סופשנחת

‏‎‏‎במוצי פוצי מהיר פיתתה אותי עירית להתחיל את מיין קמפ. קבענו שאתריע כשאשים את ידי על מוות במשפחה/ק.א.קנאוסגורד, הראשון בסדרה שידעתי בחוש שעלולה לשתק אותי לאיזה רבעון. התפללתי שיהיה תור בספריה והתבדיתי. כמובן שמהעמוד הראשון הוא העיף אותי. כמו את הבת הבכורה שלו שהיתה צועקת ומשתוללת. לא פיתוי לא באטיח. לזיכרון הראשון - פרצוף בים על מסך הטלוויזיה ובעקבותיו שיחה עם אביו - יש מלאות של הנחשול מתחת לגל והבטחה של עוד כמו עוגיית מדלן. עירית כתבה לי שהיא בגליל והספר לא איתה. טוב, סורי בייבי קטש מי כשתחזרי. קנאוסוגרד מחק באחת את העיר העשרים ושבע/פראזנן, שסיימתי לילה קודם. בשביל לשמור איתו על קשר, בכל אופן פראנזן, התעללתי בדימוי הקשת "שער למערב" בסנט לואיס שבנה הקבלן מרטין פרבסט ראש מתנגדי סוזאן ג'אמו מפכלית המשטרה החדשה. פרבסט הוא לא הווארד רוארק הארכיטקט מכמעיין המתגבר/איין ראנד אלא הסוג החדש של האמריקאי הטוב. ג'אמו, לעומת זאת מתוחכמת כמו דומיניק פרנקון ובאידיאולוגיה הרבה יותר אכזרית בסאלטה שעושה פראנזן לאמריקה. אבל זהו, עכשיו כבר לא אכפת לי אמריקה. גם לא אכפת לי ישראל. צרה. נשאר לי הרבע האחרון של עריק/עילי ראונר #סופשנחת