פוסטים אחרונים

יממות מדבר; פרק ט'- לב משוקולד


השמש מלווה את הנסיעה למדבר. נירוואנה ואני הצלחנו במשך שנתיים לחמוק משיחה אישית והגענו לשלב. בלי לנסות לתזמן יוצא ששעת הזהב ושקיעה, ירידה למכתש. משוויץ לנירוואנה במיומנות נהיגאיטית בקצב אחיד. דווקא שם רבנו, תווכחנו כתרנגולים על משהו קשור לנשים, אין לי מושג מה בדיוק הרתיח אותה, אבל כשפתאום התברר שהיא ממש ממש שונאת להגיע, בחושך ואני בכלל במזג נהיגאיטיפולי שכזה, עשיתי לט גו מהיר וחזרתי לשעיטה. צרחות רמות נשמעו כשהגענו, ריברסינג קורה מסבירה קורונה לזוג אורחים ובגלל זה הארוחה תתאחר. היא אוחזת ברשימה "" מה כל אחד צעק עלי פשוט 2016"", וזה מזכיר לי שאני בלי השיאומי ובקרוב לא אזכור דבר. אדיטי זוהרת נכנסת למשרד, יש יומולדת לדהרמה קורונה אומרת, איזה דהרמה, דהרמה שלי? כן שלך שלך יממותמדבר#

Vardhan Le Zuz ‎ at ‎‎אשרם במדבר Desert Ashram Bamidbar‎‎‎. October 6 at 11:21am · Nahal Shittim · סתיו במדבר מורגש בקרירות הבוקר וצבע כתמתם של זריחה מתארכת לנוחות המשתמש, אין צורך לברוח לצל בשבע בבוקר, אפשר סתם לשכב לתת למשב רוח ללטף. המעגל ברבע לתשע מניע את הבוקר. חמש דקות סיילנס ואחרי זה עשרים דקות ליצנות חלוקת מטלות היום, אבל ברצינות, שתי קבוצות מגיעות בסופ''ש זה. קצב פ'אנצים, תריסר שפות שונות ומבטאים בעברנגלית, נטייה לסלאפסטיק, הומור מוגבלים, נטיות, סטיות וחווית דיאלוג 360 מעלות סיט דאון פליייז קומי ואחרי זה שלוש שעות עבודה לשות בצק לפוקאצ'ות וחלות למחר #יממותמדבר#

[פוסטים נוספים נמצאים בסדרת #סופשנחת בהמשך]

