות. דילמות של על פי כך או בלי יכולים לשוב ולצוץ כשבאמצע הייתי בעשרות ומאות עולמות. רובין חולה ויש מתח בבית. מלהק עצמי כרע וקשוח, טייפ קאסט מוחלט. והנה היא קמה רק בשביל להראות לכולנו ונובחת על השד]פאקןמיודעמה, לורד התחיל, נו אז.

אחרי זה נסענו למרפאה להתחיל רשמית את השבוע שהסתובב בלאו הכי סביב רובין. התסמינים בבדיקת הדם והשתן הראו בילירובין [תוצר פירוק תרכובת אורגנית של פחם ומימן שבמרכזה ברזל, נוצר מפירוק וחמצון של תאי דם אדומים] גבוה שמתרחש כשייצור בילירובין עולה על יכולת הכבד לסלק בילירובין. הזמנו אולטרא סאונד והגיע רופא נחמד שהתברר יותר מאוחר כאח של דיבונה, חברה של תמתמ ולא מצא כלום. הבדיקה התרחשה כשרופאי המרפאה היו בפגישה שבועית וכשהם יצאו התקיים דיון שבו הוחלט ללכת על נתיב של הרעלה כלשהי. חטפתי על הראש על סירובי לאשפז אותה אבל לא התאים לי כלבה שוכבת לבד. הם לימדו אותנו לעשות עירוי תת-עורי, לקחנו מרשמים ויצאנו לסיבוב איסוף תרופות. עברתי בחנות טבע בנחלת יצחק, לגמור מהר את הקנייה ולא לגרור את המחשבה על המחיר השערורייתי. תומכי הכבד שייכים לסוגת תוספי התזונה, הלקוח, חולה או מקורב לחולה, נמצא לחלוטין בידיים של היצרניות והיבואניות. לא הצלחתי עד עכשיו להבין מה SAM-E. מחירה (180 ₪) משייך אותה בכבוד לרשימת התרופות שמיועדות להקל על מצוקותינו הנפשית ותחושה שהנה אנחנו עושים משהו. בסופרפארם מתחשבים בנו קצת יותר וחצו את קופסת התרופה (אורסוליט, חומצה מצויה באופן טבעי במרה וכמויות גדולות במרה של דובים שחורים אסיאתיים, רק בשביל מידע כזה שווה לקנות אותה.

אבל, וזה הכי חשוב, רובין הבוקר קצת יותר עירנית וטרפה את כבד העוף שקניתי לה בטיב-טעם ובישלתי במים. הוספתי לה גם חלה שיהיה לה לנגב את הרוטב. התפטרתי/פוטרתי מתפקיד הכנסת הכדורים. אפילו סנדוויץ' נקניק כבר לא עובד עליה. מחר אחפש כבד בקר, סיבה להגיע לקצבים בלוינסקי, מזמן לא ביקרתי אותם.

נוסף לרובין מספק מזג האוויר החורפי עוד תירוץ לא לנסות לגלוש. אם כי עדין התירוץ לימי חול -נחישותי לסלק כל הסחת זמן חוץ מהסחת דעת ולהתמקד בכתיבת רב-המכר הכי מגחיכה בלוג שמוקדש לגלישה. לא תהיה ברירה אלא להמשיך אותו ולו רק בשל כך (שמעת על זה שכותב בלוג גלישה בלי לגלוש? בטח הוא חבר שלי קוראים לו שובי דובי דובי דו) על מה אתה כותב? על גלישה. אתה גולש? לא, אני עסוק בכתיבה, הכלבה שלי חולה, בא לי לעשות עוד דברים ואין לי את השעתיים להיכנס למים. עוד תירוצים? בטח: שבימי חול צריך להתקשר לדוד, שביום שבת אני לא אוהב ללכת, שביום שישי הלכתי לאימון מאוחר ואז יצאנו, תמתמ ואני לסיבוב. גולש על הבולשיט להמשך הגדרות. לפחות אגיע מוכן לסבוב הבא של הגלישה.

סיימנו השבוע לצפות ב"איש על הגבעה הרמה". אהבתי, תמי פחות. בשיחה עם דג-זהב סוכם שעלי להתעמק קצת יותר בכתבי פיליפ ק. דיק בעיקר בגלל שעדין אני מזהה אותו בטעות ככותב מד"ב, מצמצם אותו מהיותו חלוץ כתיבה פוסט-מודרני, חלוץ סוגת הרומן הפרנואידי וכותב סיפורת פילוסופית

את דיכאון המחלה העברנו עם חמישה פרקים של פארגו, עונה 2. אותנו זה ריפא. יש מצב שנרדמנו בפרק החמישי. אף לא אחד מאיתנו איך הגענו לסוף.

