כרטיס ולינה; פרק ז

השתחלתי עם המאחרים שמגיעים על הקשקש. הגשם נפסק ובפנים היה האוכל על השולחן, בופה סטייל, יש גם מרק אומרת חיהל'ה. לילדים לקחו לשולחן שלהם. גלי הביאה את טיטי וקטני. השבוע הרדימו את מוקה. טיטי וקטני לא הזילו דמעה וגם לא התייחסו לרובין.זאת המשמעות של בעלי חיים להבדיל מחיות, מבארת גלי, חיות שמתקשרות ביניהם, כלבים - רק עם בעליהם. המרק מעולה. מסתבר שזאת פעם ראשונה שחיהל'ה עשתה. לוגם ומדבר עם תמיר. הוא לא ידע שהצטרפתי אליו למגזר הרווחה. מה זה קהילה ברוח לאקאנינית הוא שואל. מתקשה להסביר. טוב...יש לי תירוץ ... לא הולך לאנליזה. פחחח... אומרת מאיה מי כבר עוד מקובע באנליזה? שאלה טובה כמו מה זה מקובע, מה זה אנליזה ודוגמא למי לא שלא מקובע באנליזה וכיו"ב. תאכל פוקדת חיהל'ה אתה לא אוכל אתה מדבר. היא לא אוהבת שמשיחין בשעת הסעודה. דודה, את לא רוצה להיכנס להפרעת אכילה שלי נכון. מאיה מעדכנת את השולחן לגבי הפרעות האכילה במשפחה. אנחנו מנתחים כיצד איך תרבתו את האיסור להרביץ לילד, גלגלו את אאושוויץ לכמה ילדים רעבים יש בהודו/בנגלדש/אפריקה. חיהל'ה זרחה כשביקשתי מרק לטרום ניתוח. מסתבר שגלי ומאיה זוכרות אחרת את האוכל של סבתא מרתה ובעיקר הסנדוויצ'ים לבית ספר. מאיה שנאה וגלי אהבה.

הילדים עשו גליצ'ות עם מזרון [לא מזרן יוגה:} על המדרגות, גלי והללי ראו סדרה. חשבתי להרשים את גלי בידע אבל בסוף הללי היא זאת שראתה את סוף הפאקינג עולם. על שני ילדים פסיכים היא מסבירה לגלי. הללי חולמת לנסוע לניו יורק ולפגוש את בילי אייליש וריאנה. איטס אי ניו וורלד איטס א ניו דיי איטס א ניו דון הבטנו הגדולים זה בזה כשדיברה ונצצו עיניה.

האגף התל-אביבי חותך מוקדם. חיהל'ה מציידת אותם באוכל. כמה דקות אחרי שעזבו היא מגלה שלא לקחו את האוכל להגר. היא מזעיקה את אקו שירוצו אחריהם. מאוחר מדי. אנחנו יוצאים לטייל עם רובין. מצייד את חיהל'ה עם נקניקיה מהנקניקיות שביקשתי בבוקר שתקנה [חס וחלילה לבשל...מה את טירת צבי היקרות, אמרתי הזולות..נשבעת לך הם היו במבצע] מגל הריח הראשון רובין מתרפסת. בהתחלה היא נצמדת אליה ולבסוף שהיא מבינה שלא תקבל עוד יוצאת להכיר את חתולי השכונה. היא גם לא מתייחסת לכלבי השכונה שנובחים על הכלבה החדשה שהגיעה לשכונה. כשחזרנו לא רצתה חיהל'ה להצטלם. חם לי ואני לא מאלו [שאוהבות להצטלם ללא איפור] . טוב אז גלי וטיטי. לוקח אישור על התמונה.

בבוקר היא כותבת לי. נו, כבר ראית את הפרק השני [דה אנד אופ דה פאקינג וורלד]. ומספיילרת שהגיבורה הפתיינית בעצם בתולה. נו, יופי..פאק, לא יהיה מנוס...היא לא תוותר לי, כמו בחיים קטנים/ינגיהארא היא תנחית את רצונה עלי, הייתי מוותר אבל עשר שעות להזדהות עם בני 17. די, זה כואב.