כשדוממתי את המנוע בחנייה של האשרם מה ששמעתי היו צרחות קתרזיס שהתערבבו עם נערות אתון ונביחותיו של מוסטפה שהריח את נירוואנה מרחוק. היא הוציאה את הציוד מהמכונית במהירות והלכה אליו ואני נחתי על ההגה. משמעות ההגעה לאשרם בדמדומי ערב במקום סוף הלילה היא ששקט מדברי הוא בעירבון מוגבל ושאלה אם כן אחתוך עכשיו החוצה לדומ אוכנס לרכבת ההרים החברתית תוך דקות ספורות. שאפתי אוויר שיספיק לי עד שהשמיים ואני נתאחד ויצאתי . ארוחת ערב התחילה באיחור לאפשר לנולדים מחדש להתאושש. האנרגיה של המקום בעבעה מנשימה טיפולית, אפשר להרגיש מי התנשם והתנשף לפי עור הפנים המבריק. חוליאטה עשתה מחוות "לא להתקרב" שכיווצו אותי למרות שלושת המטרים שהפרידו בינינו. ציינתי לעצמה לטובה שלפחות היא סיננה "עשיתי ריברסינג". האפשרות המטרידה שזה המקסימום שאתקרב אליה הפעם צצה. אמרתי שלום שלום, חייכתי לאחרים, משוחרר מכל תסבוכת רומנטית קבעתי עם דהרמה להגיע מוקדם ליומולדת30 שלה ולפתוח את היין. יחד איתי הגיעה צעירונת ג'ינגי'ת אנגלו-סקסית יפיפייה ששקעה לידני בעוד דהרמה ואני פטפטנו באנגלית כנמושות מתחשבות. אם אני הייתי מעז להציץ לידני כמו הג'ינגית דהרמה היתה מתבכיינת שזאת התעלמות וגם היא יכולה וכל הגירלי טולק שדווקא עושה אותה חיננית. לא התקטננתי, היא לא סגורה לגבי החיננית ומאחר שעדיין לא הגיע הלחץ המצמית לכתוב, זה שמשתיק את הדיבור החיצוני נעניתי בכייף לעונג השיח. ניג'ן מרחובות הגיע ובואו הזכיר שבעצם יש לי משהו מעולה לימי הולדת והלכתי להביא את הספר פרסנולוגיה. הבאתי אותו כדי להראות לחוליאטה שימחיש עוד יותר מדוע אנחנו בצרות תקשורתיות. הספר, תבשיל נפלא של אסטרולוגיה/נומרולוגיה/טארוט מחולק לפי ימים מנבא נפלאות בעתיד עבורנו מתעלם מהאלמנט. אבא שלי בתולה, החברה הראשונה שלי בתולה, עובדתית עדיף לבתולה ולי לעבוד ביחד ופחות לבלות. דהרמה הטילה על הג'ינג'ית להקריא והיה נחמד עם המבטא וכל זה. לפי הספר דהרמה נולדה ביום כלכלה זהירה שזה בין השאר יכולת לגור באוהל ולסדר את זה כך שהוא יהיה מרווח ובמתחם וי.אי.פי. הגיעה עוד בחורה ישראלית, ג'דה עם עגילים, קעקועים והרבה אנרגיה והציתה את הערב. דחקתי את הפרנולוגיה וזזתי, מפנה מקומי ליד דהרמה קרוב ליין. הגיעו שתי ברונטיות זרות, אחת התיישבה לידי והאחרת מולי והופ הופ הגיעה עוגת לב משוקולד שעשתה חוליאטה. העוגה הגיעה בלעדיה. לא יאומן איזה אפס אני, אני רוצה אותה ומעדיף שלא תהיה, כאילו מה? נמשיך ככה לעולם לא נגיע לשיחת "מערכת יחסינו לאן" הטבעתי תסכולי בעוגה שהיא אפתה, איזה ידיים נתנה לה אלוהית. השיחות סביבי קלחו בנעימים, וייב נשי צחקני. בפועל זאת הפעם הראשונה שאני ממש מביט על לא-ישראליות. אפס גזען, בגלל כהות העור, העין שלי מסננת החוצה לבנות. הבחורה לידי, שזופה וקרובה מספיק שלא אוכל להתעלם. עדיין היא יוזמת, מנחמדות ומציגה עצמה. נורבגית, ווואו לך תסביר לה בלי להישמע אידיוט ש"שירת נורבגיה" הוא סרט מיתולוגי במשפחה שלנו. צחקנו על משהו אחר כבר לא זוכר מה וחשבתי שהיא ממש לא נראית כמו הנורבגיות בסרט ואולי כדאי שאראה אותו שוב. חוליאטה עברה לקחת מזרון מדהרמה. קפאנו אחד מול השני..בובות, בובות. תזכור שאתה במוסד טיפולי, הכול בסדר, לנשום. כשהלכו כולן נשארתי עם דהרמה עוד קצת לנסות לעלות משהו לפייס. לא הצלחתי להרכיב פסקה והיא כבר התלוננה. לא יאומן הפינוק שלהן. קינחתי עם עוד פרוסה מעוגת השוקולד ופרשתי מהחברתי. עשיתי קצת סבוב כוכבים והגעתי לדומ מהמדבר. על פי רוב הוא ריק במהלך השבוע על פי רוב. הפעם היה מישהו מכורבל בתוכו קרוב לפתח. הצצתי מרחוק, מישהי מכורבלת, בחורה חדשה שלא הכרתי. תיסלם על האומץ. השתדלתי לא להרעיש, פרשתי מזרון בחוץ ונשכבתי לבהיית לילה.

מעגל הבוקר היה מופע קומי כרגיל. במעגל מתקיימת חלוקת העבודה ולכן הוא מהר מאוד מתפתח לכיוון סיט דאונ-סטנד אפ מעגלי ואף לא אחד/ת חומק מהתייחסות ישירה. גם אני והאשרמג'וטסו שמותג לראשונה כטאי-צ'י אתגרי. האשרם מכין עצמו לזורבה, צוות העוזרים התרחב והקבועים יצאו לחופשות אחרונות לפני שהבלגן מתחיל. דוגמית חמש דקות שתיקה שמתחילה את מעגל הבוקר מגדירה סמלית ומעשית את שיטת עבודה-תומכת-מדיטציה שנהוגה פה, עם הרבה הומור סלאפסטיק, קאקאפיפי סטרייט פרינדלי. התארגנתי בפינה, התחלתי לאכול מהלחם הלבן המעולה, כזה ששומר על יחס בין קרום פריך ללבן הנימוח בפה. יש א/נשים שמצליחות לצמצמם ליחידת מזון קורס בפסיכולוגיה, כשההשהיה בזמן האוכל, הסדרת קצב נשימה, בליעה ועבוד נתוני טעם בראש, הוא חלק מהתענגות פורקן הלעיסה. (לא אני לא פאקן מדמיין, לאפות לחם ששורד את היובש כאן, לפחות זה לפחות זה).

