טמבורבלומסופטי‬; פרק ד' - באישי

שומע שוב את ספיישל די-אנטוורד ברדיו הקצה הפעם בנינוחות של אחרי כסיגריה אחרי זיון. מציץ לראות מי הן ליה שפיגל ובר זבדה ונחשף לעולם שלם של פעילות. טוב, לוקח את עצמי בידיים כי בכל אופן יש מטלות חוץ כתיבתיות ורוצה לגמור אותן לפני תום החג. המטלה הראשונה והעיקרית היא לסגור את הסיפור של הגוגל הנג- אאוט ומיום שני אנסה לצמצם את הפעילות לטכנית בלבד, שלטים, בידוריות, אלכוהול לסיפור פשוט, רשימת מוסיקה אירית. ברור שמתעייף והסחות חדשות (יורו 2016 התחיל אתמול) כשרק חושב על מה שנותר לעשות.

כמקבילה לשיעור בהבנת הים שמקבל מויקטור סאנובה, כשנפגשים בחנות שלו או בים, מצב רוחי משתנה סביב חצי מטר גובה-גל, נוח לגלישת מתחילים. קבצי זיכרונות משנה שעברה, שצצים על הקיר על פי אלגוריתם עלום של הפייס, בונים רובד נוסף, חומת הגנה שבעזרתה תוקף את המכשולים. המכשול העיקרי הוא התעלמות וחוסר היכולת (או הרצון) להגיע לאנשים. מה שקרה בשנה שעברה, הכאוס הרגשי, מרגיע לעומת מה שקורה עכשיו. העיקר, מספר לעצמי, הוא לשרוד עם מספיק חשק בשביל להמשיך הלאה בשנה הבאה שם, אם כי לא נראה שיש מצב שאשנה כיוון. ככול שהקשיים גוברים כך אני מתעקש יותר.

הצורך בלתקשר עם אנשים מביא אותי שוב לכתוב מכתבים. האובססיבי הקבוע זה לארי. נגנבתי מזה שלא ידעתי שהוא היה שוב בבית החולים והעובדה שאני ת'חלס מפחד להתקשר אליו. מתי שהו הופכים הריג'קשיינים הצפויים (ממנו) והפחדים לצורך שמתמכר אליו ומזין את הכתיבה. בדרך כלל, אחרי הורדת ראש, היא הללויה, שאיתה ממריא עד שנפתח המצנח והכול מטשטש ונעזב. מתי שהו מצטברת ערימה עד שאין לי ברירה. היום כתבתי לו. הוא ענה לי קצרות פעמיים. שזה בסדר, לא התעלמות מוחלטת. מערכת היחסים איתו מורכבת, מעריץ אותו, מתמסר לכוח שלו. עולה בי תמונה של הבחור החרדי ששיחק ללא הרף בשיער זקנו בפגישה הלאקאניאנית, איך שעקב בעיניו בצורה כה שקופה תמימה וילדותית מחפש בעיניו אחר תגובת הפסיכיאטר, היסטרי שתלוי ב"אחר". אני כמובן שונא את עצמי ומרגיש שאני מתרפס. מצב הרצון שלי מייד מקבל זהות של התרפסות כפי שמצב הכעס מקבל זהות של חולשה.

הנושא של ארי ייכנס לבדיקה לאקאניאנית בשנה הבאה. החלטתי שוב לשנות תוכניות לשנה הבאה ולהישאר בארץ. חייב לגמור את הספר, כדי שתהיה לי בבואה שלמה של עצמי ואז ואז...

