טמבור גולש; פרק י"ב - גלישה במוח בלבד

לעצלות ולקור נוספו השרירים התפוסים לאחר ריצת התחתונים. אחרי שלושה ק"מ, שזה פחות או יותר מעבר לגדה של נקודת ההזנקה, קלטתי שמצבי הרבה יותר טוב משחשבתי. הבנתי שבהערכתי העצמית הלקויה לא החשבתי את 3-5 ריצות שטח החודשיות במדבר מחוץ לאשרם במדבר לכיוון מזרח וצפ' מז'. שכחה שנועדה לפאר את מורשת הריצה או אולי תוצאת אי- רשמיות מובנה של היציאה לריצות אלו, שאף פעם לא מתכנן לאן ארוץ יודע כמה זמן הם יימשכו.

הדבר היחידי שאני יכול לעשות עכשיו הוא לדדות עם הרגליים ששריריהם תפוסים ללמוד קצת על הנושא. ההסבר המקובל הוא ששריר תפוס הוא תגובה טבעית של הגוף למאמץ, תוצאת קרעים מיקרוסקופיים בסיבי השריר וברקמות חיבור כמו גידים ורצועות. הנזק: שבירת החלבון, דלקת מקומית ועלייה קלה בטמפרטורת השריר, מאיצים. תהליכי התאוששות ובנייה מחודשת של הרקמות שניזוקו. אבל, מה שידעתי על חומצת החלב כאחראית לפגיעה ולהתאוששות, התברר כלא נכון. חומצת חלב שנוצרת בשרירים בעת ביצוע פעילות גופנית מאומצת וממושכת היא לא האשמה בשרירים תפוסים. הטענה היתה שכמות החמצן שמגיעה לתאי השריר בזמן מאמץ אינו מספיקה לחמצון מלא של גלוקוז ולכן נוצרת חומצת החלב. חומצת החלב מצטברת בשריר גורמת לכאב אופייני בשריר (״שריר תפוס״), שחולף עם הזמן כאשר לשריר מגיע דם טרי נושא חמצן. אז חומצת החלב מתחמצנת ומנוקזת מהשריר. היום כבר יודעים (תודות למחקר של ג'ורג' ברוקס מברקלי שחקר את טענת מאמן הכושר שלו אמר לו שחומצת חלב הייתה הגורם לתחושת הצריבה והירידה בביצועים שהוא חווה בעת ריצה קשה. ברוקס המשיך והשלים תואר דוקטורט בפיזיולוגיה של האימון והפך את חקר הלקטט למפעל חייו) שההיפך הוא הנכון. לקטט משכך עייפות השריר בתיאוריה 2: דפולאריזציה. כיווץ שריר נגרמם על ידי זרמים חשמליים שזורמים בכל הגוף בעזרת מינרלים הכוללים נתרן ואשלגן. כל התכווצות תא שריר כרוכה בחילופים מהירים כברק בין מולקולות אשלגן בתוך תאי השריר ומולקולות נתרן מחוץ לתאי השריר אשר מחליפות מקומות. חילופים אלה הכי יעילים כאשר יש רמה גבוהה של קיטוב (הבדל בכוח של המטען החשמלי) בין האזורים בתוך ומחוץ לתאים. בתחילת פעילות גופנית בעצימות גבוהה, המטען החיובי בתוך תא השריר חזק בהרבה מזה שמחוץ לתא השריר. הבדל זה במטען החשמלי מקל על הנתרן והאשלגן לחצות את קרום התא. במהלך פעילות מתמשכת בעצימות גבוהה, אשלגן משתחרר מתאי השריר מהר יותר מאשר ניתן לתעל אותו בחזרה באמצעות משאבות אשלגן מיוחדות בקרום התא. ההצטברות שנגרמת של אשלגן מחוץ לתאי השריר גורמת להפחתה הדרגתית של ההבדל במטען החשמלי בין פנים התאים למרחב הבין תאי, וכתוצאה מכך להתכווצויות שרירים חלשות יותר ופחות יעילות (כלומר עייפות).

השבוע היה בסימן ההתכוננות לפגישה עם דודי לגבי גרסה 2 של הרב-מכר. למזלי הרב עליתי על ראש מספיק מוקדם לפני הפגישה כך שכל הבלבלה התנקזה באימון. [עדות מהשעה שלפני: לקראת דודי. היום מחברת שרשרת, צירוף מקרים שנבנו בעמל רב מתקליימקס, מצב ראש השנה הנה מגיע מצעד. צולל על מות שירי ילדים, מתאזן עם חישוק חיפושיות קנדמה מחכה] . דודי היה במצב ממש גרוע כי קיבל שתי ידיעות כואבות כלכלית. שוב, לא נותר לי אלא להעריץ את העמידות שלו. לא הייתי יכול לשרוד חיי המתנה למשקיעים. איכשהו הצלחתי להרים לו את המצב-רוח. לא זוכר מה אמרתי אבל נתתי לו איזה רעיון לגבי הלוואה מהבנק שפתח לו איזה זיק תקווה. (דוחה את ההתקשרות אליו לשאול אותו קרה עם זה, מפחד לשמוע שהוא התאכזב). הקראתי לו את התקציר תוך כדי שהוא קרא. הסיכום שלו היה שא- חסר אהבה (בין מרתה לויטאלי) וב- האוליגרך צריך לדעת הכול ג- השוטר צריך לעבוד יותר. ההערות במקום ואני מתחיל את הכול מחדש. מתחיל להיות מגוחך אבל זה הכי נכון, לא יעזור כלום. הבעיה היחידה שאני הרבה יותר מדי מתמזמז ומעריץ עצמי על שאני בכלל כותב, אבל מה נעשה? רק להמשיך לעשות ולנסות לקום מוקדם.