מתחילים לטפטף קייטני הסופש. תשומת לבי נעה, מחפשת באחרים תוכן כתיבה ואז נסוגה חזרה לעצמי. עם או בלי עננת אשמה על זמן שבוזבז. לא יכול להיות פה זמן מבוזבז שהרי תפקיד המקום הוא לספק מרחב בזבוז, לשחרר יעילות נכפית מבחוץ לטובת יעילות שמתרחשת בהלימה עם המתבונן הנרקסיסטי במודע. בשתיים וכמה דקות התחלנו אשרמג'וטסו. היינו שלושה זכרים ונקבה כולם עם מיומנות גבוהה בטכניקות אחרות. היה מצוין, פעם ראשונה עובד עם מפתח גוף, ג'ובאני מאיטליה שמגיע לאשרם פעם-פעמיים בשנה. הגענו למעגל אחה"צ מזיעים ומרוצים. מרגיש רגוע מהרגיל. סדנת היוגה שמתחילה בחמש מאפשרת לי להקליד החוצה ברצף הרהורים מרומנטיקה ילדותית מודחקת עד תובנות אדון שיכול להרשות לעצמו סדר עדיפות ילדותי. מנחה סדנת הכתיבה נראה טיפוס, לובש חולצה חיפה לחיפאים. הוא לא התבלבל לרגע כששאלתי אותו מדוע לא חיפה לחיפאנים. מגגל לראות מי-מה-מו. הגוגל מראה שהוא תיעד פגישותיו עם הממשי המאיים. הקבוצה מתחילה, התיעוד המידי עובר לסדרת #סופשנחת

גדי וילצ'רסקי ירון ברלד וליעוז כהן - חיפה לחיפאים

בלילה, מרוקן ומלא ממנטרות הפאקנקונדליניוגה, שני סוגי סלט חצילים ששורה עשה והלחם שלה, אני מתיישב עם הדיג' בסמוקינג טמפל. המקום מאויש בא/נשים מסדנת הכתיבה מפטפטותים ומנגנותים. ווישווה וקורונה מגיעות לסיבוב קצר. קורונה אשפית בזיהוי מלחינים ופסי-קול של סרטים. משהו בשיחה גורם לי לרשום הערה: להתחיל לראות את סדרת הארי פוטר. זה בגלל ווישווה? קובי ברדוגו על גיטרה נותן לי קישורים למוסיקה וטיפ לגיטארה: שנה ראשונה זה בסדר ללמוד רק התחלות שירים. לילה נהדר, הכוכבים ואני בלי הסחות. שם השכמה לפאקן שש

שטיפת מוח קונדלינית מהבוקר. עובד השטות הזאת איך לא. בצהריים מצטרף לשיחה של עוטסב עם משתוקקותי החלפת-שם. בשבוע הבא מתקיים טקס אשראמי פאגאני. עוטסב מסביר את כללי המשחק והכלל הראשון שאין כללים, זניזציה של מסורת. רציתן קיבלתם. אני לא יכול שלא לחוש גאווה, אני שותף למופרכות הזאת, עשיתי שלי, אמרו לי שעד חמישים הכול הצגה, הדבר האמיתי מתחיל אחרי

פחדתי ברידינג, לא בא לי לבכות. לא התעוררה סיבה, הקול זרם החוצה, האגן נע ומחשבות הצטמצמו למלמולים. התחלתי בסגירה. אי אפשר להיפרד עם הא/נשים שהכי הייתי רוצה, זה המשחק. טקס החיבוק הכי גדול זה ביני לחלה המופלאה שחוליאטה עשתה ולעוגות. לוקח צידה לדרך, ובתחושת פורקי פורק ורדרדה חוזר למרכז.

הצלחתי לא להיתפס על מהירות. מלך, מלך, יגעת והגית תאמין..

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now