קריאתי השיתופית הופכת שוב לקריאה מקבילה הפעם הסתנן "מפגש עם חוליית הבריונים" של ג'ניפר איגן [לביקורת מצוינת של ליאת אלקיים] , הסתנן ובגדול. יש את סוגת הספרים שהעמוד הראשון אומר תשמור, לא לעכשיו, יגיע. זמנו של הספר הנכון הגיע. בעדינות איתו, לא מתנפל עליו, מצב חוליית בריונים נותן כבוד. שם הספר מרמז אלימות זכרית ומה שיש בו הוא קור רוח נשי, חומל מיסודו. קל להתמסר לקולה. היא מדווחת מהשטח ויש בשידור דחיפות קול וצבעוניות תעשיית המוסיקה.

מכונת הנצח של אלכס/ינאי; בדידותה המוחלטת של דובה בזמן החלמתה מניסיון ההתאבדות, והיטהרותה כשהיא מתכנסת לתוך כאבה, מאפשר לה לחבור לכוח החיים הטמון בטבע. ריח הסתיו שמגיע מבחוץ ומבשר על הסתיו, מבטיח התחדשות ועוזר לה להאמין שיכול להיות טוב. צו גיוס שמגיע בדואר משמש לה כקריאת כיוון והזדמנות להרפתקה. ההבטחה לחיים חדשים=לצאת מהבית הוא כל מה שדובה צריכה כדי לשמוח. ואז יש קפיצת זמן לשירות ואופס, גלגול (מכיר..אני כבר הגר ינאי למתקדמים) 12 יום לאחר שדובה ואני חשבנו שהגענו אל המנוחה והנחלה מגיע קצין חדש, גיא, לבסיס. גיא מראה לדובה מאיפה משתין הדג. הוא מבין במשאבי-אנוש ומצליח לנצל את תבונתה של דובה בלי לפול למלכודות הרגשיות שהיא טומנת לו. הבחור מסתורין ובטוח יש לו קטע עם האח המאוד מוצלח שלו. גיא כל כך מסור ורציני לצבא שדובה, לובשת עליה שוב את כסות האביר-מגן ומאפשרת לו להתקרב אליה כדי שתוכל להציל אותו מעצמו. במקרה של אלכס תפרה לעצמה דובה הסבר כדי לתת לה כוח להגיע לאלכס. במקרה של גיא, היא זקוקה לסיפור כדי לאפשר לעצמה להיפתח לניסיונות ההתקרבות שלו

יום רביעי הגדול

סרט התבגרות מ-1978 של הבמאי ג'ון אווילדסון שהפך ברבות השנים לסרט קאלט. הסרט מבוסס על NO-PANTS MANCE (גיחוך חסרי המכנסיים), סיפור שכתב דני אאברג למגזין גלישה בשנת 1974 על ימיו בחוף מאליבו. התסריט נכתב על ידו וג'ון מיליוס, אחד מהיוצרים המקוריים ביותר בהוליווד, גם הוא אחד מהקבועים של החוף. לעומת שנות ה-60 שבה נוצרו כעשרים סרטי גלישה הרי שבשנות השבעים היה יום רביעי היחיד. סיפור הסרט עוקב אחר התבגרותם של שלושה גולשים בין השנים 1961-74 ומעברם מנערים שמעיניהם בעינוגים למבוגרים שצריכים להתמודד עם נישואים, מלחמה, מוות, אהבה וחברות. שיא הסרט הוא כששלושת החברים ג'ק, ישיר וארצי, קאט, גס-רוח ושרמנטי, ומאט, נועז ואלכוהוליסט נפגשים שוב ב"יום שלא היה כדוגמתו" לאחר צהריים של גלישה מסוכנת ומטהרת כאחד. הסרט נכשל בקופות וזכה לביקורות שליליות אך הזמן הוכיח אחרת והוא צבר קהל גולשים אוהד שהיטיבו להבין את כנותו.

יום רביעי הגדול היה אחד מהתמריצים העיקריים לקניית גלשן הרוח (עוד עדות מצערת להליכתי הסרטנית, בעקיפין. למה לא יכולתי לקנות גלשן, זה הרי המסקנה המתבקשת מהסרט, לאאאאא...גלשן רוח יותר קל). באותה תקופה הלכתי בעיקר לסרטים אירופאים והעובדה שהסרט הצליח בכזאת עוצמה לגעת בי, שיכולתי לכול אורך הסרט להתעלם מהקיטש ולהתרכז בעיקר – הכוח שמעניק הים ואהבתם הנואשת של הגיבורים לים, מעידה, אני מקווה, עלי ועל הסרט.

