אישימפונטו חגים; פרק ד - סוף
סיכום עוד פיאסקו של סדרת החגים שמוקדשת בין השאר לספרות בשפה העברית. כל החגים דומים ורק הכישלון להגשים את החוויה המובטחת שטמונה בהן נותן להם אישיות. כך סיפרתי לעצמי עד שהפסקתי להאמין. כישלון/הצלחה חלקית בהכנת גפילטע פיש בארוחת ראש השנה, להבדיל מחזרת ורגל קרושה בשנים קודמות מפרק את הטיעון. נתקע גבר לבן סופר חי עם גברים לבנים מתים ומעגלים מודפסים, קובץ הסיפורים הראשון שלו בהוצאת צד התפר שלקחתי לירושלים . רבע שעה חיפשתי אותו. קצת קיוויתי שהוא איננו ששכחתי אותו שזה יעבה את הרומן איתו כיוון שבמידה של איבוד הספר אאלץ להיכנס לתהליך מול הספריה. דוחף אותי למצוא את הספר הידיעה שבטוח מדובר בתהליך מנהלי נורא קצר ויעיל. כמה שארצה להאריך אותו לטובת הרומן האחר והחשוב יותר עם הספרניות? תוהה ומוצא. במקביל מקבל גשם חיבובים לתמונת חלה ופונץ' שהעליתי. אני נזכר בסיפורי מטבח באונייה שלו על כל לייק נושא מזכרת מהחלה. היא הצליחה למרות שלא הצלחתי לשמור על כמות מרכיב או דרך פעולה אחת מהתחלה עד הסוף. מה שאומר שבצק ומאפים הם כמוני, גמישים וסבילים ולא פלא למה רובין חולה על כל סוגי הבצק. עכשיו יש לה המון עוף שאריות ציר מרק עוף ראשון לעונת מרקי סתיו-חורף לאחר הפסקת אביב-קיץ.
אורין אמר שהוא לא קרא אותו (ברור, כי הוא סנוב) ושהוא נחשב כספרות חדשה. מה חדש בו שאלתי. לא יודע הוא ענה, הוא חבר של כולם. בזכות חברותו עם נל זינק הכרתי אותו. ההתעלמות מהסיפור שלו שזכה בתחרות סיפורי הארץ היווה הוכחה מספקת שמשהו קורה. פלוס העובדה שהיה בים כמו ג'וזף קונראד. בפועל, נל זינק הפכה ללא רלוונטית. כמעט. הגילוי ברשת של "דברים שלא הייתי מעזה לעשות" סיפור משעשע של מעין איתן על פגישתה עם נל זינק, הרפתקה שהפכה את מעין למחריבת משפחות, נתן זווית חדשה. ברור היה לי כבר מהדפים הראשונים של גברים לבנים מתים שהיותו בגיל של אחותי, מבוגר בקצת, והיותו ספן - חלום נעורים שהפך לחרדה מתמשכת במשך שנתיים כשפחדתי אפילו לשאול את סביבתי כיצד מגיעים להיות ספן והעדפתי לחלום מאשר להסתכן בלאבד את החלום – ממקם אותו בעמדה שמאפשרת לי להקשיב לקולו, לגלות חוכמתו ועדינותו. מה יקרה עכשיו? שואל את עצמי ועונה שהכי טוב שאפסיק לזיין את השכל ובמקום זה אעשה, שם הקול הפנימי שלי הכי ברור א- אחזיר את הספר לספריה ב- אתחיל מהלך להנגיש את הספרים שלו. עוד היום? לא צריך להיסחף, עכשיו ים גלים ברך שמונים סנטימטרים שלא ירדו לי
קישורים לעיון רשת באבנר שץ
דימויים freMDart [קישור קיים]
ב. יומנאיראפ
1. דוג'ו – איחרתי לאימון של דוד, עידו לא היה ובמקומו היה אורי, שקט וטוב. לא בזבזתי יותר מדי זמן בקשקושים בחוץ למרות שהיה מה, להיפגש עם אדוארדו וכו (יש תמונה של תופיע כי נשארה שם בידני ברכבת) 2. קארבר- נסיעה לתל אביב 3. ים – כן לגמרי 4. ספרות עברית – גברים לבנים מתים ומעגלים מודפסים/אבנר שץ, מיקסי גריל/יזהר הרלב, החלון השלישי/דורון סמוכיאן 5. בדיוני מתורגם – --/ג'יימס רולינס [עזבתי באמצע וכבר נשכח השם] 6. בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – שם האב בטיפול שיקומי/אלחנן פיניאן 8. קומיקס – הד לופר, מקליין/ספייסר 9. מדיה- לא זוכר אם כן 10. מדיה ישראלית – קופה ראשית בשישי 11. נגינה- לא 12. רב מכר – הדפסתי פרקי א-ב-ג, הקראתי אצל אורין פרק א, סוגר את פרק ג (שרוך) ובראש כבר עם פרק ד שהוא מגיע לארץ ומחכה בשדה תעופה
ג. יומנאירשת
אין רגע דל בסינדרום ירושלים שלי. השאירו לי את בעלי לא בבית/מירב הלפרין וזאת היתה מתנה אדירה מאלוהימה למצב ולהתמכרות החדשה ישנה לקריאה שחזרה השנה [זה כבר תחילת נאומי סיכום השנה]. היא בעטה את אבנר שץ האומלל הצידה בסיבובית שכזאת שלא איבדתי איתו את הקשר. רוב דמויות הזכרים שבט לבן הזכירו במשהו משהו ממנו רק בלי הקטע של ספנות והעולם. הלכלוך בחלק הזה של ירושלים מעלה לי את הסעיף. בראש שלי כבר דרכי פעולה לשנות את המצב. הכי איום בלכלוך זאת ההשלמה כי כולם רוצים נקי בעיניים. אבל מה זה נקי? ומי זה שרואה את המלוכלך. ההאטה שנופלת על העיר למשך 24 שעות פעם בשבוע + חג נותנת הרבה זמן לחשוב במקום לנקות כמובן. אחרי יומיים רצופים בירושלים רובין מביטה בבוז על האוכל היבש. חייה בירושלים מחולקים לחיסול שאריות ארוחות חג בפחים ומרוץ חתולים. #אישימפונטוחגים פרק ד
