פוסטים אחרונים

WaWaחגים פרק ב'


כל השבוע נמחק כהכנה לקירגיזית שאמורה להגיע הערב. תעתועי המוח ויכולת התשוקה שפורצת ממנו לשבש ולדחות כל שיקול אחר היא מוחלטת בכל מה שקשור אלי. מאוד מנחם לדעת (או לשער בצורה מושכלת על פי מה שאני רואה סביב) שאני עם הרוב. ככול שמדובר בתעתועי מין אצל רוב הזכרים ותעתועי רגש לרוב הנשים, כשהם מתפרצים קדימה הם משאירים את שאר ענני המחשבות מאחורה ולמעלה וממטירים את המטען שלהם. עד הצהריים עוד דמיינתי מציצה במכונית- שהיא לפני זמן מה דיברה עליה ופסלתי מיד מטעמי אי-נוחות – לפני שפתאום צצה תוכנית שהיא תאסוף אותי מתחת להוסטל אברהם ככה באמצע מופע האביב (עם לוסיל קרו, בטרינג טריו, אקו וטיטו ותתרן) ומשם נמשיך הביתה. היא לא רצתה לעלות. טוב מבין אותה. בכל אופן בבוקר כשראיתי שהעלו את מחיר הכרטיסים ועד שיצאתי מהבית לים וחזרתי ונשארו רק כה מעט שעות ונכנס עניין לחץ שעות ששונא כל כך שויתרתי והתחלתי להזות אותה מוצצת לי בדירה ואיך אני מסדר את הפופים והכורסא כך שיהיה לי נוח כל הסידור הזה כי המפשעה המגולחת, האופנה שראיתי רק בסרטים ובפורנו מסתבר שפושה בכל ומאתגרת לי את העיניים. עכשיו אני מבין למה יש כל כך הרבה מכונים, לתומי חשבתי שמדובר בהורדת שיער רגליים וסידור גבות, סילי מי. בכל אופן החלטתי לא להמתין לה לחוץ ורוקנתי עצמי כדי לעבור את השעות שנותרו בכתיבה ולא בהזיה. עובד חלקית, במקום הזיות אני סתם גולל, גולש ואוכל. אחרי הים אכלתי את המצה'ברייטן הראשון שלי השנה. יצא מעולה. תוספת החלב עושה את זה. לא המתנתי דיברתי עם גל מבזילידוטקום שאולי אלך לעבוד אצלם משמרת שישבת, לא רוצה להתלבט, לא רוצה להביט על חשבון הבנק שלי, רוצה לנסוע להודו ולהתחיל לחבר עצמי לחו"ל. ושוב לא הצלחתי לתקשר עם גלי האחיינית. אי-תיקשור, מה מונע תקשורת, מה מחסל תקשורת, מה עוצר תקשורת מלהתפתח האם זה כישור, כל מיני שאלות שהשנה אני חוקר אותן, עיונית ומעשית בעזרת לאקאן ובתלם. חוג הכתיבה נכנס. אני אפילו לא יודע איך לקרוא לשיחה השבועית הזאת של אורין. זאת אומרת ברור, לפי יואב ואושרית, שניים מהמשתתפים מתוך ארבעה, שהסיבה להגעתם היא פראקטית. האחד, מחזאי ותיק, רוצה לכתוב רומאן והשנייה, אקדמאית, כותבת סדרה. אמירה, המשתתפת הרביעית ואני כנראה באים בלי לדעת בבירור למה. זאת אומרת יש לי המון סיבות למה כן: סופסוף לדבר על ספרות, (אאלץ) לקרוא משהו שלא הכרתי, (אאלץ) להביע דיעה ביקורתית, תוכן לפוסטים, אוכל לדחות את הקורס עם הגר ינאי (המחשבה צצה כשסיימתי את הפגישה, כשהיה ברור לי שעשיתי נכון כשהגעתי). לפני שעה הגיעו שיעורי הבית ואני רואה שיש שם לקרוא שני סיפורים קצרים, האחד של אורלי קסטל בלום, האשה שהעדיפה לחפש אוכל והשני של אתגר קרת. חוץ מזה אורין נתן תרגיל לכתוב סיפור/סצנה על הורים שהבת שלהם לא חוזרת הביתה. טוב אני באמת יכול לקחת את זה לתלת מימד רגשי. מעניין מאיפה הוא, אורין, הביא את היציאה הזאת כתרגיל. זאת אומרת יכול להיות שיש פה תמימות מוחלטת מתוך אי ידיעה, יכול להיות שיש פה תמימות מתוך הדחקת מידע ואולי בכלל התנגשות תת-מודע לתת-מודע. תוך כדי שכותב מתברר לי שזה הולך להיות סצנה מתוך המשפחה המדומיינת של X [מדמיין בראש אותי מספר על X ואיך שנאתי אותה על שמתה לה הבת, שעשתה לי את זה בכוונה, אלוהים ישמור איזה תקופה איומה זאת היתה, לב המאפליה] הסיפור יהיה כזה, האם מרגיעה את בעלה חולה ירח שיוצא החוצה עם פיג'אמה לחפש את בתו ולבסוף מסתבר שהבת בעצם מתה]. המוסיקה מתגברת וכבר בא לי לעשות כל מיני דברים אחרים חוץ מלשבת ולנסות לכתוב. עד שהקירגיזית מגיעה אני לא מתכוון להוריד ראש אלא להתאפק ובמקביל להתחיל לעשות את כל הדברים שכבר מזמן רציתי

