פוסטים אחרונים

חרמונצ'קי; פרק ג

____----====בכתיבה====----____

מהפרק על נילי נפרץ המחסום לשטוקהולם/נועה ידלין. לא משוכת בלש זמני 2/שאול שקראתי במקביל לשני פרקים הראשונים על זוהרה ויהודה היווה סיבה ששטוקהולם התעכב. נראה שחוץ מהחיבור שהיה לי עם נילי פשוט ויתרתי על הציפייה שתגרוף אותי מהדף הראשון כמו ב"בעלת הבית" שתיקח את קדימות הקריאה ממיכאל קריגר בלי להסס. תחילה חשבתי שזה בגלל שהייתי בוחר להיות בחברת אף לא אחד מחמישית החברים והם לא היו בוחרים להיות בחברתי. ושיש מצב שעם בלש זמני היינו נפגשים באיזה צומת היה יכול להיות נחמד לזמן קצר עד ששנינו היינו בורחים לענייננו האחרים כגון כתיבת ספרים. הקרבה למיכאל הבלש שרוצה להיות סופר, לקלילות שפת תנועתו שמקלה על העין לסוף המיוחל של שתיים שלוש הפרשות שתמיד הוא נאלץ להיות מעורב, ולא ממש אכפת לו ולי, לא אפשרה לי לזנוח אותו ולהתאמץ.

הסבר אחר לעיכוב קריאה היה שהתנהגותה הכאילו לא יודעת של זוהרה, עורכת הספרים היתה כה מוכרת לי עד שיצרה חיכוך מרוב קרבה וברור שאעדיף לקרוא את אחי לשטויות מאשר אותה. והיה גם את עניין שהגיע לי, שהרי במקום לקרוא יכולתי לראות את הסדרה ובחרתי שלא. לא בדיוק בחרתי כי לא רואה אף סדרה אבל לא משנה..בסוף הסתפקתי ביחסי מבט עוין לחצי זכר כחול עיניים שעל כריכת הספר [עיצוב אמרי זרטל ואיור רות משהו, יש מדבקה של ספריה ואין בגוגל בינתיים] בסוף זה קרה, בשבת בבוקר גשומה, לאחר שנעתי לאט עם שארית הפרק על יהודה שלמעשה סיבב את כולם למען הרעיון הדבילי ומנומק היטב לשמור בסוד על מותו של חברם הטוב. הדיאלוג מתאר בחיות את קווי הדמויות ומאחר שיהודה גם מעצבן אותי וממש לא בא לי לדעת עליו אני רק זורם על שצף המילים. צריך להיצמד לא לנתק מגע. כשיצא לי לדלג בטעות חזרתי אחורה. כשהגעתי לנילי מצאתי עצמי מקריא בקול רם לעצמי. ממממ....העונג... ממש כמו בספרה הקודם ואפילו יותר? ברור שיותר. הגל הועצם לנחשול רצון לפניה שלי, בזכות הדגש על משמניה ומחשבותיה על החבר שלא אכפת לו מאיך שהיא נראית. התערבב לי הסיפור הפרטי עם ההיא שכבר לא וכשהסתיים הגל היסטרי, מותש מלהמשיך לקרוא המשכתי לכתיבה. ענייני הצטמצמו והורדו דחיפויות ככול שבא לי יותר להמשיך לקרוא. איכשהו לא התאים להמשיך לקרוא במיטה ויצרתי פינת קריאה חורפית עם חימום כפול ועוד שתי כריות מתחת לפוף עד הפרק על עמוס. בהחלט לא היתה לי כוונה להמשיך לעמוס. שיחכה אחרי הסקי. שלא היה כי בצהריים הבנתי ששלג לא אומר מסלול סקי פתוח. יותר נכון נורא לא רציתי לדעת ולהמשיך לפנטז. עברתי מספר פעמים עם העין על לוח המסלולים בדרך למצלמה שמשדרת מהרכבל העליון והתחתון. איך שהפנמתי שנגמרה כוננות הגירה הוצאתי את הפונץ'. רדיו הקצה ושאריות פליטה 106 מתחילים בחגיגות סופשנה לא זזים אפשר להירגע

