טמבור לDUDE ; פרק ב'- חטיפי יסודות
ברדיו מרתון דיוויד בואי, יותר משזאת הזדמנות לשמוע אותו שוב, מתאפשר לי לפגוש שוב מוסיקה מסוף שנות ה-60 עד תחילת ה-90, כשעוד קניתי תקליטים. במקביל מעלה פה SOUNDOF71 בטמבלר אוצר אמיתי, ילדי מניש, בואי כשהיה עוד דיוויד ג'ונס, ג'ימי פייג' - גיטרה. פשש..אין קץ לתעתוע. עכשיו מתחילים שעתיים של שיתופי פעולה שלו. עוד מעט אעשה הפסקה ואשב ליד הפסנתר הלא מכוון (למה לא לקרוא למכוון פסנתרים, למה? עונג תירוצים או בחזקת עונג שבדחיית סיפוקים, פסגת גועל עצמי) רובין רוצה לצאת, בינתיים עומד בפרץ תחנוניה. היא מיוחמת, מקיזה דם על הרצפה וחמור מזה, כבר שלושה ימים ברציפות שתמתמ ואני קלטנו מספר דקות של רעידת ראש לא נפסקת. רע לראות מישהו חולה, לפחות אין סבל מיילל.
הצבת הפסנתר בסלון היתה הצעד הכי משמעותי שקרה השנה בתחום המוסיקאלי. הפסנתר, אפילו במצבו הלא מכוון שחרר אותי מקשיי הפריטה על הגיטרה, תסכולי החליל והתמקדות בנשיפות דיג' כברירת מחדל. אירוע לא פחות משמעותי היה הפסקת השירה לאחר אירוע דריסת הזקנה במרוץ התחתונים בשנת המקרר. לא רק שלא הצלחתי להחלים מאיבוד קולי, תוצאת זעזוע הפגיעה, התווסף לו תסכול על אי היכולת לשחרר ולהניח לזמן לרפא. שתי רשימות ההשמעה של השירים לא הואילו. רשימת שנת המאושר היתה עליזה מדי ורשימת שנת המקרר היתה קודרת מדי. מי שעזר לזמן מלבד הפסנתר היו החיפושיות. אט אט חזרה אובססיה לשירי חיפושיות, תחילה שירים אקראיים ואז התחלתי לסדר אותן ברשימות השמעה. כרגע המצב הוא שיש שתי רשימות של שירי החיפושיות: 1- מעורב פייבוריטס+שירים מאלבומים הראשון והאחרון, השני והלפני אחרון וכו'. 2- 100 השירים האהובים של אלביס קוסטלו כפי שפורסמו ברולינג סטון. היד נטויה לרשימות חדשות. בעוד שהרשימה השנייה מאלצת אותי להיות עקבי, הראשונה, שהחלה כרגיל באופן גחמתי, התחילה עם פייבוריטס + מילים ונעה לסלט שירים ראשונים אחרונים ומתקדמת לאמצע. בין המון אוצרות יש שם, חומר מקורי שלהם והשראה שלהם לאנשים אחרים. השיר "לשלוף ת'פוני" זינק לעשירית השירים האהובים עלי, אולי רק עכשיו הבנתי אותו...
The Beatles Rock Band Dig a Pony - SCSIGS
ויש גם תאריך יעד לאירוע: 27 לאוגוסט, יום הולדתו של בריאן אפשטיין. הכרזתי עליו כיום היזם הבינ"ל. יש מלחמה בין לוחמי זכויות השירים ומגני החופש ברשת, ואין לי שום כוונה לשבת על הגדר
כתיבת פרקי הסדרות התארכה משנה שעברה ואולי זאת אחת הסיבות שיש ייצוג לשגרה וללחץ במצב היסטרי של דחף. הכתיבה ואני חברים. לא פחד מניע אותה. כראש ועדת אצבעות מקלידות נשבעתי שתיעוד חווית חברותנו יימשך כמה שאפשר, רצוי בסוגת אתגרית-קומית. פתוח להצעות טיילתי עם רובין במצבה המיוחם בשדרה.מממ..נתנה פייט למלך בשדרות וושינגטון ואחרי זה הטביעה חותמה, בדימום אקזוטי על הרצפה של "משונע", בונדינג רוחני עם אורן בהכנות ל"מרכולת" תערוכתו שנפתחת ב#סופשנחת הבא.
מסלול מצבי הכתיבה נע מקביל למסלול מצבי הלא-כתיבה. הזמן של מכונת הליכה אץ והמטלות שנעשות, נדחות ונשכחות מצטברות מאחורה באותו קצב. כשפוגש אותן שוב כמסלולי ההליכה עם רובין, מגוונים משתנים זיקית חיה אני לשון ולשון לשון בי. כל הזמן קורה משהו חדש רביעית פלורנטין צצה כפטרייה. פשששששששלק, מי מתגעגע למה שהיה. כשיצאתי משם, חלפתי דרך מכון היופי וניצלתי קרבת כלבים כדי להאזין לשיחת מלהקת צעירה מתוקה כשנזכרתי, שמרוב שהמכתב אליך לא הודעתי לך, שתקרא. טוב, תיקנו במהרה. למשחקי התשוקה פנים רבות. האמונה שבמשחק הכתיבה אוכל לתעד את חידוד והקהיית השכל והגוף עד הסוף מרגשת, מזקיפה קומתי. אין כמו אמונה
בתחילת חלק ב' של מכונת הנצח של אלכס טמון ספוילר מנחם. הזמנים ממשיכים להיבחש, דובה אחרי הצבא. הצבא ביגר אותה בדרך שמוקדם מדי בשבילה לאמוד אותה, כמו אחרי ניסיון ההתאבדות היא זקוקה שוב לזמן החלמה והתאוששות. היא חוזרת למוכר, למכולת של ההורים. אמא שלה חולה, אבא שלה עלה נידף מדי לעזור ודובה התמיכה. דובה שוקעת בעבודת המכולת החד-גונית ומרדימה את כל חלומותיה. כשאימא שלה מוצאת ציורים שלה מהתיכון, דובה אומרת לה שהנערה ההיא כבר לא קיימת. אימא שלה לא מאמינה לה אך גם לא מתווכחת. אי אפשר להתווכח עם דובה. עוד ניסיון למצוא את אימא של אלכס נכשל אך היא מחדשת יחסים עם גיא, הקצין, שהחליף את שאיפותיו הצבאיות לשאיפות רפואיות. הפעם שניהם מגשרים על הפער בינם, ציפור דרור קשוחה פוגשת יונקת-דבש עמלני. גיא הוא טיפוס עושה-טוב מקצועי ודובה, שתסכולה הוקהה במעט, נשבית בקסמו עד שנודע לה שאלכס שב הביתה כדי להציל את אמו שהתרסקה נפשית וגופנית. דובה עוזבת את גיא ומתייצבת לעזור לו ליד מיטת אימו החולה. גיא חזר לעבוד על תיאוריה פיסיקאלית מהפכנית, שכלול התיאוריה של אבא שלו שהסתלק ממנו ואמו לפני שנים מחייו. דובה מזהה את הדמיון בפנטזיות של אלכס ואימו. אלכס מאמין שאם יצליח להוכיח את התיאוריה הוא ירפא את נפש אימו ויכפר על השנים שהוא, אלכס, התעלל בה בהתעלמותו ממנה. דובה נשארת בעמדה תומכת
עיצוב עטיפה: יעל עומר ממחיש רבדי סיפור
manish boys
