קאטהSeFini;פרק ו'- צליפת שוט לשעה תשע

לא חשבתי שהלימודים בימי שני ושלישי פעם בשבועיים יסמנו לי את החודש ממש כפי שיומיים סופשנחת מסמן לי את השבוע. אבל הנה זה קרה. הפעם הקדמתי. פאק איט אם כבר אני משלם אז למה להילחץ בגלל הרב מכר

רב מכר: פרקים 98-99. אלוהים כמה שאני פאקן איטי. אחותו של פרג'אווי ושני בניה עוקבים אחר ויטאלי שיוצא מהכנסייה ומעדכנים את רומאן בזמן אמת. רוחל'ה מחלצת את שרוך מההלם לאחר השיחה עם תנ"צ נהרי. גולם1 מדווח שעלו על תנועות ההאמר בירושלים ושולחים את גולם2 למנהלת בקרה כביש 6 לזרז עניינים. שרוך מתקשר לויקה לתאם זיהוי גופה. היא מספרת לו שמרתה אצל הבורוביצ'ים ומרגישה שעשתה טעות שדיברה. שרוך מתחיל לחשוד שאולי מרתה קשורה לסיפור באיזה צורה. אני מוסיף ההערה לגרסה הבאה- יש פריט פיסי בבית הנופש/בהאמר או בזירת הרצח הקושר את בית התפילה במרכז הגיאוגרפי של אירופה לסמסון ומרתה. יאללה עוד 20 פרקים יא'מאניאק התחלתי להתרברב לאמא כמו ילד קטן (בתקווה שזה יעזור לי לא לסטות מהדרך)

אני אוהב להיות באקדמיה, ללמוד, להיות במצב הטבעי של מילוי חוסר הידע. כל ההגעה ללימודים הופכת לטקס, החניה, הכניסה והבדיקה הביטחונית המוקפדת עם החיפוש בתיק. כמה פשוט ללכת בדרך ההורים, להישאר במצב של לימודים עד הזקנה, להיות במצב פעיל של קבלת ידע מגורם חיצוני שיודע, לאפשר לאחר/ת גדול/ה חכם/ה ללמד. יומיים פעם בשבועיים, סך הכול ארבע פעמים בחודש זה מינון מוצלח מאוד. בינתיים עוד לא לקחתי את הספר מה'. דווקא הייתי רוצה להישמע להוט אולי אפילו להוט מדי משהו שיסגיר תשוקה מתפרצת אבל איפה...העצלות היא הצד האחר של התשוקה אמר ארנסט, גיבור מספר המעשיות/אלן סיליטו אני מהאחר הזה לא ייצא אלא לכתיבה. מגלה שסיליטו היה בישראל בשנות ה-70 והיה מיודד עם בנימין תמוז. אופפפ כמה שאהבתי את הסרטים "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים" ואת "מוצאי שבת בוקר יום א", ריח הפוסטרים של משרד סינמטק חיפה סוף שנות ה-70, דב שטוייר ואני אוספים בלהט ובזריזות את הנחשבים, פקינפה, היצ'קוק והסרט הנפלא של טוני ריצ'ארדסון, מהריצה תפתח הגאולה. טוב, זה הזמן להירשם למרוץ התחתונים

400 השירים: התקדמות איטית ומהוססת בגיטרה. התחלתי ללמוד פריטות דאון ריק דאון אפ ריק אפ דאון ריק 4/4 וקצת 6/8 דאון ריק ריק אפ דאון אפ. זה יישמע רע מאוד אבל פאק בסדר עוד שבועיים להמשיך להתאמן בקושי

400 המתכונים: פסטה ברוקולי, לפני שהברוקולי שובק. יצא בטעות מתכון מאתר טבעוני, לא, זה לא הצהרה אומר לעצמי כאילו שיש חשיבות אם זה כן ולמה חשוב להצהיר שזאת לא הצהרה

קאטה:

הצלפת שוט בודד וסבוב לשעה 9

התנועה היא עוד אחת מאלו שיש עליהן ויכוח עקרוני מתמשך. במקרה הזה מי השוט ומי המצליף.

כף יד ימין פתוחה באן הופכת ל"מקור", תזכורת לאפשרות תפיסת יד, ארבע אצבעות נוגעות בבוהן. אצבעות רגל ימין, קדמית זזות לשעה 11. המשקל עובר מרגל אחורית שמאלית לקדמית ימנית, כף רגל שמאל זזה 45 מעלות לשעה תשע יחד עם מותן ויד שמאל