על מה לא כתבנו, על השיחה עם נוית, על ההחלטה לשלם פס"ד ואז לראות איך ואם ממשיכים בתיקון העוולה, בלי הזקנה. על חוסר היכולת להתקשר לברר מה עם הסאפ, השהיית קריאת מהתלה נצחית [גדול עלי עכשיו] ועל ועל ועל

ב. יומנאיצ'יק

1. דוג'ו – שלישי [השתחלות קדימה והורדה] 2.קארבר- בירידה של רחוב אשכולי פז [איזה שם] 3. ים – לא 4. ספרות עברית – בלש זמני/שאול בצר, שטוקהולם/נועה ידלין 5. מתורגם- לא 6. בדיוני, אנגלית במקור- מיסלאייד נל זינק, רוצה אבל לא ממשיך להתקדם 7. עיון – לאקאן בשיעור 8. קומיקס – לא 9. מדיה- לא 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- כן, סוף סוף לה לה לה 12. רב מכר –פרק ו,13. יזמות- עם אוג'אס קובעים אירוע שנת החזירה בעין שמר

ג. יומנאירשת

השבוע היה מקולל. בגלל זה לא הופתעתי מכלום, ורק התפללתי שלפחות הארית בחבורה תחזיק מעמד. מד הקילומטר שאיפסתי - כדי לדעת סופסוף מה הבדל המרחק לבירה וחזרה בכביש 7 או 3, וכביש 6 לחרמון כן/לא – התקלקל והשמיע צליל מונוטוני מעצבן. בסוף הכיתי את לוח המחוונים וזה תיקן או לפחות הפסיק את הצליל. אני מרגיש רדוף מאז שהבעלבית קרא לי כך והנהן בראשו. מאז אני מרגיש ככה כי הוא ספציפית קורא אותי ככף יד. כשראיתי את ההורים שלו הבנתי איך. בדיאלקטיקה של החיים למעשה אני רודף ורובין בטוח רודפת כך שכל הרדוף הזה הוא הרבה דמיוני, כביכול. רדוף מתחבר לי לרנד מהחיפוש הגדול (מחזור כישור הזמן חלק 3) שחש רדוף מהגורל שנגזר עליו להיות זכר מתעל. באמצע אני עם סטוקהולם/נעה ידלין. הוא קשה לי לבליעה ודווקא אני שמח שלא בולע אותו כמו בעלת הבית. אין לי מושג למה...אולי כי מפחיד אותי לשנוא אחת הדמויות (בינתיים הכרתי את סופרת הצללים וידיד/מאהב שלה) #חרמונצקי פרק ג

Alexander Melnikov plays 3 Rachmaninoff Preludes

כשהוא אמר לי שדי הוא לא יכול יותר ומפה משנים צורת עבודה על כל המשתמע וכיו"ב חשבתי על המבט שקראתי אצל נעמה ממש לפני שנסעתי אליו. שנינו היינו מודעים לחומרת המצב והשלכותיו אך כגברים זה מה שעלינו לעשות. הוא הרים גבות כשאמרתי לו שהבחנתי בשינוי מתחילת השנה. יותר מאוחר חשבתי שזה גם בגלל שאנחנו כאלו מראות בגיל שונה ושטיפת ירושלים שלי גסה מדי לירושלמיות המעודנת שלו שניחוח של פעם רק עושה את הכתיבה שלו חורטת עכשווית. לא היה טעם להאריך בשיחה אם ברגיל אנחנו קשיי שיחה. המבט שבמאמר נקשר אצלי בקריאתו לאלכסנדר וגב מתארך צוואר חופשי ראש קדימה למעלה, ושמעתי את סנגיטה חוזרת על ההנחיה. הוא בתרנגוליות עדינה הישיר מבט ואני חמוש בסיגריה לא יכולתי להביט עליו אז הבטתי מעליו. נפרדנו גמרתי את הסיגריה כאילו בקטע של נאסינג הפנד ויאללה הביתה. בקיר כתבה רוקמת הרוק שמוזר לה שחברות בין גברים מעל גיל מסוים לא דורשת לשמור על קשר

#חרמונצ'קי פרק ג

still corners ~ we killed the moonlight

ארכיון
Follow me
  • SoundCloud Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Google+ Basic Square
  • Tumblr App Icon
  • Blogger App Icon
  • Pinterest App Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now