קאטהSeFini; פרק ט"ו יא אללה איך מסתבך פה תמיד

דחיתי את כתיבת הרצף עד לאחר שסיימתי סיבוב מקדים בסידור הבית והחצר, הכנה לניקויים. משלב מסוים של בלגן בעיניים, מרחב הכתיבה מרגיש כל כך מצומצם שהוא מייצר אפקט של לחץ וחדלון ומעט מאוד מילים. ההלימה בין אי-סדר שמצטבר סביבי לפיגורים במטלות הכתיבה ולדחיית מטלות החיים היא מוחלטת. הניקיון בעיניים מאפשר לפחות לראות נכוחה באיזה מצב אני נמצא ולהתחיל כמו במשחק דוקים לקלף את כל המיותר עד שמגיע למצב שרק דף היומנאי השבועי נמצא מול העיניים ולא משנה לאן אסיח דעתי יהיה מקום אחד לחזור אליו. כשהתחלתי את הבוקר לא התאימה לי בחירת קול המוסיקה ופתחתי אפיק משלי בצינור. בחרתי ב"מפצח האגוזים", בחירה שהפתיעה אותי, מי זה האדם שהתעורר ורוצה לשמוע דווקא את שטיפת המוח התרבותית של ילדותו? אולי המלודיות הרכות וסיפור האימה המרוכך. היו במוסיקה יותר מדי תפניות דרמטיות ועברתי הלאה ממוסיקה תוכניתי, תחילה לשלישיות, פסנתר-כינור-צ'לו/חליל עד שהתבייתי על יצחק פרלמן ואייזיק שטרן. שבת כינור שנמשכה על אסתרית בלצן. הפרק הפעם היה על שקספיר. אחרי זה כבר שיניתי לאלקטרוני שהתאים יותר לערב שיורד מול עיני. השבוע נחלק בבירור לשניים: עד לפגישה עם הגר ואחריה. ההשקעה הרגשית לקראת הפגישה היתה כזאת, שכל כמה שידעתי שהיא נכונה כדי לגרום לי לזוז מהר ובנחישות מתקופת גרסה רביעית לחמישית, לא ארצה לעבור אותה שוב. קל היה להבין כבר בתחילת השיחה שהיא לא מתכוננת לערוך את הספר כך שלא נותר לי אלא לחזות בקריסת בניין הקלפים של אשליית העבודה המשותפת שבניתי והישארות עם אותו מבנה פיגומים רגשי, זה שתמך לכל אורך הדרך בבניית הסיפור רק לכיוון שלה, דפוס פעולה חוזר שהיא השתתפה בו כשחקנית בעל כורחה. טוב, זה לא היה חדש אבל היכרות עם המצב לא הפכה אותו לפחות מביך. היה יום קר והוא הפך לעוד יותר קר כשיצאתי מבית הקפה. למזלי היה שם אבי, היחידי שהעז לשבת בחוץ עם הסיגריות והסיגריה האלקטרונית שהוא מחליף בינן ללא הפסקה, כל הזמן משהו בפה. דיברנו על כתיבה ומשמעות של שפה והוא המליץ לי על שמעון אדף (אין סיכוי, הוא לא יסתכל עלי) ושבא סלהוב שפחדתי ממנה ככול שהפליג בשבחיה. כדי לפצות עצמי עשיתי בדיקת עיניים וקניתי שני זוגות משקפיים במבצע. כמובן שלא ידעתי להחליט אם לקחת משקפי קריאה או משקפי מחשב והלכתי על ברירת הביניים אחד מכל סוג. כשהם התקשרו לוודא איזה מסגרת הולכת לאיזה עדשה שיניתי דעתי כי ידעתי שגם אם אצליח לזכור מה זה מה הרי שהמתכון הזה מבטיח צרות כשזוגות המשקפיים, האיכותיים ואלו של השלוש במאה שבטח לא אעמוד בפיתוי לקנות) יתחילו להסתובב לי בדירה ובמכונית. להגיע לעבודת מטבח במצב הרגשי שבו הייתי היה סוג של מתנה. היו שתי קבוצות גדולות שהגיעו, הרבה הכנות, הרבה חיתוכים, עבדתי עם עומאר ורוני הביאה את הצגת הנינג'ה פיצה שתענוג לראות מאחורה מעמדת הפס. למרות העבודה והשיחה הארוכה עם ברט לא יכולתי להירדם לפני שהעליתי את מכסת הרשומות היומנאיות לקיר. מרגיע אותי שאני יכול לסמוך על הקיבעונות שלי שיכריחו אותי לכתוב בקול רם וברור. למחרת התחלתי לעבוד על הסיפור הקצר. כן, זה מה שיהיה עכשיו, הסיפור הקצר יהיה חייב להיכתב ביי הוק וביי קרוק לעזאזל, לפחות אני יודע מה הוא יהיה. כרגיל לעזאזל אין שום עלילה ועדין לא ברור מה ומי אבל יש כיוון. דיברתי עם רנה לראות מה עושים הלאה. הגר הציעה לשים את דמותו של שרוך, הגיבור, כבר בתחילת הספר. מיד התנגדתי להצעתה וחריפות ההתנגדות נרשמה מייד כחריגה ולכן חייבה בדיקה חוזרת מה מפריע לי. נו, כמובן, מה שהפריע לי זאת ההצהרה המוחלטת מי הגיבור, ההתחייבות בריש גלי. פתאום הבנתי שבלי להתכוון היא הציעה לי את ההסוואה הכי טובה שיכולתי לבקש והעלילה של גרסה חמש שעדין רק יושבת בראש (מחכה שאגמור את הסיפור הקצר ולעבור את תקופת טירונות העבודהJ קרב גקו אימתני מתנהל מעל ראשי ובריון אחד רדף לאורך הקיר עד מאחורי הקיר. אני מקווה בשביל הנרדף. אם כבר אני בתרגול של כתיבת רצף אלגנטית כזאת הרי שלא מצליח להשתחרר מתמונות העכביש האומלל שהטבעתי בטעות לפני ארבעה ימים. אסיים לפני שאתווכח עם עצמי עד זוב ,מילה עד תום המכסה אם זה משהו שהייתי רוצה לקרוא עוד 40 שנה. זאת ההזדמנות לזכור את הסאטצאנג בהרידוואר. האשרם היה קטנטן, שלושה מבנים צפופים ואנחנו, עשרת החסידים שבאו לשמוע דבר תורה, הצטופפנו במרפסת חדרו של היוגיסט המבוגר שבטח שלא היה גדול מהחיים כפי שהורגלתי מאושו. השאלה הראשונה היתה במבטא גרמני והדובר הציג את התלבטותו האתית אם מותר להרוג יתושים שהורגים לו את השינה בלילה ואת תרגול היוגה ביום הזקן, שראשו הקירח היה עטוף בצעיף שהגן עליו בוודאי מהצרה הזאת, לקח את הזמן שלו. הוא סידר את הצעיף שעטף את ראשו מלא הבהרות וענה –"למה אתה שואל אותי, הכי טוב שתשאל אותם". כולם צחקו, הגרמני יותר חזק מכולם ואני הרגשתי שהגעתי לפסגה כבר בתחילת מסע "ורדן מחפש גורו" - הראשון והיחיד שערכתי בהודו כדי שאוכל בכנות לענות "כן" לשאלה אם ראיתי עוד גורו לפני שהתבייתי על אושו. עברתי בעוד כשבעה אשרמים, חטפתי צהבת בלאקנאו אצל פאפאג'י וחזרתי לפונה להחלים.