מצב שמש חצות תודה אלוהימה שעברתי עוד יום בהצלחה. הצלחתי לא לריב עם אמאבא, כותרת שמכסה שלל אירועים לפני הפגישה. איחור בגללי ולא בגללי שהם ניצלו לערוך קניות ולבסוף נאספתי במשה דיין צפון ונסענו לים. אינטרוואלים מהשרברב מדווח על מצב ההצפה בנכס עזרו לנו לדבר ללא הרף על הכול ולעקוף מכשולים שעלולים לגרום להרמת קול. התכנסנו לנו מול הים, לא ברוח, לא בשמש למרות אור הזהב אלא במקום מוגן עם מלצרית נחמדה בירה מחבית וטוסט בולגרית. הם מאוד התעניינו בעבודה ואם אני מקבל שם אוכל. הרגעתי אותם שאני שם בעודפות פלוס פלוס. הצלחנו לדבר על הא אזנבור סמסונג ודא שבמהלכה אמא התוודתה שהיא מרותקת למצנחים שיש בימים של רוח והיא לא מבינה למה הם קשורים. הסברתי לה על גלשני מצנח והצעתי לה לבוא איתי לחוף לראות במו עיניה. דחינו את זה ליום רוח הבא. הקארבר שסחבתי איתי בגאווה ילדותית ותוכניותי העתידיות ללמוד גלשן מצנח גרמו לאמא להישען אחורה ולזרוח ממחשבה שהבן שלה הולך להישאר בגיל 13. אולי בגלל זה זכיתי לתמיכה מפתיעה כשהתנגדה לרעיון למכור את הפג'ו 405 שמשמשת מחסן לציוד ים. ויכוחיהם, איסורי המזון שהיא מקפידה עבורו, עקשנותו והיותם מחונכים בקולנוע צרפתי משתלבים זה בזה בצורה מושלמת. כשהחליטו שנגמר וצריך לחזור הם שמו אותי בתחנה. נהג קו 83 שהתעצבן שעקפנו אותו סגר בכוונה את הדלת לפני את הדלת. אמא היתה בהלם. איך יכול להיות. למה שהוא לא יפתח את הדלת. זה היה נחמד להביט אשה יפה יוצאת מאוטו יקר ושואלת למה. עישנתי ג'וינט עליתי על 10 שמענו אום כולתום כל הדרך למרכז הישראלי וזה היה בול #אישימפונטוחגים פרק ד
Charles Aznavour Et pourtant
/And YetI know I’ll wake up one beautiful morningA day different from all the othersAnd my heart will finally be set free from our loveAnd yet... and yet...I’ll leave without regrets or guiltWithout any hope of returning, far away from meFar away from those eyes and that heartI will forever forgetYour body, your arms and your voiceMy loveAnd yet...Yet I only love youAnd yet...I’ll withdraw without a tear, without cryingThe secretive ties that tear apart my skinSet me free from you so I can find restAnd yet... and yetI’d walk towards other skies, towards foreign landsTo forget your cruel indifferenceI’ll offer my hands full of loveTo happinessAnd to the days, the nights, the lifeOf my heartAnd yet...Although I’ll have to rediscover my purposeMy nonchalance and moments of joyThat I left forever in order to escape youAnd yet... and yet...When I’m in another’s arms and have only forgotten your nameWhen I can reassess the futureYou’ll become a hazyRecollection for meWhen my troubles, my fears, my tearsHave finishedAnd yet...
שמונה ימים בשבוע ברדיו תחבצ ויוצא לאשפוז יומי בירושלים. התיישבתי מבחירה במושב הראשון השנוא אקזיסטנס מה את פאקנמספרת לי...אסור לי להתרגל לחופש מהוי איפה שמתי אותו, ולאפשרויות חדשות שיפתחו במקום. עדיף לא להפליג לשם אלא לרכז מחשבות טובות לכיוון השיאומי הבאמת נחמד שקניתי במיוחד שלא נורא אתבאס כשאאבד. הוא רק נפקד עדין לא עריק נעדר או חלל. חפץ יקר שלי שהפעם כיבדתי וקניתי לו כיסוי לא כמו אבאשיאומי שלו, מצולק מנפילה ביומנו הראשון תקשר שלוש שנים עד שנפח נשמתו בחום באילת #אישימפונטוחגים פרק ד