למחרת לקחתי קצת חופש להתארגן על יום בלום. באותו יום כתבתי מסמך הסבר והקדמה לעודד וניאו שארצה לעבוד איתם ביובלום 2016. חשבתי על דודי כל הזמן. כמה התרגשות רק מלחכות לשניים שירצו לעבוד איתי, לא שישקיעו בי, בלי להיות תלוי בהם בכלום, רק ציפייה נטו. זה איום. התנחמתי בספר "מוקש קטלני" של לי צ'יילד. פאק, אי-אפשר לעזוב את הספר, הוא כל כך זורם שמהחצי, שכבר בא להתחיל לדלג, העין יודעת אוטומאטית לאן לנחות. ככה כותבים רב-מכר. איפה אני איפה הוא. רביעי מסתדר לי טוב כיום השיתוף והתקדמתי עוד קצת ברשימת החיפושיות שלי. מסתבר שאני ברגרסיה מוחלטת לגבי הביטלס,לא מפסיק לשיר אותם, בביטלמניה מוחלטת

ביום חמישי היה הניתוח של אמא. פרטים סופשנחת. היתה חוויה קשה ומאתגרת הקטע באמצע הנסיעה. כבר לא יכול להרשות לעצמי את השטויות האלו, לא נהנה מזה.

מה....שאולי בכל אופן, אתרגם איזה מושג גלישה ככה בשביל להרגיש מספיק טוב, שסגרתי את השנה החולפת עם הים. בונזר, ברור שאתרגם

בונזר

סוג גלשן שנוצר ב-1972 על ידי מלקולם ודנקן קמפבל . הבונזר היה מראשוני הגלשנים שהשתמשו בשלושה סנפירים: זוג סנפירי צד, כמו בהונות לפני הסנפיר המרכזי. בנוסף היו לגלשן הבונזר שני שקעים מקבילים בקצה האחורי של הגלשן. הבונזר (סלנג אוסטרלי לBITCHIN ) היה להיט בשנים שאחרי והטענה היה שהוא מהיר וקל יותר לנוע איתו מאשר גלשני החד-סנפיר של אותה תקופה. הרעיון אומץ באופן רשמי על ידי בינג, יצרני גלשנים מקליפורניה, אך מסיבות לא ברורות מעולם לא תפס. ב-1975 פתחו האחים קמפבל קו יצור לגלשנים ואף ייצרו גלשן עם חמישה סנפירים שזכה לפופולאריות מסוימת. תלת הסנפיר הפך לתו-תקן אצל גלשנים קצרים. סיימון אנדרסון, ש THURSTER, דגם הגלשן שלו עם שלושה סנפירים נחשב לראשון בעולם, צוטט לא אחת מעביר את הקרדיט שהוענק לו לאחים קמפבל

תיעוד משפחתי מהשבוע

פותחים את ארוחת יומולדת הרשמית עם קוקטילים של קוסיות, סלפי של נישוקים האחיות פרת, טוב יאללה לכתוב תתחיל לאכול, משמעת מתחילה מהבית ! — eating Indian food at Taizu Restaurant with Tamtam Tamara and Orily Pratt. יופי של אוכל, גרסה שכמותה לא אכלנו לטעמי אוכל הודו

"מה,שמעתי שבשיחה עם אבא היו לך השגות" אמרה אמא ועיניה עברו למצב מבט מזמין דו-קרב שעלול להיגמר רע ושנינו נדמם.

- בקטנה, פרקטי לגמרי, הופתעתי פשוט, בוסתן ספרדי, את יודעת

- יש בעיה עם בוסתן ספרדי ? חשוב שהם (הנכדים) יכירו. אתה גם מאוד נהנתה כשהיית בגילם וראינו ביחד. ואתה תהנה עכשיו

- אמרתי משהו

- אתה כל דבר חייב להרוס. מה קרה, טובה. יש לנו התחייבויות אחרות אפשר לחשוב. אתה תהנה

- אההה...זה את יכולה לסמוך עלי — with Ido Ben Yakov Cohen and Nur Ben Ya'akov at ‎התיאטרון הלאומי הבימה‎.

בוסתן ספרדי - מסע אנתרופולוגי לימים שבהם סצנה בהצגה על מישהי שהולכת להתפלל בחברון לא עוררה מחשבה שניה

קנדריק לאמר זמר השנה של ברק אובמה