תקציר

1- קאטה, פאנגלוצ'יאן2 ושוט בודד2 לכתוב פירוט תנועה לפרק הקודם ולייצר גיפ מניר לשלושת הפרקים הקודמים. אני מסתבך רעבאק 2- ספרות עברית: לרגל עבור מקום אחר /אורין מוריס, הסתערתי קדימה, לא מחכה יותר 3- ספרות מתורגמת – התפסן בשדה השיפון מה יהיה עם החוויה הזאת? לפני הפגישה קראתי את הפרק שהולדן מבקש מפיבי כסף, זאת בדיוק עמדת המתחנן שהייתי ושאסור לי להיות בה שוב. בדיוק אבא התקשר להודיע שהם מכרו את הדירה. הייתי כל כך מבולבל ולחוץ שהבנתי מה הוא אמר רק למחרת כשחזר על הידיעה (קצת בפליאה על שהגבתי אתמול באיפוק) 4- עיון – עוד 5- מדיה ישראלית – והארץ היתה תוהו ובוהו 5- מדיה: "עולם המערב" עונה ראשונה, הסדרה החביבה על עומר, רק אז גיליתי שזה היה אחד מהסרטים האהובים עלי עם יול בריינר באחת מהופעותיו האחרונות. רשימת ה-400: כתבתי כמו שצריך יפה על נייר את המילים והאקורדים של עוד כוס קפה. התחלתי להתאמן על פור אליס בשיטה של הגרמני המצחיק 7- רב מכר- טוב נו 8- יזמות – שיחה עם אריה ברקוביץ' בפתיחת תערוכה שאצר ניר. יש כיוון. כל הכבוד לי שהוצאתי את התסכול בלצאת מוקדם מהאימון של חמישי כדי להגיע מוקדם לבית האמנים, לתפוס חניה כמו גדול באבן גבירול ולהשתכר כלוט

