מעבר; פרק ב'

שבע אפס שבע בערב הגעתי לשלב היומנאי. במקום אספסוניק שומע תוכנית ג'אז של נועה ארגוב על מילטון נסימיאנטו. אחריה הנחתי ברשימת ההשמעה תוכנית ג'אז של מרק מינדל, חבר פייסוש, שרק היום מהקיר הבנתי שמעלה באופן מסודר במיקסקלאוד. תחושה חורפית בחוץ. עוד מספר שעות יזוז הזמן אחורנית לשעון חורף, שקיעה מוקדמת, האוצ'. [לבדוק קישור למיקסקלאוד]

היום התחיל בים. כמה נפלא להיכנס למים עם חליפת גלישה. הים היה נמוך אז רכבתי באיזי על קצרים ומהירים, אומר שלום ומחכך אף עם רובין שנטבלת עד היכן שמסוגלת לעמוד. בדרך, עדין לובש חליפה, הביתה עצרתי לקנות סאן בנדיטו באמ.פמ בשד' ירושלים. הקופאית הערבייה וחברה שלה פלרטטו איתי קלות, נגעו ומשכו בחליפה. זה היה נחמד ומעורר. אולי בגלל זה עוד לפני שהתחלתי לכתוב את הרצף, הורדתי את העץ (היו דיונים על שם העץ עם אחד מכורתי העצים בשנה שנתיים הראשונות שלנו כאן, ושכחתי, באסה) כדי לפנות מקום לעץ הלבנה שתמי הציעה שנשתול. היא חשבה על הגן בפארק שפירא שזה רעיון מצוין אבל להחליף את העץ שיבש באמצע החצר הוא בבחינת עניי עירך קודמים. עוד כמה חודשים ביום גולדמן הבא אולי נעשה נטיעה שם. האם הלבנה ישרוד? את החורף הוא יעבור. לפחות באמצע החצר, בדרך למתלה הכביסה יש לו יותר סיכוי לשרוד מגינת הפרפרים. המחשבה על גינת הפרפרים גורמת לי לזמזם מי שחלם לו ונשאר לו החלום, מי שהבטיח וזכה גם לקיים. באופן מפתיע מי שחלם משתלב התוכנית של מרק. כשדרן ועורך מוסיקאלי הוא הרבה פחות ציני מאשר בטקסטים בקיר. תוך כדי אני למד בדרך אגב שעץ לבנה נקרא שדר (בפתח וקמץ) ושרוב עצי לבנה (שדרים) לא שורדים מעל גיל 50.

המערכת החיסונית של יואב קרסה והוא אושפז באיכילוב. עכשיו הוא יצטרך ללמוד איך החיים נראים מעמדת החולה. מעניין מה זה יעשה לו ומאיפה הביטחון שלו שיישאר שבוע. הבטחתי לשלוח לו את הספר על תולדות הרפואה בתקווה שזה יעזור לו להחלים מאשליה שמרפאים בבית חולים וישתחרר הביתה. מצד שני בבית יהיה לו יותר קשה לא לעשות כלום. זה אומר שביטלנו את יום הצילום ששמעון בוזגלו מדבר על "והיא שנהפכה ל...". יש משהו פרברטי בעובדה שתגובתי הראשונה למסקנה על ביטול יום (בעצם ימי, כי מן הסתם נבטל גם את הקלטת השיחה של אורין) היתה שמחה. השמחה נובעת משלושה טעמים. הראשון- דחייה מוכרת של לחץ ואי-נוחות. השני – הודאה בכישלון הצפוי מראש (שהרי למה שזה יצליח, את מי זה מעניין, את מי אני מעניין בלה בלה) ושלישי- כך לפחות נמנע הכישלון שבלאו הכי צפוי מראש. מוח של לוזר משעמם, לא ולא ולא ולא, רצף של לואיים אינסופי.

בינתיים נדחתה עבודת המנהלה לסופשנחת. מזל שאנשים מתפקדים לא בקצב שלי. נגה ערכה מכתב שיואב ואני התחלנו לכתוב ביום רביעי בתולעת. מוזר שהייתי צריך את ההתחלה שלו כדי לערוך אותו ולכתוב מחדש. נגה פסלה חלק ממנו ופרגנה לתיקון. כמובן שבשלב הזה, הייתי לוחמני בראש וכבר רציתי להעביר ליואב את ההתנהלות אבל א- זה ילדותי ב- לא סומך עליו ג- הבן אדם שוכב מת ודווקא עכשיו אטפל אליו. אבל בלי מאמץ זה פשוט קרה. פינג לנוגה פונג ממנה ופינג משודרג למכותבים. נחמד.