ציפר ובני מינו/בני ציפר. את כל ההומופוביה שלי דחסתי לדחיית קריאת הספר וכתיבה עליו. ללא ספק היה נוח יותר אם הספר לא היה כל כך ישראלי וואטאבר איט מינס כשבמקרה הזה איט מינס תחושת מוכרות לא רק לשפה אלא גם למקומיות התל-אביבית ואפילו למקומיות ברלינאית בהנחה הסבירה שברלין הופכת להיות תל-אביב 2, יעד הגירה מועדף ועיר שיש לי אליה שאיפות במסגרת תוכנית הארבעים שנים שלי. זה ספר משעשע בגלל העלילה שעושה מספר סיבובים חדים ודמויות שהן מוגזמות ומוקצנות בכוונה עד שממש קל לראות את הספר מומחז כהצגה. הקומי כמובן מגן על הקורא מהזדהות יתר אבל דווקא הטריק הפשוט הזה אפשר לי לטבול את האצבע בגיהינום הזה שיכול להיות ההשתייכות למיעוט הלהט"בי. דווקא באווירה של קלות דעת, דמויות מגוחכות שלא מפסיקות להתעמר בחלשים מהם נוצר אותו אפקט מצטבר של טרגדיה. למרות שהספר דק וקל לקריאה הרי שמהר מאוד במהלך הקריאה ההתעסקות הקומית בפיזי ובכשלי הגוף מתהפכת ואני, הקורא, צופה בנפשם המיוסרת של השחקנים שלכודים ללא אפשרות יציאה במוחי במצבם האבסורדי, בגופם הגרוטסקי ולבושם המוגזם ומתחננים שאסגור לרגע את הספר כדי שיוכלו לנוח.

הסיפור מתחיל כנסיעה ברכבת הרים. יו, מתרגם חברו של ציפר, סופר, חוזר מקניות ומריח שהוריו של ציפר באו לביקור פתע. למרות שמדובר בעול רגשי לזוג, הם עומדים בכבוד ובמיומנות במשימה, יו מבשל ארוחה איטלקית במיומנות ובאווירה משפחתית אמו של ציפר מזהירה שאין לה שום כוונה לתמוך בבנה ובן-זוגו בתוכניתם המגוחכת לאמץ ילד. בלילה לפני השינה ציפר אומר ליו שהוא רוצה לכתוב ספר על מצבם של ההומואים בישראל מנקודות מבט שונות. בפרק הבא חוזרים שנתיים אחורה כשיו הצטרף לציפר לשבוע מפגשים ספרותיים בברלין. ציפר כבר חשב להשתקע בברלין אבל יו, המעשי בין השניים יודע שכדי לכתוב ציפר חייב להיות בארץ למרות התנאים הבעייתיים והקרבה הצמודה מדי למשפחה. בפרק הבא יש תקציר הרצאה של ציפר על מצבם של ההומוסקסואלים בישראל. ציפר טוען שבישראל יש רק גינונים חיצונים של פתיחות. הפרק הבא מסופר מפי ציפר על השתלשלות דמיונית? שבסופו יו הורג אותו. "איש אינו מכריח אותי לספר על חיי עם יו, אבל נראה לי שסופר המבקש לצייר את לבו במערומיו, אם להשתמש בשם יומנו של שארל בודלר (הכולל כמדומני גם את רשימות הכביסה שלו) מוטב לו להיות ישר עם עצמו ועם קוראיו, ולו רק לשם ההצלחה אצל מביני-דבר שבין הקוראים, שרגישים מאוד, כידוע, לכל זיוף" [ע"מ 30] פתיח קומי קלאסי לפרק שהוא במוצהר מערבב מציאות ודמיון. ציפר מגלה קופסה מוסתרת ובה צילום כתב ידו של מאגנוס הירשפלד, חלוץ זכויות הלהט"בים לפני קום המדינה, שאבא של ציפר משאיר ליו ולא לבנו, ציפר, שהוא חושד בו שישחית את דמותו של הירשפלד. הירשפלד היה מקורב לבעלי טירה בגרמניה שאצלם הסתתר אביו של ציפר בתקופת הנאצים. יו וציפר יורדים לשכונה. יו מעצבן את ציפר כשהוא מגלה לזוג חברים שהם רוצים לאמץ ילד. יש פה סתירה מכוונת בין העובדה שציפר לא אוהב שיו מגלה על האימוץ לחברים אבל כן מספר להוריו בידיעה ברורה שאמו תתנגד ולא מיידע את יו. קורה עוד דבר מעניין בפרק הזה. חורי, בחור ערבי ששורץ בשכונה ומתפרנס מעבודות מזדמנות, מזוהה בצורה ברורה ככלב מכשכש בזנב. דמותו של הכלב מקפיצה אצל ציפר את התנגדותו לבעלות ורכושניות החייתית של יו. מספר הפעמים שמופיעים פרטים על אובססיית הניקיון של יו והרגלי המין של הזוג גבוה מאוד ומצליח בקלות לגרום לדמויות להצטייר כפחותות-ערך ומעוררות גיחוך. למרות שבצורה ברורה מאוד מוצגת ההזדהות המגדרית כסכנת נפשות הרי שעדין הם מתפקדות בחייהם כסיטקום הכי באנאלי:) יחסים בין הדמויות סטריאוטיפיות נעו סביב תרמית של אחת או יותר מהדמויות

