טמבורחג פרק א' - שטף דם
נוח להדביק את תחושת הבשלות שאופפת אותי לאווירת החג. שקט ברחובות, התעסקות במסורת, מצב קודש מתמשך שלא כימים ימימה וכן כימי חג שהיו קודם ויהיו אחרי, בלי קשר אלי. ההחלטה שלא להפיק תיעודי על האשרם - שמשמעותה המעשית שלא היה צורך לטרוח לנסוע במהלך חול המועד למדבר – נחשבה כסממן לבגרות, לשיקול דעת. יכולתי להמשיך בקצב שלי לכתוב את רב המכר, לצאת לאימוני חג ב'מרכז הישראלי' ומיד לחזור הביתה, להשתטח על הקיר ולראות סרט או פרק מסדרה ולעבור עוד יום שקט ורגוע. קיבלתי גושפנקא, בלי שביקשתי, בשיחה שהתקיימה בשיעור שפינוזה שהתנהל, אולי מאווירת חג או מהיותנו מעטים,שלושה זכרים ורנה מרגישה פחות מחויבת, יותר כשיחה פתוחה מאשר היצמדות כרונולוגית ל'אתיקה'. רנה סיפרה לנו שיצא לה לקרוא על סיפור קצר שהיא כתבה לפני שנתיים (סיפור שרציתי שתשים אליו קישור בערך הויקיפדי שלה והיא לא רצתה,שכחתי לשאול אם היא שינתה דעתה) ורק עכשיו היא מבינה שהיא היום קוראת את שפינוזה בצורה אחרת משהיא ונורה, בת דמותה בסיפור, קראו והבינו אותו אז, לפני שנתיים. אלי ואני היינו אחרי פגישת עבודה על יומבלום בצהריים וטיפוליים מאחה"צ ומעלה והבחור חדש, שלא מכבר חזר מהודו, עדיין תחת השפעתה המרככת, העדפנו כמובן לסחוף אותה להרחיב בנושא במקום לחפור בטקסט. אם קודם היא ראתה בשפינוזה מעין נביא אמת הרי שעכשיו ירדה ממנו ומדבריו המיסטיקה. היא, רנה, רואה עכשיו בשפינוזה אדם שכותב מדריך לחיים מנקודת ראות של מי שהצליח להשקיף ולנסח את חוקי הפעילות האנושית. למדריך שכתב יש רק סיבה אחת – להקל בהבנת סביבתנו ושכלנו, הכלי שדרכו מושגת ומומשגת ההבנה.
רק שלושה סיפורים הועלו לדף הכותבים של הארץ:
שוטים ועקרבים | רון אלדר
אגדה ומציאות בקיבוץ. אדם הנגר בנם של התופרת וחרש הברזל פוגש אב טיפוס פוסידון. הסיפור הזה נפל לי מדויק על מצב בחג ונחמד להתחיל בו את קריאת סיפורי 2015
כי תבוא אל הארץ/אמיר קונסטלבר
מסוג הסיפורים שבגללם חשובה התחרות. לפני מותו נזכר דוד בילדותו ובמסע בריחתו שלו ומשפחתו מאירופה במלה"ע
ארוחות קפואות/חן רוזנברג
סיפור יפה ועצוב. האבסת גוף, מילוי חלל ריק כחלק מתהליך אבל. בתחילת הסיפור עוד יש תקווה אך מתי שהו - בשבילי זה קרה כשהבנתי שאין לאקרמן ושאשתו ילדים - מתברר שהחלל בנפשו של המתאבל יתמלא רק משהוא יחבור למת, לא רק בדמיונו אלא בממשות חדלונו להתקיים
התלהבותו מחד של אבא מהראיון עם ציפר ב'ישראל היום' בשיחה שלאחר הסדר העניקה נופך פרברטי מעודן למערכת יחסי עם עיתון 'הארץ'. שלילת זכויות הכניסה לאתר, סגירת הפרצות עד שאפילו לקפה דה מרקר מעקלים לי סיסמא מקשים עלי לוודא שהנה, שוב לא זכיתי בתחרות סיפורי הארץ. אלגוריתם שומר סף שונא אותי, לא נותן לי זמן קריאה לחמש שורות שמגיעות לי, נדמה לי, לפי חוק. מיד שפותח קישור משלל ההיצע משתלח בי ריבוע כחול ציוני שמאפיר את המסך. בטוח לא זכיתי במקום ראשון ושני ובכלל, נוח לי להאמין שמתוך נימוס יקי היו מודיעים לי.
#טמבורחג פרק א'- שטף דם
בחגים, כשערב יורד על תל אביב, ויומי מגיע לחלקו הרפואי, ראשי ממלכתי מתנדנד בין מלאות פומפוזית לריקנות שטיחית. איך לא?