כתיבת רשת

יום א': רק בערב עבודה הראשון במקום החדש קלטתי שהמקום הוא פיצרייה בנשמתה. תנועותיה היו נינג'ה סטייל ושמו תחרות לג'ינגול של הצעירים בפיצרייה הקלאסית. אם כל הכבוד ויש כבוד לטרילול הבצק באוויר פה עובדים אשכרא עם מערוך כזה שאפשר להפיל את כל משקל הגוף עליו או להבדיל לתת בומבה בראש, שזאת גם מחשבה שעוברת בי כשאני רואה אותה שולחת זרועותיה לכל הכיוונים ומייד מלקה עצמי, מה אני כזה אגרסיבי. המקום נשי באנרגיה, כאילו יש גברים אבל אנחנו נבלעים איכשהו. בערב ההרפיה כל כך מהירה שהיא מקצרת עוד יותר את זמן ההקלדה. זמן הכתיבה היומי מאוים כל כך שאני בחרדה לכתוב את האקסטרות, אלו שאחרי מילוי המכסות, כמו זה עכשיו שאין לי איך לצאת מהמערבולת אלא רק בלצלול עמוק יותר #קאטהSeFini פרק ט"ו לשחרר נמר אל ההרים

Flaming Lips 'Oczy Mlody' Sessions: "There Should Be Unicorns"

יום ב': איזה קור בחוץ אלוהים. יום מושלם לא להוציא את האף ולהשלים את תקציר גרסה 4. זה לא היה פשוט לעצור בעצמי מלשנות, לעזור, לעגל פינות כבר לקראת גרסה 5 אבל השתדלתי. חשובה השתדלות בחיים טיפוליים כשלי. אחרי שוויתרתי על המאבק המייגע לסווג בריאות נפשי לתתי מחלקות וחזרתי לפצלן אולד סקול שתי חטיבות, ניאורוזה ופסיכוזה ושילכו להזדיין כל השאר. מאוד עזר באטיטיוד הכללי של החיים ושל הסיפור. עכשיו הכי חשוב הסיפור, רבמכר באוויר. 12 דמויות, משפט ראשון שיכול להיות ספר משל עצמו, הכי ממוקד שהיה לי. ורק אליה, שלח לי את הסיפור חלפה תמרה כל הכבוד שהוציאה אותו ממך. זהו, תיקונים אחרונים ויאללה עולם. אני ננזל ל106. הגוף רפה עם הקצב, ומשחרר מתח מצטבר. רובין ואני משתפרים בריקוד היא קופצת על גבי ואני מצליח לשרוד כחמש דקות. היא עושה עצמה כיוזמת ההפסקה כדי שארגיש בשליטה ואכן מרגיש בשליטה. #קאטהSeFini פרק ט"ו לשחרר נמר אל ההרים

The Holy Modal Rounders- Euphoria

יום ג': שבע וחצי שעות טבחות וזריקת לאקאן החזירו בינה למוחי. אני מתחנף לכן מדי. כל הדיבור הזה והדיבור הזה והדיבור הזה. כשסופסוף בבית מול המסך מאמץ הגוף תנועה חדשה, תנועה כנעניאנית שמבעבעת מהאגן. עלי להיכנע לה, מי זה לה יש לה שם? כדי להרפות לתוך תנוחה עקומה בעלילה....WAX ON WAX OFF סוואייסו כנענאני שכזה מושך אחריו את כל קבוצות השרירים בעקומה חלזונית מאלצות לעמוד בקצב שהנשימה מכתיבה כדי להגיע לכאב הנעים הזה האוצ'אה #קאטהSeFini פרק ט"ו לשחרר נמר אל ההרים

Chet Faker - Talk Is Cheap [Official Music Video]

יום ד' גן נעול. עוד פעם הם מביאים שם שמעלה גאווה שיש ישות כזאת, הכלאה של אדם חווה ומכונה שממציאים שמות כאלו למבצעים ומסתירים אותם עד שהיא ממש ממש מתחילה. הפינוי הזה אני בYNET הקולנוע של נוני. רון בן-ישי שם ועוד אחת עם קול נורא נעים וחכם, בוגרת גלי צהל שכזאת בטח ושוב רון בן-ישי. גם במלחמת יום כיפור רק שמעתי אותו דרך הרדיו כי לא היתה טלוויזיה, הזניט הענקית הגיעה יום אחרי שאבא הגיע לחופשה ראשונה כמה שבועות אחרי שהסתיימו הקרבות. גן נעול אחותי כלה, בן ישי מפרשן מנקודת ראות של הריבון המבין המסביר, זה שראה בעצמו ועדין יודע שכדי להישאר בתמונה עליו לחפש את העתיד בהווה. הוא מדבר על ההצגה שצה"ל והמתנחלים משחקים לפנינו ועמדת הצופה, הוא ואנחנו שצופים בו, שדורשת תעצומות הנפש לשרוד את לחץ החיים באגן הכנעאני. הו שייק יור בוטי. תמונות האלימות מתחלפות ליבבות המקוננים. במשחק הגדול ניצחה ההתיישבות. מפא"י לנצח #קאטהSeFini פרק ט"ו לשחרר נמר אל ההרים

ואולי חלמתי את ביתי" ביצוע שולה מרגלית לחן שי לביא מילים יהורם טהרלב עיבוד אבי אלידן