כשהפכתי לרגע את "מכות עכשיו" ספרו החדש של יפתח אלוני לאוורר עצמי מדם, צפרדע וכינים שלושת המכות הראשונות, ראיתי שנורית זרחי העורכת ואמרתי לעצמי אהההה עכשיו אני מבין. הסמלי והדמיוני התערבבו להן בסיפורים הקצרים (500-600 מילים) במינון שהחזיק אותי במתח לדעת מה בעצם קורה שם, איפה ומתי זה שם וכיצד חוט הסיפור נכרך סביב צווארי, נופל עלי, נכנס לי למעיים דרך אחד מפתחי הגוף ובטח בסיפורים הבאים אמצא עוד דרכים שהסיפור נכנס לי למערכת. קיבלתי את הספר באירוע של יפתח במוזיאון. מייד אהבתי את איור הכריכה שיד מתכתית ענקית נשלפת משמיים מאיימת לחטוף/למעוך אשה שוכבת על אדמה מסביבה ארבה וצפרדע מהמכות מן הסתם, וייצוג של יפתח כאריה שואג וגבר עם פרצוף גוויה שמנסה למנוע מהיד לבצע זממה. עכשיו אני גם רואה שכותרת הספר בעמוד הראשון שונה מהשם בכריכה: מכות (מצרים) עכשיו מעשי טירוף שמתחפשים לשיקול דעת. אולי משחק התחפושות הוא שמסביר מדוע לא יכול להימנע מלהשוות ל"אשה שהעדיפה לחפש אוכל" הסיפור של קסטל בלום שקיבלתי כשיעור בית וקראתי לפני שעה. כל הסיבות ששנאתי את הסיפור של קסטל בלום לא קיימות פה. אצלה הסיפור דורש התמסרות מוחלטת למוח המספר שלה, ההתמסרות היא העיקר וככול שאעבור מסלול קשה יותר בלהאמין למשהו, ולו הקטן ביותר, הרי זה משובח. כאן לא. יפתח מכבד הסכם-לא-כתוב בין קורא לכותב לבניית מסלול תעופה קטן להשהיית חוסר האמונה וכך אין לי ספק שיש דודה לולה שאוספת גזירי נייר על דברים מוזרים כמו שערות מבושלות ושהגיבור משתמש בזה כדי להתחיל עם חיילת בבסיס, שהוא היה צריך להרוג צפרדעים שלא ירעישו ושיש בית מרקחת שלא נסגר 400 שנה ברציפות. הסוגה הזאת של הפנטזיה כל כך בעייתית לי שכבר מחכה לראות לעזאזל מה ייכתב בספר הזומבים שלי. הקירגיזית מתקשרת יאללה ביי

ב. ראשי פרקים:

1. קאטה כלום 2. ספרות עברית – לרגל עבור מקום אחר/אורין, מכותעכשיו /יפתח אלוני אין לי ארץ אחרת/נמרוד בן-יעקב המסע למאוריציס/יעקב שבתאי 3. ספרות מתורגמת – סיפור קצר לכיתה של אורין, מקום יפה למות בו/מאלה נאן (בלש) 4. עיון – כלום 5. קומיקס – קונאן נגד גרו 6. מדיה – גומורה סוף, בלאדליין עונה 2 7. מדיה ישראלית – לא 8- נגינה- והיא שעמדה 7- רב מכר – כן כן כן 8- יזמות – יומבלום; בקטנה