הפתעת השבוע היא הגלישה, דווקא עכשיו, לספר "במזל סרטן" שכתבה המתרגמת אילנה המרמן. סיפור מחלה משלב הגילוי ועד הסוף הידוע מראש נגלל מצד החולה והאישה שלצידו. הספר מחולק לשניים ואני עוד בצד שלה. אני מרגיש שאני קורא את הספר בשלושה מימדים: כקורא סקרן, כחולה וכמישהו שמקבל שיעור בכתיבה

הספר מחולש לשניים: הגרסה שלו והגרסה שלה לתקופה לפני המוות שלו. היא, אילנה המרמן, מבודדת מהר את תחושת הזרות שמתפתחת ללא שליטתה בין מי שיצא חי מבית החולים ומי שלא. זוהי תחושה אמיתית כל כך בין השאר בגלל השהיית השקר שבה, שהרי מתי שהו גם הבריאה, אילנה, תמות ומישהו אחר יעבור את אותה חוויה כלפיה ולפיכך לאותה זרות לחולה העכשווי יש רק תוקף יחסי, מעשי לעכשיו. הזרות הזאת היא סך ההבדל בין מוטפל לאחד שיכול רק להיות מטופל, לעולם כבר לא משהו אחר. המשהו האחר, הבריא שהיה, כבר לא יהיה יהיה יותר. בזרות יש את השהיית ההשלמה, הסירוב להשלים ולקבל את גסיסתו מול עיניה. לקראת סוף החלק שלה הם מבצעים שתי השתלות מח עצם כנגד כל הסיכויים. הם נפגשים עם רופא אותו היא מכנה הקוסם, הקוסם מסוגל לדבר עם כולם בנעימות תוך כדי שהוא מנתב לעוזריו כמויות אדירות של מידע שעוברות דרכו. הקוסם משכנע אותם לבצע את ההשתלה ומשתמש בשני משפטים/בדיחות שנחרתים בזכרונה: על החיים שהם בסך הכול מחלה לפני מוות ועל מתאבד שקופץ מבניין ולא אמור לעצור בקומה רביעית או עשירית. [מנסה לזכור מה היה המשפט של המומחה מבאר שבע שגרם לי לא לבצע את הכימו. שכחתי, אני רק זוכר את המשרד, את תמתמ ואותי יושבים שם, את השעה המלאה שהוא הקדיש לנו ללא תחושת לחץ עד שאוזלים מאיתנו המילים אבל לא את המשפט שברגע שהוא הוציא אותו מהפה החלטתי שאין צ'אנס מבחינתי.שויין, אאלץ לקרוא מה שכתבתי בסדרת הסרטן]. דווקא אחרי ההשתלה השנייה הם זוכים לחסד הוא חוזר הביתה גומר לכתוב את הספר שהוא עובד עליו, השניים זוכים לכמה שבועות של חסד ואז כלים חיי אהוב חייה

--

ברור שההתעקשות לשווק את יומבלום באופן מעשי מתוך חנות הספרים, או במקרה הנוכחי מחצר קטנה בקצה הדרומי תחת גפן ומול הנדנדה, משקיף על לקוחות מעלעלים, היא בריחה מתוחכמת אבל פאק איט טראסט אקזיסטנס זה המקסימום שאני יכול לקשור את הגמל. זהו, נראה לי שבשיחה עם עדי השלמתי את סבב ההיכרות. הופה, נפתחה דלת אחורית, זאתי שמובילה לסמטה, ויללות שביעות–רצון חתוליות לכיוון אחת ממאכילות השכונה

‫#‏בלומסופטי פרק ד'- באישי

שששששש השגתי את יעל רנן, היא פול און תשתתף בשרשרת, אני נכנס בצהלה לנמר. מי זאת יעל אומרת לי לידיה, מרימה עיניים. מצוננת מהמזגן היא נמלטת לעשן בחוץ. המתרגמת, יאללה כל הכבוד לי ולאמיר מסיפור שדחף אותי. אההה, זה בדיוק משהו שמעניין את החכמים מסיפור פשוט, אותנו..אתה יודע.. כן יודע...מנסה להשיג חסות לאלכוהול ורוצה משהו מקומי ורוצה ורוצה ורוצה

‫#‏בלומסופטי פרק ד׳ – באישי

ההתעקשות על ג׳וייס בסיפור פשוט מקבלת את האופי הנינוח של החנות. לצד ’’איזה צורך יש בי אם אף אחד לא שם לב אלי’’ מנוקד (עודד בורלא), רצועת הקומיקס של בילבי בעיתון לילדים קלומפה–דומפה והספר הפנטסטי של נורית זרחי. מלא רעיונות כרימון לשיווק ה–מו–צר אני מעדיף להשתקע בסביבה מוכרת מאשר בעובדות העגומות ש

4

interested

5

going

2

invited

INSIGHTS:

475reached

408 new this week

33viewed

12 new this week

7engaged

אבל יעל רנן תקרא

וזה ממש לא נכון לכתוב שעל הזין שלי כל היתר כי זה סתם פאסיב–אגרסיב ילדותי והנה...יום אחד קמה תנינה בבוקר ובלבה החלטה נחושה להיות טובה...

