פרק ד' WaWaבלומבה
-
כשבשיעור לאקאן, סביבה תומכת לשיחה קבוצתית, לא הצלחתי להוציא מפי שתי ההערות שהיו לי, הבנתי שיש מצב שזזתי משלב פסיכוזת בלוםמשתקת לכדור בגרון ההיסטרי. יום שני ה-29, מחשב בדרך הביתה, נשארו עוד פאקן 18 פחות שבע (חוק שבוע-אחרון-לא-נחשב) יעאני 11 יום לסגור קצוות. זה כלום. הפחד שמצב-היסטרי יהפוך לשלב-היסטרי - שממש מקווה שלא, פי אלף עדיף להיות פסיכי, לא רואים אף אחד, פשוט נעים קדימה מלקטים נתונים שיתאימו לסרט בראש – הפך אותי ליעיל לפחות יכול להיות שהשינוי קרה כשבניסיון לעקוף את השיתוק שאחז אותי מלשלוח הזמנות כהודעה ובמסרון התפרצתי לנמר, התיישבתי בכסא של שאולי, מוסתר מאחורי עמדת הקופה, ושלחתי דרך הפייס של יורם. השארתי לימים הבאים, אחרי שאדע מה גורל משלוח ההזמנות, כמה הגיבו-הביטו, את השאלה מה הלאה. זה מדע שלם שדחיתי להתחיל ללמוד מגולדמן (מה כבר עברו חודשיים איך לנדנד הכי חביב שאפשר לאלו שפספסו את ההודעה. לא מתאפק מלהביט כמה הגיבו עד עכשיו? וואלא עוד שניים גואינג וארבע אינטרסטד. לא רע 30-60% שיפור. קפיצת הנמר לרשת מעוררת ומסחררת גם כשזה במספרים בודדים. ומה אם סיפור ותולעת והוסטל אברהם נזכר ונזכר שזהו בעצם. עוד שעה שעתיים וכל הנוטיפיקשיינס והרעש קש וגבבה. פאק. חיוך גווע. לוגם וויסקי לפני האימון. זה ממש שטות אבל איזה ברירה יש לי. במצבי
Archive - Driving In Nails