שוב נותרתי סביל חסר אונים לכעס שאימא הציתה. לא משנה כמה זריז נותק הטלפון, נקטעה שפיכת חומצות הדדית, מאותו רגע מגויסת מערכת העצבים לשיכוך: כלים נרחצים, פרויקטים זנוחים מתקדמים עוד מסמך, שורות נכתבות בדם ושדרוגי רעיונות צצים. בחניה, בדרך ללימודים, איבדתי נקודת מגוז. ידעתי איפה אני, השמש שקעה במערב מולי, צפון היה בימין ודרום בשמאל אבל לא באמת התמצפנתי אלא לאחר עשר דקות התמקמות. אנחנו לומדים בכיתת חרמון, בכיתה מירון לידנו לומדים להיות מנטורים לכלכלת בית. יש סיבתיות לפעולת הלימוד, יש נחמה תמידית בהליכה בתלם שמצהיר שלימודים זה אורח חיים כמו מוסיקה, אומנות, לקום בבוקר להרגיש עם ולהתחיל ללכת. בכיתה נחלקנו לקבוצות ודנו בקטעים על סירוס, מראה ומועקה שמסתתרת מאחורי כל נרגילה. השיחה מתמירה את הזעם לחלל, חלל לאם לאב לבן ולבת, נטול גיל ומגדר. יש לי זמן להביט על הבנות, להתאהב בצעירה ויפה, לא לחכות ולמצוא תירוץ שקוף אך אמין לתקשר. מבסוט טיחו יוצא לאימון, למעוך את הפנים באגרופים ולנער את האינטלקט עירוי המילים עושה טוב והשיחה בערב למחרת מתקיימת בטון רגוע, מדברים על סרטים, תערוכות והרצאה על השפעת שינויי אקלים על ריח הפינגווינים בקצה ארגנטינה #קאטהSeFini פרק ו'- הצלפת שוט וסבוב לשעה תשע

Kurupt - Space Boogie (ft. Nate Dogg)

המזוכיסט שבי ידע מראש, שכשאצא ללימוד הדיבור הלאקקאני אכנס לשדה מוקשים עם אמא וגם אטחון עצמי באובססיביות על איזה פסקה או שאלה עד שאשכח או שאכתוב. תמרה אמרה לי היום שאני אלוף. ווואווו... התחבטנו איזה אלוף, בצלות, שומכלום, רבאדון עם פרצי תשוקה לעשייה שמסתכמת בכתיבה וסיכמנו שהמינון- יממת לקקן דו שבועית , פעם בשבועיים 24 שעות שמתחילות בשיעור בכיתת חרמון במכון מופ"ת צוברות תאוצה עד לשיעור בבית השחמט – יוצר תהליך בימים שאחרי כשאדוות השיח לקקני ממשיכות להתערבל, להתאבך, מייצרות בבואה, אי-צלילות מוחית מרעננת ככניסה ויציאה ממתקן לשטיפת מכוניות.

ב' – בית – המקום שמאפשר בתנועה עצלה למלא צרכים וסיפוקים, מקום מפלט של התענגות ממיתה, קקאו מתוק וצלילה לאוקיינוס דמיוני

מסקרן אותי שדווקא קומדיית סלפסטיק כ"הרוסים" תופסת את משבצת עבודה עברית בלוח הצפייה בעוד שאין סיכוי שקומדיה תתפוס את משבצת "עבודה זרה", דרמה, בלש, אימה, מתח יהיו לפני קומדיה. "הרוסים" עם ההשטחה המכוונת והגימיקים גיחי גיחי מתברגים לתוך הפער בין לימודי השפה והטיפול בשפה והכוונה שבארבעים השנה הבאות אכתוב יותר משאדבר. מה שלא קורה בקומדיות לא בשפה העברית מצליח לקרות פה, אני רוצה להיות הפתי של יוצרי הסדרה, כן להיות יותר חכם מהדמויות אך תמיד להיגרר אחר עוצמתן, הזדהותן, אי-ניכורם מסביבתם. האחים ולדימיר ודימה (אדם רבינוביץ' ולב ברודינסקי) מתגוררים בית סבם וסבתם בכרמיאל, מדברים עברית קלישאית במבטא אגרסיבי וחיים את הראפ במלוא מובן המילה. דימה מאוהב בסימה (חן אמסלם), קוסמטיקאית גרושה, ולדימיר התמים מחקה את אחיו וליטל (רוני דלומי), מוכרת במכולת מאוהבת בסתר בוולדימיר. את האחים מלווה, איך לא, צלם צמוד בשם וובה דאבל טייפ קאסט, שאותו לא רואים, מקליט נעדר. הסדרה מכוונת לבני-נוער לצפייה בידני תפורה לשיכוך ריבון שכמוני שמעדיף לנבור ולמצוא מקומי בשולחני, חרוזים זה אני ני ני ני #קאטהSeFini פרק ו'- הצלפת שוט וסבוב לשעה תשע

Andy Shauf | Alexander All Alone | Live In Studio