‫#‏בלומסופטי פרק ד׳ – באישי

--

שנה שעברה

השנה רגוע, סולידי, לא מתלהם, כמעט ממוקד

קריאה פאקן נטו:)

1 Year Ago

See Your Memories

‎Vardhan Le Zuz with ‎נימה ונמרוד בן-יעקב‎ and 9 others‎.

June 9, 2015 ·

בלומתנדבים ובלומתנדבות

בלומקרייניות ובלומקריינים

בלומאזינים ובלומאזינות

בלומתשלומזעום ובלומבאקראי

הריני להציג את כרזת אירוע המשפחות ביומבלום, 101 שנים לפגישת...

--

תשובתה "כן" לשאלה אם היא רוצה לבוא להופעה של די אנטרווד היתה כה מהירה ונחרצת שנחרך נתיב 25 שנים אחורה. בלעתי שנאתי ואמרתי סבבה אז יאללה להוציא יומנים. הנה אנחנו כאן. לא, פה לא טוב ליד השוטרים, צריך עוד להוריד ראש. בול לאקו ומיס רד, שיחד עם 4321 מחממות אותנו, אנחנו חמים הקהל חם. כמה נוח לראות היום הופעות, אופפפפ רף העליון של הקהל בני 40. אנחנו בקפסולת זמן, רואים עצמנו ומי שהיינו מתנועעים לצידנו עם מוסיקה בקצב אחר. אחחחח...

‫#‏בלומסופטי פרק ד' - באישי

--

גלי ריח מאגן החמצון בראשון לציון אופפים אותנו, שיט מאדרפאקרס, באים והולכים עם הרוח, להזכיר לנו מי אנחנו שהתכנסנו לשמוע. נינג'ה מזמין אותנו לקבל אותו אבא אפריקה אלוהים, פינקי פריקי יעוץ רוחני , DJ היי-טק במסכה נותן קצב שמתלבש לגוף. קול הטלאטביז של יולאנדי משלים את הגוף. נינג'ה מתפשט ומתלבש ושוב מתפשט מזנק לקהל הנה עושה שולם לשני ניצים בשורות הראשונות, מטיף כאן ועכשיו למזליקים

הכמיכאל ברדרס מגיעים בנובמבר, רוצה? מה יהיה עם הכנים המהירים האלו, כמה מהר נשבר חרם על מי שלא מחרים האוצ׳ ביביאהו אפסים חדלי אישיות

פיגוע בתל-אביב, מתי? לא....לא רדיו, נראה בבית

‫#‏בלומסופטי פרק ד' - באישי

WE MAKE MUSIC FOR YOU MOTHERFUCKERS

--

יואב כותב לי שהוא רוצה לבוא להקריא אבל ...(שיט מאדרפאקר תוספת שלי הוא מנומס מדי לכתוב לעזאזל) איך זה הולך, לאן להגיע, מתי. סיכמנו שאשב במרפסת (הכי קרוב לסאפ שהגעתי השנה) ואנסה משם לספר לו, לעצמי ולמשתתפים מה קורה במשחק

בלי להתלהם ובלי להתרגז על עפר שלח שעלאק לא פנוי (הוא לא חייב לך כלום...כן כן שמענו). עם גראטיטיוד ליעל רנן שאהבה וצחקה מהרעיון (איך לא דופקים את ההישג הזה, אולי עדיף שהוא ידבר? די מספיק הגזמת)

‫#‏בלומסופטי פרק ד׳– באישי