טמבור ב.סדר פרק ב

לקח לי כעשרים דקות להבחין בתספורת החדשה של רנה, קצוצה ומתולתלת קלות ואחרי זה התקשיתי להתיק מבטי ממנה. עד אז הייתי ממוקד בעצמי, בפריסה והגשת לה-מולן, האחרון לפני פסח, ובחולצתה הכחולה. מרינה, שבדיוק נכנסה רפרפה ידה אמרה שעשרים זה בסדר בשביל זכר, ואפילו לא רע. חוץ מזה גיליתי שחטיפי חלבה, מהצד המתוק של הכיבוד, מצאו את ביתם בכל אחד מסוגי הלחמים שהבאתי. מאוד נוח שאפשר לסחוב את האתיקה בתוך הידני ומאז שמקפיד להביא משקפיים יש כיסוי לבהייתי במסך. לאחר השיעור הארוך, שרנה לא מוכנה לקצרו אפילו בדקה, הלכתי עם אלי וקשקשנו קצת על יום בלום, הפקה ושיווק. בפינת בן יהודה עצר אותנו בחור, אמר שהקשיב לשיחתנו, שאנחנו נשמעים כאנשים שמבינים באינטרנט ושהוא רוצה להתייעץ איתנו בקשר להשקעה שאבא שלו עשה. אלי ואני הבטנו זה על זה, ועצרנו מלומר לו כמה גרוע יכול להיות מצבו אם הוא רוצה עצה ממישהו ברחוב אבל לא יכולנו שלא להתפעל מישירותו. לאחר ששטח בפנינו בקצרה את סיפור ההשקעה בחנות משקפיים (!!) וירטואלית ברשת ולאחר שתמצתי לאלי את ניסיוני המשקפופרי, בחנתי את מידת סקרנות הבחור לרשת וכמות הכסף שיש לו להפסיד ומסקנתי היתה שהוא ייצא מורווח רק אם לא ייקח יועץ אלא ייכנס בעצמו לעובי הקורה בשנה הקרובה ויעביר השקעתו מסעיף 'למטרת רווח' לסעיף 'לימוד'.

"חופש ברמת העיקרון" שואל את עומר, מורה כיתת מתקדמים של יום ג', שאליה הצטרפתי לאחר חזרתי למרכז, בתום סערת גולדמן ומששבתי מהמדבר. "חופש כעיקרון, בדיוק כך" הוא חוזר ואומר. זה אומר שבנוסף לעקרונות יציבות, שחרור, נשימה חופשית וכיו"ב שלא זוכר, אנחנו מתאמנים בשיעור על תנועה חופשית, פתוחה, הפוכה מסגורה, תנועה גדולה הפוכה ממכווצת. מתבאס שלא זוכר, ולא פחות מכך שהעקרונות לא רשומים לי בשום מקום שיכול לחזור אליו. הסרט "עדין אליס" על מחלת האלצהיימר שראיתי בחמישי בלילה מספק כמה תובנות על דרכים לעבוד עם שכחה. שכחה כאידיאולוגיה, הויתור לה, לשכחה, לאי-יכולתי למשל ללמוד את רצף תנועות הקאטה, משפיע רוחבית על שאר הפעולות. הסרט נגע במקומות בהן רשימה, אותו חוט שעליו סח פעולותיי לא ברור ולכן לא ישים. כשמגיע למצב של רשימה ברורה, סופית או אינסופית של מטלות בקצב אחיד או משתנה, קורים לי דברים טובים, בעלי ערך. כשהרשימה בהירה, בפעולות מכאניות, עם ברירות מחדל שנשקלו מראש, יכול המכווץ שבי להקטין מספר פעולות ולהעלות קצבן והמרחיב- להגדיל מספרן ונפחן ולקוות לטוב

אמית הפתיע אותי ושחרר לאוויר העולם את "חותם שלמה", הסרט שצולם מספר שנים אחרי "ריקוד החיים" ושהשלמתו נתקעה עד עכשיו. צופה בו ומשחרר תגובה לאחר שחוזר מאימון:

צפיתי בהתרגשות בסרט ״חותם שלמה״. לצפייתי בהווה התווספו רבדים היסטורים אישיים של היכרות עם הנפשות הפועלות ושמחתי שהוא הגיע אלי באקראי, בהקלקת יו-טיוב. כה פשוט. דניאל אמית מלווה את חבריו במסע שורשים. פוליטית, הסרט שצולם לפני 15 שנה לא יכול היה להגיע בתזמון טוב יותר. למרות שכולו צולם במדבר סהרה, הוא הוא נוגע ישירות במה שקורה כאן עכשיו. חבורת ישראלים צעירים, בינהם תלמידי המוסיקה מוש בן-ארי, גיל רון-שמע, וגבריאל מאיר-הלוי נפגשים, מנגנים, מהרהרים. הסרט מאפשר מרווח מבט שכזה, פעיל וסביל כאחד. דניאל אמית הביא עוד יצירה סיבובית שמשחקת לצופה בין סוגי סוגות צפיה, סגנונות קולנוע ווידאו, תעתועים שמתחדדים לשאלה ״האם את/ה צופה בצופה״:)

הסרט הגיע בתזמון מעניין, כשאני שוקל אם להיכנס לפרויקט סרט תיעודי על אשרם במדבר. הפער בין תקשורת מעולה ברמה אישית ביני לבין דהרמה, הראשונה שהכרתי באשרם בפסטיבל הדיג' ושנפגשתי בה שוב בביקור האחרון, וחוסר תקשורת עימה בנוהל הפקה הזכיר לי מקרה דומה ביני לבין קייטן לפני מספר שנים. פתאום, תמרורי "עצור" אדומים התחילו לעוף לי מול העיניים. אני שונא את המצב הזה כי אז הוא מכריח אותי לעשות ריאליטי צ'ק על היבטים אחרים בהפקה כציוד, נכונות אנשים אחרים וזמני המוגבל. דחיתי את ההחלטה עד כמה שאפשר ולבסוף ויתרתי. יש ברשימה עוד כל כך הרבה דברים ואם כבר מדברים על בהירות אז סילוופלה

התחלתי לכתוב את גרסה ד'. ברור שעושה טעות ועלי להשלים את הסיפור אבל לא מסוגל להמתין, חייב לזוז. כל כך כייף שזורמת הכתיבה שכבר לא יכול לחכות ליום ראשון לדעת מה יקרה. שולח לדודי ולתמתמ כדי לאלץ עצמי. לא מקבל מהם שום תגובה כך שיש מצב שכרגיל אף לא אחד קורא אותי או אולי כן. מחר ויטאלי הורג את גרגורי, בעצם לא...רומאן פותר את היעלמותו הראשונית של ויטאלי. בשני גרגורי ימות. בינתיים גומר עוד באלדאצ'י (נאמנות כחולה) יש מצב שקיבלתי הרעלה ממנו

במקום לצלם את התספורת של רנה