פוסטים אחרונים

רבעון בתלם; WAWAחגים; פרק ה' -סופחגים


זה שמנסה להיות מקצוען שבי מכריח עצמי לרפרף על מי שהייתי פעם. הקבעוני לא מרפה, מוודא שאעשה קישורים כדי שיהיה לי פאקן נוח לאמלל עצמי במראה העקומה שבניתי במיטב המילים שהיו ברשותי אז. לא שיקרתי. לא כל האמת לא רק האמת סתם אמת מנקודת זמן. מה שהשמטתי זה אני באותה מידה אבל הוא כבר לא קיים, התמזג לתוך נסיבתיות של פעולות שפעלתי, השאיר עקבות למשך זמן ונעלם. אולי הוא יכולת עתידית, הרי בטוח שבשביל רנה אני רוצה להוכיח שאם לא חכם כשפינוזה אז לפחות ראוי להיחשב כאחד שמבין את משנתו ומסוגל להתדיין עליה. אני לא רוצה את זה בשבילי אלא בשביל להיות ראוי לעין של האחר, יותר נכון האחרת. שונה הדבר בלימודי לאקאן. שם, אולי בגלל שמראש תשומת הלב היא למה שלא מבינים, יותר קל לי. ההשתדלות שלי בשיעורי לאקאן היא להיות מסוגל לנסח שאלה ולומר אותה גם אם היא טיפשית ומנוסחת בגמגום. צוות ההוראה, שוויוני מגדרי בפורום, מורה ראשית ועוזר ברשת, מאפשר מבחינתי בפעם הראשונה בחיי לתרגל שיחה שלא הכרתי קודם, כשומע ומשתתף. לימוד לאקאן מספק סביבת חממה מוגנת והיתרון שמחד -תוכן הדיבור משני לצורה והדרך שנאמרים המילים ומאידך- ממוקד לחקירת הנפש שמחברת את הגוף לחיים, מאפשר להתמקד בחשוב. והנה חזרתי לשאלת מה החשוב. לי חשובה הכרת המציאות והדרך שלי להתנסות בה היא דרך עיוותיה. המציאות עכשיו, שבת שקטה ונעימה שמתרחשת בחוץ מספקת מרחב לשבת בשקט ובנעימות ללא הפרעה לבד מצל העבודה בפיצה שמתקרב. כן, עדין לא קיבלתי הודעה אם לעבוד, יש בי משהו שמסרב להתקשר לאליה לקבל ממנו הודעה ברורה כן או לא. בכוונה, כמשחק כוח ביני לעצמי, ואולי קצת אליהם, מעדיף להישאר במצב ביניים, של אשליה שלא אצטרך לסבול את השעות שם, החשש ממצב חוסר הכסף שיקרה כי לא עובד, העונג שהתגברתי. אבל זה לא מה שהופך את השבת השקטה והנעימה ללא רלוונטית לי, לשקרית למצב המועקה והבחילה שנמצא בו עכשיו. אי הידיעה נותן לי תוכן להתבטא, מספק לי מספק לי מספיק זוויות להתעלם מהמועקה שתופסת לי בגרון ולא מרפה. אני יכול ללכת ולהכניס לגרון סלט. סלט חריף שעושה טוב לכמה דקות. הנה ניסיתי. עכשיו אני גם הולך לעשות תה ג'ינג'ר שיחמם אותי ויכניס לי מתוק למערכת. הנה עושה, הנה שותה. הנה כותב לגל שואל אותו בצורה עלא מתחכמת אם עובד הערב [אם לא קיבלתי הודעה (במקום המילה הודעה יש איור של רמקול כריזה) סימן שלא עובד:) ? מוסיף הערה "לא מתלונן (איור פלג גוף עליון של צעיר מחליף את "אני" ), שואל". קיבלתי הודעה ש"כן. למה לא". עכשיו אני בלחץ לגמור את זה (מה זה "זה"? את מה שיש לי לכתוב, מה יש לי לכתוב "כמה רע" כשבעצם הגיעה הקלה ובמקום להתענות בלחשוב מה ואיך לכתוב ביומנאי, משהו עם משמעות שלא ישעמם וידון תוך כדי בשאלת מתן משמעות לעצמי אהיה מוקף בבצק חם ומנחם, באנשים עם משימה אחת משותפת והיא להאכיל את הקרועים של האומן ורעבי פלורנטין. בסדר הכול בסדר, אומר לעצמי אתה בסדר החיים בסדר וכשחיים לא בסדר יש סמים שיתקנו את המשקפיים ויאזנו את הפער בין תחושת הנעים שבחוץ לתחושה לא-נעים הברורה אך לא מנוסחת, ללא יעד ומרכז קיבה מעיים ראש ידיים, איפה איפה לא נעים ילד. ומה יש לדוש בלא נעים כל כך אם עכשיו, אחרי שיזמתי פינג קיבלתי פונג. הפונג שרציתי להימנע ממנו אך הוא פונג, ופונג חשוב. אני חושב על המפגש עם יוליה ואיתי אתמול, שניהם אנשים חזקים ושברירים בעת ובעונה אחת ובבעתה עולה בי הדמיון להם. אובססיית בלום מחפשת ומוצאת דומים. לא, לא רוצה אבל כן כן. בסדר אני נושם.. מהחוץ המיטיב עולה ציוץ ציפורים. כן, ברור שזה הצליל האהוב עלי אחרי טפיפת רגליה של רובין. דיגידינג דיגידאנד צוויץ צוויץ דיגידינג דיגידאנג. הפנים שלי מתעוותות. שום בכי יוצא, המעיים מתעוותות ומשמיע קנאקים בצוואר. קנאקים לימין קנאקים לשמאל. איך אפשר לנגן בכינור עולה בי המחשבה וכבר מרגיש הזדקפות ביציבה. מנטרת אלכסנדר צוואר חופשי ראש מזדקר לפנים ולמעלה גוו מתארך ומתרחב צוואר חופשי ראש לפנים ולמעלה גב מתארך ומתרחב. בטח אשנא לקרוא מה שכתבתי בשנה הבאה.