BOIL אבעבוע

(טוב, נראה לי שאני ממציא מילה, פאקן אבעבוע בים יותר טוב מאבעבועה)

דפוס מעגלי על פני הגל שנוצר כשנחשול עובר על אזור מוגבה, סלע או קבוצת סלעים. בוילס, אבעבועות הם דגל אדום, סימן למים רדודים. קשה לחצות אזור שכזה כיוון שסביבת האבעבועה לא יציבה ונוטה למשוך אליה את קצוות הגלשן. אבעבוע מופיע בשפל ונעלם בגאות. בזמן גלישה אפשר להשתמש באבעבוע כסמן, עזר במיקום היחסי של הגולש מול הגל הטוב הבא.

גלישת גוף

גלישת גלים כשהגוף הוא מקצוע המשטח, היא צורת הגלישה המקורית והטהורה. עד 1970, לפני שפותחה רצועת הגלשן התמחו כל הגולשים בגלישת גוף כיוון שמרבית הנפילות לוו בגלישה לחוף לאסוף את הגלשן האבוד. כעבור 20 שנה נחשבה גלישת גוף כאומנות אבודה אבל בתחילת המאה ה-21 חזרה גלישת הגוף להיות פופולארית. אין תיעוד על גלישת גוף אך די ברור שהיא הושפעה מדגים ויונקים רוכבי גלים כדולפין וכלב-ים והשפיעה על גלישת משטח גלישה. מאחר שאנתרופולוגים מציעים שגלישה התחילה בהוואי 2000 שנה לפנה"ס הרי שגלישת גוף מקדימה אותו. ידוע שגנן פולינזי לימד גלישה ב-1900 בחור אוסטרלי שהשתמש בידע ללמד תיירים בסידני.

גלישת גוף הפכה לפופולארית בשנות ה-20 של המאה ה-20. וולי או'קונור, אלוף אולימפי, נהג להרשים תיירים כששחה לתוך הגלים הענקיים, צלל לתוכם הסתובב וחזר לחוף. מריון מוריסון, שחקן כדורגל אמריקני וגולש קרע את רצועת הכתף שלו תוך כדי גלישה בחוף באלבואה, עבר להוליווד ושינה את שמו לג'ון ווין.

ב-1931 כתב ופרסם רון דרומונד, גולש מקליפורניה, את "אומנות רכיבת הגלים", 26 עמ', המדריך הראשון בעולם לתפישת גלים. באותו עשור קרו עוד שני פיתוחים; אוון צ'רצ'יל, עוד גולש מקליפורניה, ייצר את הסנפירים הראשונים לאחר שביקר בהוואי וראה שהמקומיים יוצרים סנפיר מעלי דקל משוכים בזפת לייעול הגלישה. קאל פורטאר, מציל מסנטה-מוניקה לימד עצמו לגלוש על הגל לרוחב ולא ישירות לחוף. פופולאריות גלישת הגוף הפכה ליותר ויותר פופולארית משנות ה-40 ואילך מרוויחה מנגישות הגלישה במשטחי גלישה.

גלישת גוף נעשית על פי רוב על פני הגל ובתוך צינור כשאפשר אך גולשי גוף מתקדמים מבצעים היפוכים וגלגולים. לפעמים הגלים הטובים ביותר לגלישת גוף הם אלו שלא מתאימים לגלשנים כמו גלי שוברי-חוף צינוריים, מלאי חול ותלולים. גלישת גוף היתה תמיד האחות הפחות מפורסמת של ספורט המים בגלל הקושי לצפות בה וההעדר הציוד שהקשה על שיווק תועלתני. למרות זאת היו לספורט את הגיבורים שלו, ראוי לציון מייק סטיוארט, מציל מהוואי, הראשון לבצע גלגול חבית בצינור באמצע שנות ה-70. שנות ה-2000 החזירו את מעמד גלישת הגוף עם סנפירי יד איכותיים בנוסף לסנפירי הרגל, ברק אובמה שגלש באלגנטיות והסרט Come Hell or High Water שיצא ב-2011 בהפקת שני גולשי גלשנים מקצוענים שגילו את גלישת הגוף והספר "מצוקת אנשי הטורפדו" שתיעד את צילומי הסרט.