ברור לי שאם אמתח זרועותיי לסלפי עם עץ תפוז-סיני וברז תשפיע השתדלות שכלי והארכת שרירי על כושר פענוח צנרת מערכת ההשקיה שנשבעתי לקדם הקיץ שישפר את יומבלום וכן הלאה וכן הלאה
בדף הכותבים של תחרות סיפורי הארץ הועלו רק שלושה. איפה השאר, מתביישים או שסתם לא אכפת להם. מערכת יחסי הפרברטית עם הארץ הגיעה לכך שנמנע ממני לקרוא את אלו שזכו. הפאקן דה מרקר שהארץ מתיר לי לקרוא הוא איזה התגרות במוחדנאריאלי לך לך ילד תעשה כסף ותחזור אלינו עם מינוי. קושלאמאשלהם אני אראה להם. טוב, מה הסיסמא? להירגע
#טמבורחג פרק א- שטף דם
סיור ערב-חג עם רובין בעיר הכי סקסית שעל האגן הכי יפה בעולם סוחט ממני את כל השמאלץ. מצטלם ליד עוד יצירה זמנית במוזיאון העירוני שמאחורי הבית, עורך התחבטותי הקבועה איפה להעמיד עצמי בסלפי לפני שירחוב של ניצן מינץ. רובין מגלה עניין בעבודת הוידאו של בועז ארד לועס יונה בעומק גלריה "משונע" המורחבת. אני מתקשקש עם פיודור, השראה לדמות מסיפור לפני מספר שנים. הוא שואל אותי אם הייתי בפתיחה ואני גאה לומר סופסוף שהייתי כי נעדרתי, ברלין, מדבר, איפשהו בחלל, רק לא חלל הבית.
בבית מעיין קצת בתיעוד פסחי העבר. זה הפסח הכי רגוע בשנים האחרונות. קריאת כל סיפורי תחרות הארץ שנשלחו, משימה ממלכתית של שנים קודמות תולדת קיבעון וגל חרדת חגים, לא מתאפשרת ובמקום זה אני יכול לשקוע בספר הנפלא נפלא "החברה הגאונה" של אלנה פרנטה. מה יש לי עם סופרות ומכוניות איטלקיות?
מצה-ברייט א-לה ירון שלו עם פרחוני בסיליקום מגינת @EDO
#טמבורחג פרק א' – שטף דם
מפגש הקולנוענים ב'בית המידות' עשה לי חשק לראות את "החיים עצמם" על רוג'ר אברט, השמן מזוג מבקרי הטלוויזיה "סיסקל ואברט', הראשונים ממבקרי הקולנוע עם טלוויזיה שצצה בסלון. בתקופה האמריקנית שלי, תחת השפעתה של ברברה לימינג, חסידת פאולין קייל, מבקרת ותיאורטיקנית של קולנוע, 25 שנים צעירה מהם ובת דור שלפני קופסה משדרת בסלון, הקפדתי לבחון את בחירותיהם בהשפעתן. קייל, פנומנה וכחנית שצמחה מחוץ לאקדמיה, היתה אושיית רדיו ועיתונות שסימנה לשני מבקרי הקולנוע את האפשרות להגיע לקהל הרחב. בהיגיון של "אם הם ככה רבים לא יכול להיות שהם עובדים ביחד" האמנתי שהם מפברקים חלק מהויכוחים. טעיתי, מסתבר. הסרט מפרק את מערכת יחסיהם של אברט, ילד גאון יחיד ומפונק וסיסקל, שמכעיס בכוונה. המשכנו עם "החשוד המיידי", מס' 89 ברשימת מיטב סרטי הפילמנואר. דרמה בבניין השכן התחילה במקביל לסצנת ההשתלטות על ספינת הסמים שזממו קייסר סוסא וקוביאשי הרשעים: אשה (מעורערת בנפשה כך נוגע מאוחר יותר) הרגה את אמא שלה במקלחת. כשפרצו כוחות הביטחון וההצלה לדירה קפצה האישה בצרחות אימה ממרפסת דירתה. ב"פני מלאך" מקום 95 ברשימה, נרדמתי על השטיח. טוב, כמה אפשר
בבוקר בזמן צביעת התקרה סיפר לי דין כמה הוא ובני גילו הושפעו מאברט הבלוגר, זה שלא הכרתי, שלא בזבז זמן על ויכוח אלא רק על ניתוח מדוקדק של הסרט שצפה בו. אז ברור שהצביעה עברה מהתקרה לקירות
אני לא כותב על הויכוח המטופש עם רוית כי זה מעצבן אותיש