ב. יומנאיצ'ק

1. דוג'ו – יום א מלא, זוגות שלישי 2.קארבר- פעם אחת 3. ים – פעמיים [ים גבוה וגבוה מאוד. בשבת כניסת טבילה מדר לנמל] 4. ספרות עברית- לא 5. מתורגם – סכין החלומות/כישור הזמן 21/ג'ורדן, גבר מאוהב/ק.א קנאוסגורד 6- בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – על אי-הבנה ועוד נושאים [סמינר 19 לאקאן] 8. קומיקס – לא 9. מדיה- הכתר, עונה 3 [דילגתי על 2] סוף הפאקינג עולם 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- לא 12. רב מכר – פרק ח, כן..מביך אההה

ג. יומנאירשת

אל תתנשא עלי היא אמרה, פשוט אני לא רוצה שתכתוב שזאת המזדיינת ושככה וככה. לא מצליח להרכיב את האוהל שקניתי בהתקף פיקניק לשנינו...אין הוראות, ביוטיוב איש שטח מרכיב אוהלי משפחות ולא איגלו זוגי. פאק...איך ככה צצה בעיה...אופפפ... זועם ומוותר מראש מניח 2 מוטות מתקפלים ואחד קצר. או.קיי זה נראה אפשרי. מפספס איפה קושרים מה. טוב שזה לא קרה לי איתה. תמתמ היתה מרכיבה, זאתי...מפונקת ועצבנית.. #כרטיסולינה פרק ו

Michael Chapman - Sometimes You Just Drive (live @TivoliVredenburg Utrecht)

היא אומרת שאני חייב לראות, שזה עלינו. איך עלינו, הם בני 17...הסקייטבורד ובילבי שאוהבת להזדיין? הפרק ה-1.קצר ושנון ....אבל הוא לא אני, לגביה - יש מצב, מצטט לה מלקראת סוף גבר מאוהב...[השלישי בסדרה כבר בהיכון] לא הבטחתי לראות פרק 2

........הוא הוסיף בעריכה המון שתיקות והיסוסים שאמורים לייצג את האישיות שלי, וסיכמם באמירה הבאה: "איבסן אמר שהחזק הוא שעומד לבדו. אני חושב שהוא טעה." ישבתי על הספסל הנפתי את ידי באוויר לפני ונשמתי נשימה עמוקה כשזיכרון הדברים שאמרתי עלה בי. איך יכולתי להגיד משהו כזה? האמנתי לזה? כן, האמנתי. אבל ביטאתי את מחשבותיה של אמי, זו היא שהתעמקה ביחסים בין אנשים, זו היא שסברה שזהו הערך העליון, לא אני. כלומר, כשאמרתי את זה באמת האמנתי בזה. אבל לא על סמך התנסות אישית כלשהי, זה פשוט היה אחד מהדברים שמקבלים כמובנים מאליהם. איבסן צדק. כל מה שראיתי סביבי אישר זאת. יחסים בין אנשים מטרתם למחוק את האינדיבידואלי, לכבול את החופש, לעצור את מי שרוצה לטפס. אמי מעולם לא כעסה כפי שכעסה כשדנו במושג החופש. כשאמרתי מה אני חושב היא נחרה בבוז ואמרה שאלה סתם שטויות אמריקניות, מצג שווא ללא תוכן, ריק ושקרי. אנחנו קיימים בשביל הזולת. אבל המחשבה הזאת היא שיצרה את הקיום השיטתי-עד-היסוד שבו אנחנו חיים עכשיו, קיום שהבלתי צפוי נעלם ממנו לחלוטין ואפשר לעבור בו מגן ילדים דרך הבית ספר ואוניברסיטה ולתוך חיי העבודה כאילו זו מנהרה, משוכנעים שהבחירה שנעשתה היתה חופשית...[גבר מאוהב/קרל אובה קנאוסגורד ע"מ 482] #כרטיסולינה פרק ו