1. קאטה – תסכול, גלישה (1) 2. ספרות עברית – לרגל עבור מקום אחר 3. ספרות מתורגמת – תום וולף/ מבחן חומצת קול-אייד חשמלי (?) 4. עיון – לא 5. קומיקס – לא 6. מדיה – ויקינג פרק 1-3 בחפיף 7. מדיה ישראלית – תיעודי חנוך לוין כולו 8- נגינה- לפחות מקפיד להיות על הפסנתר 7- רב מכר – פרק 8 8- יזמות – יומבלום; פגישה עם איתי, פגישה עם יוליה

ציינתי לעצמי שנה שלמה בלי להחסיר יום כתיבה אחד מינימום פאקן שלוש שעות, עצמאות מלו"ז הקולקטיב, בחרתי אור 24% ויצאנו להתכלבלב. הוי עירי עירי אני אוהב אותך באותה תשוקה שהבת זונה רצה אחרי חתולים. די נו מספיק רעבאק לא עוזר כלום היא באה משחקת אותה מוצי פוצי ואופס אדיוט אחד שלא קולט אקשן באוויר תמיד מציץ. בין יפו לתבור הלכתי על תבור אני חושב שבגלל שצעדת תבור השנתית עם איקו, מירי ושלל בנותיהם היוו פסגה חברתית ובגלל שבחורה הזמינה אותי. זה רחוב נורא יפה ובטח בשקיעה אביבית שכזאת. בסמטת תבור היתה מסיבת רחוב אמיתית עם טכנו שעורר את גאוות פיון הטראנס שבי. רקדתי קלות ורובין טחנה שאריות ואז חזרה לסורה. לא רציתי לבאס את אוהבי החתולים והבטחות מנגל הזיזו אותי הלאה. בסוף צנחתי לתבשיל אצות, סלרי, דלעת, קישוא טופו ברוטב עגבניות וחזרת. יצא טעים. מוזר, אבל טעים.

WAWAחגים פרק ה'

נתתי לחיפוש שבי מתנה, ריבת תפוח ודובדבן בבימויו של רון הווארד, האיש הנכון להביא פונג לביוגרפיה הנוגעת של סקורסזה על הריסון. היתרון בלגדול חיפושון בשנות ה-שבעים בישראל היה שאפשר היה להתחיל איתם בגיל שש שבע עם מיטב להיטי הנעורים שלהם בלי להתעכב על כלום מכמויות המוסיקה שהם ייצרו וניגנו, אחר כך להמשיך לגדול עם המיתולוגיה של השנים האחרונות שלהם וקריירת הסולו שלהם. אחר כך ובמקביל התחילו להגיע הבוטלגים והתמונות והרי-אישו ורה-מסטרד ושומעים חיפושיות ואוצר קליפים של אנימציה ותיעוד והופעות וזה לא נגמר ושלא ייגמר כי הם מסמני כנות, מקצוענות, חברות כל הדבר הזה שנקרא אנושיות + קצב ויש ספר תווים רב כרס שטפו טפו טפו אני בן זונה אם לא אנגן כולו

WAWAחגים פרק ה'

THE BEATLES: EIGHT DAYS A WEEK – THE TOURING YEARS.

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now