פרק ה' WAWAבלומבא

תשע וחצי שעות לקח לי להגיע למטלת חוג הכתיבה. בשעות האלו ניקיתי, השקיתי התעצבנתי, (על הקירגיזית שאמרה שלא תגיע יותר כי היא לא מסוגלת להפסיק לרצות להגיע) להשלים חוסרים ברשומות קודמות,לשמוע משחזרתי מהים (גלים נמוכים אבל כייף) את את קישורי אמונקאר ולהוסיף קטעים חדשים לרשימת שיריה ביו-טיוב. ניסיתי להתחכם ואיחדתי משימות. במקום כתיבה יומנאית של שבת אמרתי לעצמי שאעשה מאמץ, אנסה לצאת ממסגרת היומנאי ואכתוב סיפור אמיתי, מומצא או מאמר עם טיעון והתחלה ואמצע. חשתי ששלב ההתנגדות כה ראשוני שהוא אף ביטל אפשרות של ישיבה מול דף ריק וסתם שרבוט כמו כתיבת רצף. עכשיו כבר שמונה וחצי בערב והנשק היחידי שנותר לי כנגד עצמי הוא דחיית סיפוק הסמים. אופפפפפפפפפפ.....המטלה הראשונה-עלבון. הדימוי העצמי שלי הוא של אדם שלא נעלב בקלות. יש לכך מספר סיבות: א- אבא, שהוא איש של כבוד, נעלב בכזאת קלות שמעליב אותי להיות דומה לו בקריטריון הזה. ב- כשנמצאים בקצוות הנמוכים של הסולם הכלכלי לאורך זמן מפתחים סוג של קהות למה שאומרים ואיך מתנהגים אליך דיירי השלבים מעל. ג- כשנמצאים בקצה העליון של תודעת הריבון מפתחים אורך רוח של מנצחים והתגובה לעלבון היא בין אדישות לגאווה על יכולת הפגנת אדישות, דפוס התנהגות ששמור בעיקר למיעוט אליטיסטי. אבל בכל אופן לא נדרש מאמץ כדי להעלות תמונות/סצנות הקשורות להעלבות והעובדה ששתיהן זכורות לי היטב מעידה יותר מכל שאינני מחוסן מפני הריגשה הזאת.. התמונה הראשונה שעלתה לי היתה כשהייתי דווקא בצד העולב וסירבתי ללחוץ יד של דיירת שסילקתי מהדירה. הסירוב בא לי כל כך טבעי שלרגע לא עלה בדעתי שדווקא האי-מחווה הזאת היתה הנקמה הכי גדולה שיכולתי לעשות. אני זוכר את מבטה הנדהם כשידה נותרה באוויר ללא מענה, פיה רטט והתעקם. היא היתה חיפנית גאה ומיד הפנתה מבטה ממני. לשנייה ריחמתי עליה אבל כעס גדול עלה בי על שהיא באמת חשבה שחיי האידיליה שלנו כבעלבית ודיירת מצוינת יכלו להמשיך כרגיל בתקופה שחיי עשו סיבוב פרסה. התמונה השנייה שעלתה כאבה יותר. בנעורי שהיתי חצי שנה בסינסינטי במסגרת של חילופי תלמידים. הייתי תלמיד גרוע ויכולתי להרשות לעצמי כי ניצלתי פרצה בחוק שמתירה לתלמידים מעל גיל 18 להעדר משיעורים באישור עצמי. אחד ממקצועות הבחירה שלי היה ספרדית ובמקרה למדתי עם ריקי,"אחי" המאמץ שהיה מעולה בספרדית. פעם אחת קיבלנו שיעורי בית לפתור תשבץ ואני לא יודע מה עבר עלי אבל התאמצתי, ישבתי שעות ופתרתי אותו. בתחילת השיעור שאל המורה, שנראה כאיש צבא עם שיער גזוז ובגדים אפורים-חומים שכאלו, מי פתר את הקרוסיגרמה (כל חיי תהדהד באוזני המילה הזאת קרוסיגרמה) הינו ריק ואני מהיחידים שהצבענו. הבן-זונה סירב להאמין שפתרתי את התשבץ לבדי בלי ריקי. אני זוכר את הבן-זונה מבליע את גיחוכו כשפתרנו כל הכיתה ביחד איתו את התשבץ והוא התעקש לא לאפשר לי לומר את פתרון ההגדרות. מגניב אותי שעברו ארבעים שנה ואני זוכר את זה. מיירדה קרוסיגרמה היחה דה פוטה. על הדרך הבטתי בערך עלבון בוויקיפדיה ונזכרתי שאני נורא נעלב מהאקסית שלי. קשה לי להחליט אם מדובר בעלבון מהתוכן ונימת הזלזול או עצב כי פעם זה לא היה ככה. בעבר, במצבים מקבילים לאלו שכיום היא תשלח חץ מחודד שנועד להקטין, היא לא חשבה או התנהגה כך. בגדול יש שתי אפשרויות לנתח את התנהגותה (בהנחה שהזיכרון המשווה שלי נכון:) שפעם היא לא ראתה את אותם דפוסי התנהגות שלי שכיום מפעילים אצלה את היחס המזלזל/מעליב או שהיא ראתה והתעלמה בגלל יחס חיבה שהיה לה. יש אפשרות באמצע שכזאת, שפעם היא ראתה את דפוסי ההתנהגות שכיום היא מזלזלת בהן רק שאז התנהגותי שעשעה אותה והיום משעשע אותה לפגוע. נזכרתי עכשיו שמאוד נעלבתי שלא קיבלו אותי לקורס חובשים ושמעתי שוב את צחוקה המלגלג של מלכת הכיתה כשראתה אותי מגיע לביתה עם מחברות וספרי לימוד. כמה שעות קודם היא הזמינה אותי לבוא אליה הביתה ללמוד איתה. הייתי אז בשביעית, תלמיד חדש שהגיע באמצע שנת הלימודים. היא גרה בבית אבן יפיפה בכרמליה והיה טיול נהדר להגיע אליה. ראיתי שהיא מוודאת שיראו שהיא מזמינה אותי אליה, המלכה שפורשת חסותה על הילד החדש בכיתה ואיזה ברירה היתה לי? לא היה מצב להגיד לה לא. לא היה לנו על מה לדבר חוץ משיעורי בית שהיא לא התכוונה לעשות איתי. לזכותה ייאמר שלא העמדנו פנים. היה לה טלפון בחדר שלה, דבר שלא הכרתי עד אז והיו לה המון עניינים לסדר. היא השאירה אותי לבד להסתובב בחצר הענקית ולהביט על הים מתחתינו. הרגשתי טמבל שהבאתי את הילקוט אבל הכול היה יפה מדי בשביל להתחרט על החנוניות או המלכודת שהכנסתי עצמי. מלכודת גדולה יותר חיכתה לי למחרת. בסוף ההפסקה שהיא הזמינה אותי ניגשו אלי נציגי הבנים והזמינו אותי לשחק כדורגל בשישי בסניף של הריאלי במרכז. כמו שלא הייתי מסוגל לבעוט גם לא יכולתי לומר לא למשחק שבו השתתפו התלמידים הרגילים ואלו של הפנימיה הצבאית אחרי משחק הכדורגל התקבע מעמדי החברתי. בטיול השנתי הייתי באוהל של בועז ואילן. בכנס מחזור ס"א התברר שבועז בכלא על רמאות ואילן מת ערירי בתאונת דרכים ביפן ושלולי חב"דניק שהתעקש להביא אותו לקבורה לארץ כנראה שאף לא אחד היה יודע מה איתו. הרגשתי נהדר שאני היחידי שנמצא בקשר עם הכי מצליח בכיתה שלמד עם חלקם מכיתה א', וסירב בעקשנות שהופתעתי מעוצמתה כששאלתי אותו, להגיע לאף אחד ממפגשי המחזור שהתקיימו.