במקביל, הכרחתי עצמי להתחיל לכתוב לדרור משעני. די, מוגזם מוגזם מוגזם...מה עובר עלי..אפילו במרכז כבר מתחילים להתייחס אלי כסופר ואני עדיין מתבייש לכתוב מכתב.

מתי שהו חששותיי לגבי הפניות לערב וולאס מתחילות לשגע לי את המוח. כמה שאני מגובה בו (וולאס), נוגה (ספריית הפועלים) יואב ותולעת ועדין ברור והגיוני שהם לא יענו. פאק, לך תבנה מדינה ככה. נו, המוסיקה הולמת את מצבי לגמרי, פרעה סנדרס נותן בראש עם הסקסופון. מחליט לא להתעכב ולשלוח עכשיו על רקע מבולקת הצלילים "לכוכבים יש צורות" של רוב מאזורק.

ב. יומנאי ראפ

קאטה – תרגול עצמאי פעמיים (פעם 1- 15 דק', השבת-22 דק' ) 2. ספרות עברית – סיפורים קצרים של הסדרה השלמה לפרק ג' מהחגים [חדר האוכל, ] 3. ספרות מתורגמת – לא 4. בדיוני, אנגלית במקור- אן. ספייס/לארי ניבן , סיפור קצר, עובר-אורח 4. עיון – של עבד ואדון/ / קליין המשך 5. קומיקס - לא 6. מדיה- טווין פיקס 7. מדיה ישראלית – לא 8. נגינה- מקפיד. הרבה ואריאציות 9. רב מכר – פרק 44 ושכתוב פרק קודם עם ויטאלי. ויטאלי באכסניה 10. יזמות- פגישה מצוינת עם יואב בנסיך, שיחת הבהרה עם נסי- ממליץ לקנות לאפטופ רגיל לנור, ניסוח בעזרת נוגה של מכתב לדוברים. יואב מאושפז בבית חולים

ג. יומנאי רשת

זהו, חזרתי למסלול לאקאן. ההבטחה לחצי שנה שלש שלוש זריקות בחודש הן כתרד למוח, ופתאום אני חש בשל להתמודד עם מה שקורה סביבי. עדיין לא התקבלתי רשמית ללימודים. מסתבר שדווקא אני, רבמפא"יניק בכיר בעיני עצמו, נופל במכשול המנהלתי. בכל אופן לא חיכיתי לאישור להגיע ויצאתי כהרגלי מוקדם מספיק בשביל לעצור בדרך ולהביט על הים. גלים נמוכים, מעט אנשים. הודיתי לו (שאני קורא לו לה) על שהיא משתפת פעולה איתי, לא מסיטה אותי מכתיבת רבמכר ולא מפתה אותי בשום גל נושא צמרת. מלא בתחושה אדונית פריבלגית נכנסתי למופ"ת. כל מילה של סוסאנה בשיעור הראשון על הסמינר ה-8 "העברה", מסבכת אותי עם אחת הנשים סביבי. על המיקום הקיקיוני של אהבה וחשק שבהישג יד. על התשוקה כערך היחידי שיש לדבר, וסיבה לאהוב רק בגלל שאנחנו קיימים וקרובים. #מעבר פרק ב'

David Bowie feat. John Frusciante - Bring Me The Disco King

Vardhan Le Zuz shared Yoav Itamar's post — meeting the team with Yoav Itamar at ‎‎תולעת ספרים‎‎. בהתחלה זה נראה כאילו יש כל כך הרבה דרכים וצורות לממש רעיון ואחרי שמתרגלים לחרדה שאכן מחד זה כך ומאידך ממש לא, אפשר לעשות עוד צעד. עם לפיד וולאס אנחנו מנסים להיות הכי מדודים שיש. שהסיכון הכי גדול יהיה 480 ₪ קנס על התכלבלבות רובין בלי רצועה . ת'חלס פאקן משקשק. דיס איז דה ביג ליג. סטרייט אירוע ספרותי עם דיבורים וכל זה. כדי שזה לא יהיה בדיוק מה שנשבעתי לא לעשות צריך להיות מה זה קול ומתוחכם, אי אפשר למחזר שטיקים של בלום או גולדמן. אליאנה היתה חיובית לגמרי, בכלל הרבה יותר נחמדים אלי שזה נחמד. גלימת חסידות וולאס,רכה, שקופה כדמעה ומלוחה כמוה משנה לי את היאנג. לא חמוצה חריפה מתוקה אלא דווקא כזאת שמקררת, מניעה אנרגיה מהראש למטה מלחלחת ומרוקנת את המעיים. מממממ.... חייב שיהיה פונץ' חם וצ'אי #מעבר פרק ב'

Yoav Itamar אולי ככה צריך להיות ההומור עכשיו

David Foster Wallace - The Problem with Irony