ג. מהרשת:

Vardhan Le Zuz at ‎‎ אחוזת נווה חוף‎‎. חזרת זה אני אני רוצה שיהיה מסודר זאת היא, אבא מעביר לי תרבות וספרות, מרשרש, של הפריבלגים באמת. יש גיטרות מינון נכון היי הופה היי. לפני שעה התברר לרעות ולי שהארוחה אצלם. עדיף. כיעקובינאים מיומנים שינינו כיוון. מהגג רואים את הים ואחרוני צונחי גלישה מנצלים את הרוח החזקה. #רבעוןבתלם #wawaחגיםא פרק ב'

בחגים הכי מרגישים כמה קל יהיה לנו לכבוש את העיר בבחירות פוסט חולדאי. בערב-חג החוף והרחובות מתרוקנות ונשארים לשוטט צבועתותיעיר. בלילה חוזרים מי שיצא למילואי חג וביום מגיעים הנמושות מישראל להשתעשע אצלנו. הכי כייף להשתעשע אצלנו. תל אביב ערה ללא הפסק בזזזזזזזזזז. #רבעוןבתלם #wawaחגיםא פרק ב'

בעלי פריבילגיית הורים קשישים-מתפקדים משלמים מס בחגים. טקסי החג תמיד מצלקים שנשימה זעקה השתנקות ממשיכה להשתחרר בימים שאחרי. הבאתי מהם מצה שמורה וכמה מתחוחכמות, חומות אפורות מקמח מצה מלא, שלושה סוגי גפילטע פיש. יש הרבה חזרת, יש פאפאיה ויש שסק. אני מסודר. מסודר ומוכחש מקצועי. תצוגת השיתוק וההכחשה שהוביל לכך שרק ברגע האחרון התברר היכן הסדר, דליפת ההתנהגות הלא נורמאלית – במשפחה נורמאלית זה לא היה קורה הרי – היתה למעשה מופע מרהיב של אמאבא ודרך שליטתם במרחב באמצעות זוגיותם. הם פשוט נתנו לנו בראש. רעות ואני סירבנו לדברר לעצמנו, בננו ואיתם את סימנים המקדימים והמחשידים שהתעוררו בנו קודם לערב הסדר. היו תצוגות בשפע לתפארת הזיכרון. מסתבר שאמא שלי קרועה על הקטע של הטבלת האצבע והתזה לצלחת שנראית בסיום הפסקה כמו משהו לתת לקורא.ת בצלחות. אבא שמר על קצב במינון מדויק של זעפנות והתרככות עם המציאות השולחנית. רעות סירבה לקרוא באגדה ומייד התנדבתי. אני מתגעגע לטעויות שלי וחינני לשמוע את זה מהדור הצעיר. הייתי צריך להגן על קדושת הטעות. נפעם ונרתע מהרשף שניתז במשותף מאמא ורעות כשעומר שיבש עוד אחת מהמילים שיש הרבה כאילו באגדה. זה היה כאילו השתיים שלפו האחת מהאחרת את שם אב הטמון בתוכן, גרסתו הנשית שהן למדו, אמא מסבתא ורעות מאמא כשהוא, האב, ישב בראש השולחן לא נוטל צד, לא לטובתן או להגנת המשבש. #רבעוןבתלם #wawaחגיםא פרק ב'

בדרך לשיחה/מעגל/חוג ספרותי ראשון שלי בחיים שאחרי זוועת לימודי החובה. זה שלמזלי לא נתקלתי במורה תומכ/ת לכתיבה בגיל צעיר רק אומר ששבעתיים עלי להקפיד להוציא הכול החוצה. אז זה ההקדמה לסיפור הקצר שלי שנכתב לתחרות הסיפורים של הארץ , השישי במסגרת סדרת הסיפורים שהארץ לא אהב, אונלי לוזרס ווינ אינ דיס גיימ. הסיפור נכתב בהשראת חזרתי הזמנית הופפולי לתעשיית המזון

קישור לסיפור

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now