טוב, זה לא בדיוק סיכום השבוע אבל זה מה יש לנו. אולי שבוע הבא על פטרסון

ליושה הפיציולו, שישן כנער במחסן של מאפיה ומאחוריו אלפי שעות לישת בצק, לא האמין שאתפטר ואני לא חשבתי שאפוטר. אבל בכל אופן היתה לי הרגשה שכזאת שבגללה ניצלתי כל רגע במשמרת שבת להידבק אליו. ההודעה הרשמית הגיעה בצהרי היום כשעברתי לקחת את תלוש המשכורת בדרכי לדפוס לייצר דימויים ליומבלום. מנטליות העבד שלי לא אוהבת להתפטר. תמיד אעדיף לנצל חדלות אישיותי ושהסויחרס יבצעו עבורי את העבודה. אני אוהב לראות אותם מתפתלים, מילותיהם מגויסות לאפשר להם לשכוח ממני כמה שיותר מהר. פשוט עוף לי מהעיניים כזה שמבעיר את הנדנדה הרגשית של העולה כיתה אך לא בבית ספרנו. כמה שתודה לפאקאנאל שהיחסים שלנו נגדעו לפני שלב התיעוב, מבצבצת החוצה הבאסה לחפש שוב עבודה. עוד לא הספקתי לשטוף עצמי במילות עידוד וגיליתי שאיחרתי את הדדליין לאירוע השקיעה בהוסטל אברהם. האוצ' זה כאב הרבה יותר כואב. עליתי על רפואי מקהה, מעודד סליחה וחשיבה חיובית שתמיד יש שנה באה. סלחתי לעצמי על הפאשלות הסדרתיות, והלכתי לאימון למצוא מישהו שירביץ לי ושארביץ לו חזרה WAWAבלומבא פרק ה'

Experiment Number One by Cody ChesnuTT

אאוט אופ פאקן שומקום הקירגיזית, ששלושה-ארבעה ימים לפני פגישתנו מחממת באופן קבוע את הגזרה במריבות של בנות, סיפרה שהיא פגשה מישהי, ושהיא התחילה ללמוד עברית ושלחה לי שיר שהמורה שלה השמיעה לה. בעברית. ממישהי שלא עניין אותה ללמוד עברית עד לפני שבועיים. למה מי מת? ועוד זך, שמקננת בי אשמה שלא קניתי ספר שלו בשבוע הספר האחרון כשהיה מסוגל לבוא, וקניתי בתקציב השירה את כל השירים של דליה רביקוביץ. בירור קצר על אודות המורה הגביר חשדי. זה לא שיר שלומדים איתו עברית. מישהי מעבירה מסר. לא ברור העניין חוץ מזה שאחיה הזהיר אותי שהיא תמיד בשלשות. כמו נמושה שמרנית חשדתי שהתחרות תבוא מזכר לא מסינגל מאמ. מה כבר היא מסוגלת להבין מהשיר חשבתי ואיפה הן נפגשות ללמוד, מסיעים אותה לאחוזה, הרי היא לא נתנה לה סתם לשמוע זך באמצע השיעור? עשיתי גוגל טרנסלייט לשיר, מבחינת תוכן מתאים לקירגיזית שבתחלס רוצה כבר להיות סבתא ושכל ההורמונים ירדו לה. התלבטתי אם להציע למורה חברות ובסוף סתם תרגוגלתי את השיר לקירגיזית: ראי, כפי שהבטחנו זה לזה, לא שינינו דבר והעולם, עוד נהדר כשהיה נשמע מעולה בקירגיזית: biz ele biri-biri menen, biz eç nerse menen düynönü sonun özgörgön emes ubada kılganday. חשבתי קצת, נתתי לעצמי זמן, הלכתי לפגישה עם יואב ואיתמר לגבי הסאונד. העובדת החיננית בתולעת שמאוהבת כמובן ברובין סיפרה לי שאליענה התעצבנה שתלינו על הקיר את הפוסטר על האירוע. הוי התשוקה התשוקה. מה יהיה עם הפטיש לג'ינג'יות. בכל אופן, באתי הביתה, חידשתי את הטינדר לקראת בלום ווואללה לא יודע.. אני רק יודע שיש עוד עשרה ימים לניקוז האובססיה, ושאין מצב להיגרר לסצנת קנאה. גג פוסט, WAWAבלומבא פרק ה'

פעמיים, יום אחר יום, ביצעתי החלטה שגויה שגרמה לי לנהוג ללא צורך. פעם אחת היתה לשיעור לאקאן שחשדתי שהתבטל אך העדפתי לא לשאול ופשוט לנסוע לכיתה, והיום שנסעתי עם מכונית לאזור כיכר רבין ביום הראשון של שבוע הספר. ההחלטה נעשתה בשיקול דעת כיאות לבזבזן זמן מקצועי, לא בשליפה. היה לי יותר נוח לא לאשר את תחושתי הראשונית שהשיעור בוטל, יותר נוח להמר שאמצא חניה, ובעיקר יותר נוח לנהוג מאשר לעשות את ים הדברים שעלי לעשות. נהגתי ושרתי ולא חשבתי על כלום שקשור להפקה. לא מיהרתי או עקפתי ועדין, מילאתי את המשימה החשובה ביותר ברשימה, פאקנסמלית-דמיונית והכי ממשי שיש לתקוע את דגל הפלייר על לוח השעם הצדדי בתולעת בכיכר. שלוש שנים ג'יימס ואני לטשנו עינינו ללוח הריק יחסית שמוגבל רק לאירועים של המקום לצד הלוח העמוס באירועי תרבות כלליים בעיר. חודשיים בשנה כפול שלוש שכל מה שרציתי זה לתקוע את הנעצים, ובזכות יואב והבובה שלו סימנתי וי. מאושר מטומטם הלכתי לשיעור כתיבה, מוחק במוח את התסכול שרק מטלת כתיבה אחת הצלחתי לבצע, מפמפם עצמי בתובנות סלחניות שכל מה שאכתוב לא יבריק כשרשרת קריאת יוליסס, ושזה בסדר אם רק אתיז על הקיר WAWAבלומבא פרק ה'

בשיעור דיברנו על פטרסון, המלט, לב המאפליה ושמענו משלנו. יושב מול אורין ושותה דבריו. יוצא שלא מסכים איתו אבל הכי אוהב להסכים לו. נימתו הסמכותית מנסחת בקול צלול שזאת חוויה פיסית. ירח מלא מבעד לחלון, אני מתרגל קצת טאי צ'י לעשות וי [צ'ק] ונכנס לערסל מול שקרים קטנים גדולים פרק 5 WAWAבלומבא# פרק ה'

עמית ארז